WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'SET timestamp = '1414185259', ip = '54.81.187.157', location = 'בלוג אחר' at line 1]
UPDATE SET timestamp = '1414185259', ip = '54.81.187.157', location = 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » הנסיון להפוך את נפוליאון לגוג ומגוג', url = '/index.php?p=400&sn=%D7%94%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%9F%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9A%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%92.htm' WHERE ip='54.81.187.157'

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'VALUES ('1414185259', 'Guest', '54.81.187.157', 'בלוג אחרית הימים ' at line 1]
INSERT INTO VALUES ('1414185259', 'Guest', '54.81.187.157', 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » הנסיון להפוך את נפוליאון לגוג ומגוג', '/index.php?p=400&sn=%D7%94%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%9F%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9A%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%92.htm')

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'WHERE timestamp < 1414181659' at line 1]
DELETE FROM WHERE timestamp < 1414181659

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near '' at line 1]
SELECT COUNT(*) FROM

 
בס''ד י' בשבט תשס"ז (29.1.07)
» הנסיון להפוך את נפוליאון לגוג ומגוג

בתחילת דרכה של החסידות התחיל מסע הכיבוש של נפוליאון ■ גדולי הצדיקים של החסידות ראו במלחמה שעת כושר להקדים את גאולת ישראל ולהביא את משיח צדקנו ■ הם התכוונו להפוך את מלחמת נפוליאון למלחמת גוג ומגוג ולהביא את הגאולה ■ הסיפור המלא על הנסיון, על המנסים ועל התוצאות…

כידוע, הבעל שם טוב הקדוש זיע"א הקים את תנועת החסידות בתחילת המאה ה-18 למניינם. לאחר פטירתו של הבעש"ט ירש את מקומו המגיד ממזריטש, שאליו התקבצו תלמידים רבים שהפכו לגדולי החסידות (לדוגמא בעל התניא, הוא "אדמו"ר הזקן", הראשון באדמו"רי חב"ד), ומהם והלאה נפוצה דרך החסידות יותר ויותר.

הסיפור הבא, שמתרחש ממש בתחילת המאה ה-19 למניינם, מגולל את אחד הפרקים המעניינים ביותר בתחילת דרכה של החסידות, בזמנם של תלמידיו של המגיד ממזריטש, או לכל היותר תלמידי תלמידיו. לאחר שדרך החסידות הלכה ותפסה תאוצה, הגיע תורם של גדולי החסידות לנסות להקדים את גאולת ישראל, ואת פרטי נסיונם המעניין ניתן לקרוא בסיפור הבא.

פרטי הסיפור המובא כאן חשובים ביותר כדי להבין הרבה סוגיות ו"משקעים" הקשורים בהבאת הגאולה. הסיפור הזה מסביר, למשל, מדוע יש טענה (שאני לא יכול לומר שאני מסכים איתה) שלפיה השואה נגרמה מנסיון לדחוק את הקץ. האמת היא שהסיפור הזה מסביר הרבה יותר, ומי שיסתכל לעומקו יוכל להבין הרבה יותר טוב את הבעיות הקשורות לביאת משיח צדקנו עד היום הזה.

גם השלכותיו של המעשה הזה משפיעות על התנהלות העניינים עד היום הזה, כפי שבוודאי הקוראים הותיקים זוכרים ממאמר "שרון והמלחמה המתחוללת בשמים", שם הובאו הבדלי השיטות בין הצדיקים הספרדים לעומת עמיתיהם החסידיים, וכזכור הזכרתי שם את הסיפור הזה במאמר מוסגר, מפני שנראה שהוא בהחלט קשור לעמדות שהוזכרו שם.

על כל פנים, מספיק עם ההקדמה. הנה המעשה כולו לפניכם, כפי שאירע לפני כ-200 שנה:

סיפור נורא מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש
 בעניין ביאת משיח צדקנו

סיפר הרב הקדוש מרן רבי חיים אלעזר שפירא זצוק"ל אב בית-דין מונקאטש, ששמע מהרב הקדוש מרן משינאוא בעל "דברי יחזקאל" זיע"א, והוא קיבל מחותנו הגאון הקדוש זיע"א בעל "אריה דבי עילאי", שהיה מגדולי תלמידי החוזה מלובלין זיע"א. והמעשה כך היה:

הנסיון להמשיך את 5 חלקי נשמת המשיח

הגאון הקדוש החוזה מלובלין ביקש את הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב שיבוא אצלו על חמש שבתות, כדי שיתמשך לו שם כל חמשת הלקי נשמה השייכים למשיח צדקינו (בחמשת השבתות הנ"ל) ועל ידי זה יתעלו לתיקון עולם. והרבי מלובלין נתן מקום דירה לגאון הקדוש מרימנוב סמוך לו לביתו, כדי שיהיה אפשר להם להמתיק סוד בכל עת הצורך.

