WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'SET timestamp = '1398082757', ip = '54.211.138.180', location = 'בלוג אחר' at line 1]
UPDATE SET timestamp = '1398082757', ip = '54.211.138.180', location = 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » הסיפור הנורא על הקדמת הגאולה', url = '/?p=399' WHERE ip='54.211.138.180'

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'VALUES ('1398082757', 'Guest', '54.211.138.180', 'בלוג אחרית הימים' at line 1]
INSERT INTO VALUES ('1398082757', 'Guest', '54.211.138.180', 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » הסיפור הנורא על הקדמת הגאולה', '/?p=399')

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'WHERE timestamp < 1398079157' at line 1]
DELETE FROM WHERE timestamp < 1398079157

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near '' at line 1]
SELECT COUNT(*) FROM

 
בס''ד ו' בשבט תשס"ז (25.1.07)
» הסיפור הנורא על הקדמת הגאולה

לפני יותר מ-500 שנה, ניסה רב צדיק וקדוש, בשם רבי יוסף די-לה ריינה, להחיש את הגאולה, לדחוק את הקץ, ולהביא את המשיח כבר בימיו, ולסיים את הסבל של עם ישראל ושל שכינת עוזנו אחת ולתמיד. סיפורו של הרב, שהתפרסם מאוד, הוא סיפור מצמרר בכל פרטיו, מתחילתו ועד סופו, סיפור של הקרבה, סיפור של התגלויות עליונות ברמה שאינה מוכרת, סיפור של מלחמת בני אור בבני חושך, סיפור שהיה יכול להיות סוף הסיפור… והרי הוא לפניכם, והוא מומלץ ביותר:


מעשה נורא מר’ יוסף דילה ריינה מקונטרס כתב יד ישן, שהעתיקו אותו גם כן מכתב יד ישן נושן ומיושן, אשר מצאו אותו בגנזי הספרים אשר בצפת תוב"ב מכתיבת -יד הר’ יהודה ב"ר מאיר ז"ל תלמידו של ר’ יוסף דילה ריינה, שהיה עמו שם בשעת מעשה הגדול, אשר עשה כשהיה בארץ הגליל, הוא צפת תוב"ב, שנתן אל ליבו להפציר ולהביא את הגאולה, וכמדומה שהיה מזמן קדמון מאוד, ולא נודע באיזה זמן היה זאת המעשה. ובספר יהודי המזרח בארץ ישראל, הביא שמשוער שחי בשנת רל"ב, והיה מרבני צפת, ונכדו היה ר’ יצחק די לה ריינה, ונמצא כתב-יד בספריית הואתיקאן ברומא, שנכתב בשנת שי"ז ע"י ר’ יהודה בן שלמה רגוסי (מס’ 456), ובדף 110 שם כתב: "אמר המעתיק שר’ יצחק דילה ריינה ציוה לשים בקברו סיד על הארץ, וינוחוהו כדי שיתעכל מהרה. ואמר שכך ציוה אביו ר’ יוסף דילה ריינה השני לעשות לו. ולשים הדסים בין ירכיו וכן עשה".

הערה ממו"ר הריא"ז מרגליות שליט"א, מה שכתב בהגהות דרך אמת (על זוהר ח"ב דף ר"ח ע"ב אות ד) וזה לשונו: "והוא יסוד, ומכאן טעם נכון דנמצא בשם ר"י דלאריידה, שציוה לשים הדסים בין ברכיו אחר פטירתו, וכן ציוה לו אביו".

בספר הגלגולים רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) הביא "שרבו האר"י ראה לר’ יוסף דילה ריינה מנולגל בכלב אחד שחור, על שנשתמש בקבלה מעשית והקטיר לעבורה זרה, כנודע במעשה ההוא שהוריד לאמון מנוא" (ההמשך לזה תמצא בסוף הסיפור).



מעשה גדול ונורא מן יוסף דילה ריינה שהיה אדם גדול וחכם ובקי בחוכמת הקבלה המעשית והיה יושב בארץ הגליל, היא צפת תוב"ב, ויהי היום ויתן אל ליבו להפציר ולהביא את הגאולה, ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ.

והנה היו לו חמישה תלמידים אשר היו עימו יומם ולילה לכל בקשתו, וגם היו בקיאים בחוכמה ההיא כמו שלמדו ממנו.

ערגת הגאולה

ויאמר אליהם: "בניי, הנה נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחוכמה אשר נתן לי האלוקים, כי אין טוב לבלות ימינו בלי תועלת. ולא לחינם חנני אלוקים בזאת החוכמה, רק לעשות נחת רוח ליוצרנו, להעביר רוח טומאה והגלולים מן הארץ, ולהביא משיחנו ויפרקנו מצרינו".

ויענו חמישה תלמידיו כולם פה אחד, ויאמרו: "אדונינו מורינו ורבינו, הננו מוכנים לכל אשר תצוונו, וכל אשר תחפוץ נעשה, כי ה’ אלוקים עימך, ואנחנו עבדיך ותלמידיך ועשה ככל אוות נפשך".

