המשיח הינו שם תואר למנהיג אשר יגאל את ישראל באחרית הימים, ויביאם אל המנוחה ואל הנחלה. השם משיח לקוח מהשורש הלשוני מ.ש.ח., ומשמעותו - אדם המשוח (בשמן בדר"כ). מלכי ישראל בתקופת המקרא היו נמשחים בשמן, כך שאול נמשח למלך, וכן דוד המלך, וגם חלק מצאצאיו.

לשם משיח מוצמדים בספרות היהודית בדר"כ תארים נוספים, העיקריים שבהם הינם משיח צִדְקנו, או משיח בן דוד, או משיח בן יוסף.

החילוק בין משיח בן-דוד ומשיח בן יוסף אינו פשוט, ויש ככל הנראה דיעות שונות בעניין. על כל פנים, אליבא דכולי עלמא, המשיח האחרון שיגאל את ישראל גאולה שלימה ללא ייסורים יהיה משיח בן דוד. אמנם, קיימים מספר ‘תסריטים’ עפ"י מדרשים וספרות יהודית נוספת, אשר מתארים מצב שבו מגיע משיח בן יוסף לפני משיח בן דוד, והוא מבצע פעולות כאלה ואחרות, לחיזוק עם ישראל בארץ ישראל עם תורת ישראל, ובעיקר מוסכם שהוא מעורב במלחמה נגד אויבי ישראל ותורת ישראל.

על כל פנים, משיח בן דוד הינו דמות משיחית המופיעה בסוף כל התהליכים, ומביאה את הגאולה האמיתית לעם ישראל, גאולה שאינה זמנית. כאשר מזכירים את המושג "המשיח" סתם, מתכוונים בדרך כלל למשיח בן דוד.

משיח בן דוד, עפ"י המסורת, יהיה מזרעו של דוד המלך ע"ה. לגבי הדרך שבה הוא יגיע לביצוע הגאולה, יש מספר גירסאות, התלויות במצבו ובהכנתו הרוחנית של עם ישראל בטרם בואו של המשיח. במידה ועם ישראל יהיה במצב רוחני טוב (עפ"י דרך התורה), הרי שביאתו של משיח בן-דוד תהיה בצורה ניסית ומופתית, מן השמיים, עם "ענני שמיא", וכל תהליך גאולת ישראל יהיה תהליך ניסי על-טבעי. אך במידה וח"ו עם ישראל לא יהיה במצב רוחני המניח את הדעת, הרי שביאתו תהיה "על חמור", כלומר - הגאולה תהיה מלובשת בתהליך טבעי וארוך יותר. דוגמא להבדל בין שני סוגי הגאולות אפשר לראות בהבדל שבין יציאת מצריים לבין יציאת בבל, כששתיהם היו גאולות, אך בעוד שהראשונה לוותה בניסים על טבעיים מהרגע הראשון, הרי שהשנייה התלבשה בדרך טבעית, ואפילו הרשות לבניית בית המקדש ניתנה ע"י מלך גוי (כורש).