ובליל שבת הראשון שבא הקדוש מרימנוב לשולחנו הטהור של החוזה הקדוש, וראה שאיזה אנשים עוסקין בדיבור ובשיחות, ואצל הגאון הקדוש מרימנוב היה המנהג בביתו שהמסובין, אנשי שלומו, היו יושבין בפחד גדול מפני אימת רבם, שהיה השלחן בחינת פחד יצחק, עד שלא שמעו שם אפילו קול דממה דקה מאדם, והיו יכולין לשמוע קול ציפצופם של הנרות הדולקין.

לא כן אצל הרבי מלובלין, שהראה פנים מסבירות יותר למסובין, בשיחות קדושות וכו’, והיה היתר על ידי זה לדבר שם. והרבי מרימנוב לא היה יכול לסבול את הדיבור בשבת קודש ליד השלחן, והטיל אימה על העולם, עד שפחדו לדבר אפילו דיבור אחד. והרבי מלובלין אמר לו: איך אפשר להטיל כל כך אימה ופחד על העולם המסובין?

ושוב היה בבוקר בעת סעודת שחרית, שבא הרב הקדוש מרימנוב לשולחן, וראה שהחלות היו מכוסות במפה, והסיר את המפה מעל החלות (הטעם לזה עיין בספר נימוקי אורח חיים סימן רע"א) ומזה היה נראה כמו קצת פירוד, ואח"כ במוצאי שבת קודש נתחרט הרב הקדוש מרימנוב על שהורה הלכה בקול ובהחלט כנגד הרב הקדוש מלובלין, והלך לפייסו בררך הכנעה גדולה.

ובשבת השניה חלה הרב הקדוש מרימנוב, ואחזתו חמה (היה חולה עם חום גבוה), ובסעודה שלישית לא היה אפשר לו לילך אצל שולחן הטהור של החוזה, ומיד אחר שבת הלך לקבל ברכת פרידה מהרבי מלובלין, ואמר שאין בכוחו להישאר שם ולעשות נצחונות עם הבעל-דבר (היצר הרע, ס"מ, השטן) המפריעו ואינו מניחו להיות כאן. והרבי מלובלין שכר עגלה, ונתן לו הכרים והכסתות שלו, שיהיו לו על הדרך, ואחר ההפצרה קיבלם ונסע לביתו, ותיכף ומיד בצאתו מלובלין לקח שליח לשלוח בחזרה את הכרים והכסתות, ואמר שאינו רוצה שהצדיק מלובלין יהיה אפילו לילה אחת בלי כרים, וגם אין צריכים לזה עוד, כי הוטב מצבו ונתרפא לגמרי. וראו בחוש שזה היה עיכוב מן השמים בעוונותינו הרבים, ולכן נחלה פתאום, כדי שלא יהיה ביכולתם לעשות מאומה.

חבלי משיח: "היטב הדק, הדק הטב"

ושוב אירע בשנת תקע"ג בשבת קודש, ורבי מנחם מנדל מרימנוב זיע"א ישב בשולחנו הטהור, ואצלו תלמידו הגאון הקדוש הרבי רבי נפתלי מראפשיץ (או רופשיץ), זיע"א. והרב מנחם מנדל אמר שרוצה שיהיה הדק היטב, ויפעל על ידי זה שיבוא משיח צדקנו, והשיב רבי נפתלי: "היטב הדק" (היינו שהצרות והחבלים יהיו היטב). ורבי מנחם מנדל פעל שנעשה מלחמה פתאומית ולא היה זמן מספיק לעשות בחינה על אנשי חיל לעבודת הצבא, רק תפשו אנשים מהשוק, אבות ובנים, ונעשה רעש גדול בעיר רימנוב.