הכנה והתקדשות

ויאמר אליהם: "אם כן זאת עשו: היטהרו והחליפו שמלותיכם, והיו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה, והכינו לכם צידה, כי ביום השלישי נצא לשדה ולא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו בארץ הקדושה, בעזרת נורא עלילה, ואשר לו הכח יתן ליעף כח, בימין ה’ נאדרי בכוח".

ויהי כשמוע התלמידים את דברי רבם קמו בזריזות ובחוזק גדול ללבוש בגדים נקיים, ויטהרו ויחליפו שמלותם ויקחו בידם צידה ומזון, פת נקיה אשר עשו אותו בטהרה ולא נגעה בהם אשה. ויבואו אליו ביום השלישי, והנה גם הוא ניצב לבדו בבית מדרשו, בקדושה ובטהרה גדולה, ובפרישות גדול, מתבודד וראשו בין ברכיו.

ויהי כבואם הרים ראשו, ויאמר אליהם: "בואו בניי, ברוכי ה’, ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו, ויסכים עמנו הקב"ה, ויעזרנו על דבר כבוד שמו".
ויענו ויאמרו: "אמן, כן יאמר ה’, וחפץ השם בידך יצליח".

התפילה והחזון בקבר רשב"י

אחר הדברים האלה לקח ר’ יוסף הנזכר כל מיני מרקחות, וקסת הסופר במתניו, ויאמר אליהם: "קומו נצא". ויצאו ויבואו אל מירון, ויבואו אל קבר רבי שמעון בר יוחאי, וישתטחו על קברו, וילינו שם בלילה ההוא. וכל הלילה לא ישנו, רק שינת עראי. ויהי לעת הבוקר, מעט קודם עלות השחר, נתנמנם ר’ יוסף, ויבואו אליו בחלום הרשב"י, ובנו רבי אלעזר, ויאמרו לו: "למה תכניס ראשך במשא כבד אשר לא יעלה בידך, וכוונתך רצויה אם יעלה בידך, ולכן היזהר והישמר מאוד על נפשך".
ויאמר אליהם: "א-ל אלוקים הוא יודע כוונתי, ו’רחמנא ליבא בעי’ (=הקב"ה חפץ בלב) ויעזרנו על דבר כבוד שמו המחולל".
ויאמרו לו: "ה’ אלוקיך ירצך".

ויהי בבוקר, הלכו לעיר טבריה, וילכו בשדה, ויבואו אל היער אשר בו אילנות הרבה, וישבו שם כל היום ההוא, ולא פסקו מגירסא, ובתענית, ולא היו מסתכלים ולא רואים שם שום אדם ולא בהמה, רק עופות השמיים. והיו עוסקים בצירוף שמות הקדושים, ובייחודים הנודעים להם בקדושה ומורא גדול. והיו הולכים בכל בוקר לטבול בים טבריה 26 טבילות רצופות כנגד שם הוי"ה ברוך הוא, והיו מכוונים על כל טבילה וטבילה את הצירוף והייחוד הנודע להם. כמשפט הזה עשו שלושה ימים רצופים, ושלושה לילות בתענית לילה ויום, ובלילה לא היו אוכלים שום בעל חי, לא בשר ולא דגים לא יין ולא שיכר.

המפגש עם אליהו הנביא

ויהי לעת ערב, בעלות המנחה, ויקום ר’ יוסף עם תלמידיו, ויתפללו מנחה בקול ערב, בכוונה גדולה, ועיניהם סגורות. וכשהגיע ל"שמע קולנו" אמרו "עננו", ובמקום שמזכירין שם ההוי"ה בכינוי אדנות - הם היו מכוונים בשם הגדול ככתבו, בנקודות הירועות ויחודין הצריכין. והירבה והפציר בתפילה ארוכה, ובהשבעות גדולות, לכל מלאכי עליון הנודעים אצלו, עד שבסוף כיוון בהוי"ה בצירוף שם מ*ב באומרו: "ה’ עננו בעת ובעונה הזאת". ובכוח השם הגדול הזה השביע לאליהו הנביא שיבוא מיד אליו בהקיץ לדבר עימו ולהורות אותו את אשר יעשה, כדי להביא מחשבתו לפועל, וגמר תפילתו, ונפלו על פניהם בנפילת אפיים.

ומיד אחרי נפילת אפיים, והנה אליהו הנביא בא במרוצה, ובפתע פתאום עליהם נגלה,ויאמר אליהם: "הנה עתה באתי, ומה אעשה לכם, ומה בקשתכם אשר הפצרתם בתפלה"?
ויקום ר’ יוסף על רגליו, הוא ותלמידיו, וישתחוו אפיים ארצה, ויאמרו: "שלום לאדונינו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, נביא אמת, קדוש ה’, מבשר טוב, משמיע ישועה. אל נא יירע בעיני אדוני כי הפצרתי להביאך אליי, כי גלוי וידוע לפני אלוקינו כי לא לכבודי ולעצמי הטרחתי עליך, רק קנוא קינאתי לכבוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (הקב"ה ושכינתו), ואתה לך ראוי לקנא קנאת ה’ צ-באות, כי כך אומנותך, ולכן תיפול נא תחינתי לפניך, והראני הדרך אשר אוכל לכבוש בה את הסטרא אחרא, ולהגביר ולחזק את הסטרא דקדושה".

