המושג ערב רב הינו מושג שלאחרונה משתמשים בו הרבה, אולי הרבה מדי, אך המושג קשור קשר הדוק לאחרית הימים ולתהליך הגאולה של ישראל.

שורשי המושג עמוקים, ומגיעים עוד מיציאת מצריים. בספר שמות (יב, לז-לח) נכתב:

וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכּתָה כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם-עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאד

מהותו של הערב רב הזה, עפ"י הפשט, הינה תערובת של עמים רבים נוספים שיצאו ממצרים ביחד עם בני-ישראל, ולאחר מכן (במעמד הר סיני) גויירו כולם והפכו לחלק מעם ישראל, לטוב ולמוטב.

כמו כן, קיימת בזוהר הקדוש אמירה מסויימת, המצביעה על כך שייתכן שאותם ערב רב לא היו ממש עמים זרים ונכריים שעלו עם בני ישראל ממצריים, אלא היו אלה אולי חלקים מעם ישראל אשר מבחינה רוחנית לא היו בדרגה המתאימה לכנותם בשם בני ישראל. הקב"ה ביקש לכלותם, ככל הנראה מן הזוהר, במהלך מכת החושך, שבה מתו רשעי ישראל שלא רצו להיגאל. הזוהר הקדוש מסביר שאלמלא משה רבינו ביקש עבורם רחמים, והתפלל לבורא עולם שהם לא ימותו, הרי שיציאת מצריים היתה הופכת להיות של מספר קטן ביותר של אנשים, או לפי תיאור הזוהר, אחד מכל רחוב או שכונה היה זוכה לצאת ממצריים, והשאר היו מתים במהלך מכת החושך (אגב, השורש ל"ערב רב" הזה שהגיע אל בני ישראל שהיו כולם טהורים ומנופים, הגיע ככל הנראה דרך מעשה שכם בדינה, כך עפ"י הזוהר. כידוע שמעון נשא את דינה לאחר שהוטמאה במעשה שכם, ואסנת שנולדה ממעשה שכם נישאה ליוסף, והדברים ארוכים מכדי להסבירם ביריעה זו).

 על כל פנים, הערב רב שיצאו ממצריים ביחד עם בני ישראל היו עושי הצרות הגדולים ביותר, עפ"י מקורותינו, והחטיאו את עם ישראל לאורך כל הדרך. עשיית עגל הזהב מיוחסת אל הערב רב, וזוהי המשמעות שנאמר שם על העגל "אלה אלוהיך ישראל", ולא "אלה אלוהינו ישראל". זוהי גם הסיבה שהקב"ה אמר למשה לאחר מעשה העגל: "לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" - הוא כינה את הערב רב בתור עמו של משה רבינו, כי הוא זה שביקש להוציאם ממצריים ושלא ימותו במצריים.

על כל פנים, משה רבינו לא ביקש את צירופם של הערב רב לישראל ללא תכלית, ח"ו. היה אמנם רע בערב רב, אך היה בהם גם טוב, והשורש הטוב שבהם - לאחר הבירור - חשוב ביותר. הבירור שבערב רב יסתיים עפ"י המקורות ממש באחרית הימים, לפני בוא הגאולה השלימה. במצב הזה שלפני הבירור, ייווצר מצב שאותם חלקים מהערב רב אשר הלכו התבררו לכיוון הטוב, יסבלו בצורה כזו או אחרת, בין בדרך בריאותית, בין בדרך כלכלית או בכל דרך אחרת, סמוך לבוא הגאולה. לעומת זאת, החלקים מהערב רב שבירורם נעשה לכיוון הרע, יהיו במצב טוב ומרומם כמעט מכל הבחינות, והם גם יהיו אלה שינהיגו את ישראל בתקופה של טרום הגאולה.

סופו של החלק הרע של ה"ערב רב", שהוא אותו החלק הקרוי בספרות היהודית כסתם "ערב רב", יהיה קשה ביותר. מצב הרווחה שהם יחוו לפני בוא הגאולה הינו המצב הגרוע ביותר עבורם, ומשמעותו היא קשה ביותר. הם חווים את הרווחה הכלכלית והכללית במצבם בגלל מה שנאמר בתורה הקדושה: "וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל-פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ, לא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ, אֶל-פָּנָיו יְשַׁלֶּם-לוֹ" - כלומר, שהקב"ה משלם לרשעים את שכר המצוות הספורות שעשו בחייהם בעולם הזה ("אל פניו") כדי שיאבדו מתענוגי העולם הבא ("להאבידו"). בצורה דומה גם החלק הרע של הערב רב, אם לא יעשה תשובה, לא יגיע אל תקופת הגאולה והמנוחה שבימות המשיח, עם כל המעלות הגדולות שבהם, אלא יכלו עוד לפני כן.