ובשבת קודש, כשישב הרבי אצל שולחנו הטהור, באו נשים בבכיות ובצעקות, היות שתפסו את בעליהן ובניהן לעבודת הצבא, ואצל הרבי יושבין ואוכלין בשר ושותין יין, ואין עושין שום פעולה להמתיק את הגזירה, והיה שם פחד גדול אצל השולחן, והמסובין לא אמרו כלום.

הנשמה רוצה גאולה - והגוף צועק לרחמים

ורבי מנחם מנדל מרימאנוב השיב: "מי צועק?! הגוף צועק! אבל הנשמות אינם צועקים, רק עומדים ומבקשים אצלינו לראות שיפעלו לטוב לכללות ישראל בגאולה שלימה"!

והיתה אז המלחמה הגדולה, מלחמת נפוליאון הצרפתי עם ממלכת רוסיה, ואז ראו רבותינו, שלושה אבות העולם: הגאון הקדוש המגיד מקאזניץ, והגאון הקדוש החוזה מלובלין, והגאון הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב, שהמלחמה הזאת היא שעת הכושר לגאולה שלימה, וביקשו והתפללו לה’ שיהיה נפוליאון גוג ומגונ, ושיצליח במלחמתו נגד רוסיה.

בעל התניא מתנגד למהלך

והגאון הקדוש רבי שניאור זלמן זיע"א, בעל התניא (האדמו"ר הראשון של חב"ד), היה מתפלל לשלום רוסיה, שיצליח הצאר אלכסנדר, ואמר שאם תגבר יד הצרפתים - תתרבה האפיקורסות (הכפירה) בישראל, וכתב במכתבו כך:

"ביום א’ דראש חודש, קודם מוסף, הראו לי [ש]אם ינצח באנפארט"י (נפולאון בונפרטה), שר חיל צרפת, יתרבה העושר בישראל, ויורם קרן ישראל, אבל יתפרדו ויתרחקו ליבן של ישראל לאביהם שבשמים. ואם ינצח אדונינו אלכסנדר - אז ירבה העוני, ויושפל קרן ישראל, אבל יתקשרו ויתחברו וישעבדו ליבן של ישראל לאביהם שבשמים". עד כאן לשונו.

השיטה: להצליח את דרך נפוליאון, ואז הקץ יבוא

אבל שלושת גדולי הצדיקים הנ"ל התאחדו בשיטה אחת: שיצליח נפוליון - ולהביא את הקץ, והמשיכו אצלם את כל גדולי תלמידי רבי אלימלך מליזנסק זיע"א בעל "נועם אלימלך" לעבודתם, שיעמדו לימינם.

והרב הקדוש רבי מנחם מנדל מרימאנוב, בערב פסח בשנה ההיא, בשעת אפיית המצות, התעצם מאוד על אודות הדבר הזה, ואז השכיל נפוליאון והצליח בכל אשר פנה. והרב הקדוש רבי נפתלי מראפשיץ, תלמידו, ראה שבאו אל הקדוש מרימנוב הרבה מבני ישראל שהיו עובדים אצל המלכות בין אנשי הצבא, והיו ביניהם אבות של כמה בנים, והרב שלח אותם מפניו מבלי לשמוע את בקשתם ושיחתם.

רחמים

והגאון הקדוש מראפשיץ נכמרו רחמיו על אנשי ישראל, בעלי בנים הנ"ל, ובכן הרהיב עוז בקדושתו לשאול את רבו הקדוש, וענה ואמר לו: "מורי ורבי, הלוא עומדים לפניכם אנשים אשר להם לב נשבר ונדכה. הטה נא אוזנך, ושמע אל בקשחם ובכייתם ממר נפשם, וירחם נא על כמה חללים שנפלו בחרב". ונשאר הרב משתומם כשעה אחת, והשיב לו בעוז קדושתו: "כהנה וכהנה תאכל חרב, וילכו עד ארכבותיהם בדם, ובלבד שיהיה הקץ. וזה עיקר אהבת ישראל, אהבה אמיתיות, שכולם יבואו לתיקון הגמור וישובו הנה בקרוב, עם ישועות כלל ישראל, בגאולה שלימה".

פיצול

ובראשית שנת תקע"ד, ביום הכיפורים קודם מוסף, אמר הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב לתלמידו הגאון הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ בהיותו השליח-ציבור, שיכוון בתפילה שיצליח נפוליאון. אבל רבי נפתלי מרופשיץ לא הסכים להצלחתו, וכשהתפלל לפני העמוד במקומות שהיה צריך לנגן - היה בוכה, ובמקומות שהיה צריך לבכות - היה מנגן.

ובמוצאי היום הקדוש התרעם הרבי מרימנוב מדוע רבי נפתלי הפך את כל הסדר היפך רצונו בזה, וסיים הרבי מרימנוב: "אין לי לעשות עוד כלל בעולם השפל, ומוכרח אני להסתלק"!

ורבי נפתלי היה היה מפחד אז להישאר שם מהקפדת רבו, ומיד אחרי היום הקדוש נסע ללובלין, כדי לפעול ההיפוך, ואמר לו הרבי מלובלין שאין זה דרכו. וייסע לקאזניץ.

הכרעת הכף

כשנסע לקאזניץ לשבת קודש פרשת יתרו, היה המגיד הקדוש מקאזניץ בערב שבת קודש במקוה, והלך הגאון הקדוש רבי נפתלי ושכב על מיטתו. וכשבא המגיד מהמקוה, ורצה לשכב על מיטתו, לא הניחו עד שהיה מוכרח להבטיח לו למלאות את מבוקשו. ובליל שבת קודש, בהגיע המגיד ל"מזמור שיר ליום השבת" אמר כך: "הנה אומרים שהצרפתים עברו ממוסקוה בערזינא, ואנחנו אומרים (במזמור הנ"ל): להישמדם עדי עד, ואתה מרום לעולם ה’…".
ולמחרת, בקריאת התורה בפרשת יתרו, במקום לומר "נבול תיבול" אמר: "נפוליאון תפול", ובכך הכריע הרב הקדוש מראפשיץ את דעת המגיד הקדוש לדעתו.

גאולה בשנת תקע"ה (1815)

והגאון הקדוש מרימנוב אמר: "העתירו בעדי אל ה’ כי יאריך ימיי עד אחר עבור שנת תקע"ה, אז תהיו בטוחים כי תזכו לשמוע שופר של משיח". ובליל התקדש חג הפסח בשעת הסדר אמר: "אם יחזיקו עימדי, נזכה בשנה זו לביאת משיח". וכשהגביה כוס ראשון אמר שהוא כוס ישועות לכלל כל ישראל, אך אם יסכימו כל צדיקי הדור.

והנה, לפני שנת תקע"ה הכינו עצמם כל צדיקי הדור בימים הקדושים בבקשת רחמים ובייחודים גדולים, להביא בשנה זאת הקץ. והרבי מלובלין אמר שאם יהיה שמחת תורה טוב, אז יהיה גם ט’ באב טוב - בגאולת ישראל.

התוצאות

והנה בשנה ההיא (תקע"ה), בי"ג בתשרי, נסתלק לחיי העולם הבא המגיד מקאזניץ. והרבי מלובלין (החוזה) נסתם ממנו כל חזון, ולא ידע מזה, והכין עצמו לליל שמחת תורה לעורר ולהרעיש על הקץ, ואמר שאז עת רצון שכל ישראל זכאים אחרי ימי הדין. וחשב שהמגיד מקאזניץ ותלמידיו, הרב הקדוש בעל "מאור ושמש" והרב הקדוש רבי הירש הלפרין אב בית דין דקהילה קדושה ברעצאן, יהיו לו לעוזרים בעבודתם בשמחת תורה.

ויהי ליל שמחת תורה הנ"ל, כשנכנס הרבי מלובלין לחדרו (שהיה עליון גבוה ועל גבי עליה, והחלון יוצא לצד השוק והרחוב) להינפש מעט, ציוה להרבנית בחדר הראשון שלא לצאת מהבית, רק לשמור אותו עד שיתעורר. והחסידים שהיו על יום טוב עשו בתוך כך מחול וריקוד לכבוד שמחת תורה ברחוב בהתלהבות עצומה.

ונעשה פתאום סיבה, שנדמה לרבנית ששמעה צעקת ובכיית ילד דופק בפתח ביתה, ושכחה הציווי, והלכה לפתוח את הדלת, ובשובה - והנה הרבי מלובלין איננו בביתו. והחסידים שהיו ברחוב שמעו פתאום קול גניחה מעל הארץ מתחת, והלכו לראות מה זה ועל מה זה קול אנחה יוצא בחשכת ליל, וראו כי תמונת אדם מונח על הארץ בשוק, ושאלו אותו מי הוא, והשיב בקול דממה דקה: "אני יעקב יצחק בן מאטיל", וחרדו מאוד לראות שכן הוא זה רבם הקדוש נפל ומושכב על הארץ, ומיד נעשה רעש ואחזוהו ורוממוהו ועשו גורל מי זה ישאהו ברגליו, וזה בגופו וזה בראשו, והביאוהו לחדרו.

והרבי מלובלין נאנח ושאל מדוע העלימו ממנו שהמגיד הקדוש מקאזניץ כבר נלקח מאיתנו ואיננו, כי אילו ידעתי זאת לא הייתי נכנס בעובי הקורה כל כך בדרכים מסוכנים בשמי מרום עבור הגאולה. "ועתה הנה רצו לפגוע בי, לולא המגיד הקדוש שבא מגן עדן לסומכני ולסעדני, ופרש כנף טליתו להורידני בנחת ארצה, ואלמלא הוא - לא היה נשאר עצם מעצמיי, כי הפיל אותי הבעל-דבר (הס"מ) החוצה, דרך החלון הנ"ל" (והחלון הנ"ל היה קטן מאוד, שע"פ דרך הטבע לא יכול אדם אדם לעבור דרך החלון, ומשם נפל הרבי מלובלין). ועוד אמר אז הרבי מלובלין, שאם היה "היהודי הקדוש" קיים, היה לו מסייע גדול לעבודה זו, ולא היה בא לידי נפילה זו (כי "היהודי הקדוש" נפטר בחול המועד בשנת תקע"ד).

והנה בשמחת תורה הנ"ל, היה הרב הקדוש רבי נפתלי הירץ, אב בית דין דקהילה קדושה ברעזאן, עסוק אז בביתו בריקודין ושירות בין חסידי אנשי שלומו, בפעולות ייחודיו ומחשבותיו הטהורים. ונפל אש לביתו, וכמה אנשים ברחו לנפשותם, והוא היה עומד בשיר ותשבחות.

וגם לבית הרב הקדוש "מאור ושמש" נזרקה אז בשמחת תורה אבן בזכוכית החלונות, והרגיש מיד שיש קצת שינוי, והכל היה מעשה בעל-דבר רחמנא-ליצלן, וממילא נתבטלו כל מחשבותיהם הקדושות.

נסיון נוסף להביא את הגאולה

והרב הקדוש מרימנוב המשיך בעבודתו הטהורה עוד בתקוה שתהיה גאולה שלימה בשנה הזאת, אבל הוא נשאר לבדו, ולא מצא לו עזר ועוזרים, ובכן נתפרדה החבילה ולא יצא הדבר מכוח אל הפועל.

והגאון הקדוש מרימנוב חלה בחוליו האחרון, וכוחותיו הלכו וחסרו עד יום ל"ג בעומר, ביום ההוא קידש וטיהר עצמו, ונכנסו תלמידיו הקדושים, והתחילו לבכות, ואמרו: "איך יניחנו רבינו בגלות המר הזה, ומה יהיה עימנו"?!

ויען אותם הרב: "הנה בעת שיגעתי בכל כוחי להמציא הישועה בביאת המשיח, אז מטעם רחמנותכם לא החזקתם במעשה עבודתי בזה, ועכשיו כבר חלפה השעה". וסיים בזו הלשון (ביידיש): "עס וועט נאך אונוואקסען גרינע ווערים מיט קיפערנע פיסקעס ביז משיח וועט קימען", עד כאן לשונו הקדוש. וביום שלאחריו נפטר הגאון הקדוש מרימנוב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן. ואחרי זה, באותה השנה בט’ באב, נפטר הגאון הקדוש - הרבי מלובלין, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

לאחר פטירת מרן הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב זיע"א, התחרט מאוד הקדוש רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א על כך שלא הסכים לעצת ודעת רבו בשעת המלחמה, כי אחרת כבר היו נגאלים כלל ישראל בגאולה שלימה, ועל כן התחיל הוא בקדושת חוכמתו להקהיל את חבריו ואת תלמידי רבו לרימאנוב, והוא דיבר בקודשו להציע לפניהם ולעוררם, איך שמיום פטירת רבם הקרוש רבי מנחם מנדל מרימנוב זצוק"ל נשארו כל העולם כצאן בלא רועה, ואין שום מנהיג ישראל אחריו בדור הזה, כי באותה השנה נסתלקו כל הצדיקים הגדולים, כמו הרבי מלובלין זיע"א והמגיד מקאזניץ זיע"א.

כשכולם יגיעו להסכמה שאין מנהיג - יבוא המשיח

כוונתו הפנימית היתה שיסכימו ויחליטו כולם פה אחד, כי אין מי שימלוך להיות רועה ישראל בכל הדור, וממילא יפסקו ויחליטו שבהכרח רק למסור המלוכה והממשלה למלך המשיח שיבוא במהרה.

אמנם, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום", כי אחרי הצעתו הנ"ל של הרב מראפשיץ, השיב הרב הקדוש מהרצ"ה מזידיטשוב זיע"א: "כלום חסר אצלנו", ועל ידי זה נתפררה החבילה, ונתרגז הרב הקדוש מראפשיץ. וכשהגיע זמן תפילת מנחה, והתפלל הרב הקדוש מזידיטשוב לפני התיבה, נחה דעתו של רבי נפתלי מראפשיץ, ואמר שראה שתפילתו של הררצ"ה מזידיטשוב היתה כולו כליל, בלי שום פניה כלל.

ועל כל פנים, בעוונות הרבים, לא עלתה אז להביא לימות המשיח וזמן הגאולה. והגיד רבינו, כי מרן הקדוש משינאווא, כשסיפר כל זאת, סיים בדברי קודשו כי כאשר עשה מרן מראפשיץ לרבו הקדוש מרימאנוב, שלא איחד עימו בדיעה אחת, כן עשה לו מרן בעל עטרת צבי באסיפה הנ"ל, שלא איחד כדעתו וכוונתו.

ובספר "חמישה מאמרות", מאמר נוסח התפילה אות כ"ט, כתב הרב הקדוש ממונקאטש זצ"ל, שרבו משינאווע, בעל "דברי יחזקאל" זיע"א, אמר לו שעינינו ראו שלא טוב היה כדברי הגאון הקדוש מראפשיץ, שדעתו היתה שטוב יותר שיתארכו ויימשכו הימים של עקבתא דמשיחא, כדי שלא יבואו החבלים והצרות בפעם אחת, שלא יוכלו לסובלם אם יבואו תכופות זה לזה. רק והעיקר כדברי רבי מנחם מנדל מרימנוב זיע"א, לקרב הגאולה בכל אופן שיהיה, עד כאן לשונו.

והוסיף על זה בספר "דרכי חיים ושלום": ואנן מה נענה אבתרייהו (=ואנחנו מה נאמר אחריהם)? מי יירד לעומק כוונת הצדיקים הנ"ל, כולם אהובי עליון, ממרכבה עליונה כביכול, אין לנו ח"ו להכניס ראשינו בין ההרים הרמים.

ובאמת "יראה ורעד יבוא בי ותכסני פלצות" אפילו להעלות כל הנ"ל על הספר, אך על כל פנים, כיוון שזכינו לשמוע כל זאת מפי רבינו, מסתמא הוא בכדי שנלמוד מזה דרך האמת, למען דעת להתחזק ולקוות לגאולה שלימה, ולהתבונן בימים ההם, ימי מלחמה ורדיפות וצרות לא-עלינו, כי סוף כל סוף אין לנו תכלית אחרת לכלל ישראל, ואף על פי שיתמהמה, חכה לו לביאת המשיח, שיבוא במהרה בימינו.

(מקור: אוצר הסיפורים י"ב)


מילותמפתח: מףהמשיח מףגוגומגוג מףשואה

מסווג תחת: משיח וגאולה, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע

מאמרים שאולי קשורים:

  • בעניין ההכרזות האחרונות מאירן
  • גם בחדשות מדברים על גוג ומגוג
  • הרב אליהו על הבטחות לראות משיח
  • זהות המדינות במלחמת גוג ומגוג
  • שלוש מלחמות גוג ומגוג
  • תקציר מלחמת גוג ומגוג - המלבי"ם
  • ערב רב
  • הבן איש חי על מלחמת יוה"כ
  • גוג ומגוג חלק ג' - אבידות לעם ישראל?
  • המהר"ל מפראג על המשיח וגוג ומגוג
  • הכותרות האחרונות:


    השם1.נט: והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד - ושמו אחד!