ויען אליהו הנביא, ויאמר לו: "דע לך, כי הדבר אשר אתה חושב לעשות כבד ממך הדבר, ולא יעלה בידך. כי בעוונות, הקליפות וס"מ וסיעתו גברו מאוד, ולא תוכל להם, כי צריך תוספת טהרה וקדושה ופרישות גדול, ולהיבדל מענייני העולם הזה, ולהוסיף סיגופים וטבילות, כי לא תוכל להם בלא זה, אולי יפגעו בך ויזיקוך. אבל דע כי כוונתך רצויה, אם תוציא מחשבתך לפועל - אשריך וטוב חלקך, אבל עצתי היא: חדל לך, פן יפגעו בך ס"מ וסיעתו, כי לא תוכל לו".

ויען ר’ יוסף ויאמר: "אל נא אדוני, אל תרפה את ידיי, חזקני ואמצני כי נשבעתי שלא אשוב אל ביתי עד אוציא לאור ואקים שכינתא קדושא מגו עפרא (=ארים את השכינה הקדושה מתוך העפר). ואתה, גם אתה ברוך ה’, תן ידך עימנו, והורנו כדת מה לעשות המצוה, לשמור את כל אשר יצווה אדוני את עבדו, ואני מוכן ומזומן למסור נפשי ורוחי למוות לכבוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, אך יבוא נא דבריך מה נעשה, כי אליך עינינו".

ויהי כשמוע אליהו הנביא את דבריו, כי הוא חרף נפשו למות לכבוד קב"ה ושכינתיה, אז אמר לו: "מה אוסיף לדבר אליך עוד, ואם יעלה בידך ותוכל לעמוד נגד ס*מ וסיעתו, ותשמור את אשר אנוכי מצוך היום, אשריך וטוב חלקך ונעים גורלך.

ההוראות למפגש עם המלאכים

"ועתה זה הדבר אשר תעשה אתה ותלמידיך: תשבו בשדה, רחוק רחוק מן הישוב, כאשר ישבתם עד עתה, ולא ייראה ולא יימצא עימכם מאדם עד בהמה. ותשבו שם 21 יום, ולא תאכלו ולא תשתו, רק מלילה ללילה. ומאכל שלכם יהיה לחם ומים לבד. ולא תאכלו לשובעה, רק כפי אשר תדעו בעצמכם שתוכלו לחיות. ובכל לילה תמעטו מעט באכילה, עד שתרגילו עצמכם באכילה מעט מזעיר. ותרגילו להריח בשמים, כדי שיהיה החומר שלכם זך ונקי, ותוכלו לסבול מלאכי עליון אשר תוריד אותם לדבר עימך. וכן בכל יום תעשו 21 טבילות כמנין אהי"ה, ובסוף 21 יום תעשו הפסקה, ותקבלו תענית שלושה ימים רצופים לילה ויום, ובכל יום תעשו 21 טבילות כנ"ל, וביום השלישי אחר תפילת המנחה, תכוון שם הגדול שם בן מ"ב שאתה יודע, עם הצירופים והכוונות שלו, ותכוון בשם הגדול היוצא מפסוק "שרפים עומדים ממעל לו", כאשר אתה יודע בניקודו ומקורו, וכאשר תעשו כן תהיו עטופים בטלית ותפילין, ותכסו את פניכם, ותשביעו באלו השמות הקדושים את סנדלפ’ המלאך, הוא עם מחנהו, שיבואו אליכם. וכאשר יבואו התחזקו בריח הטוב להריח, כי יהיה לכם פחד ורעדה וחולשה גדולה מקול הרעש והאש הגדולה, ומיד תשליכו עצמכם לארץ, ותאמרו בקול רם: מאד ‘ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד’, ומיד סנדלפ’ וסיעתו ישאלו אתכם למה עשיתם הדבר הזה.

"ומיד בדברו אליכם, מקול הרעש הגדול מכח דיבורו, תצא נשמתכם, ותישארו בלא כוח, וייסתמו דבריכם, ולא תוכלו להשיבו מרוב הפחד והחולשה. ולכן באותו הפעם יהיה לכם לבונה זכה להריח בה, ותבקשו מהמלאך בבקשה ובתחנונים שיחזק אתכם, וייתן בכם כוח שתוכלו לדבר. והוא יאמר לכם את אשר תעשו, יען כי הוא השומר את הדרך והנתיב, אשר לא ייכנס ס"מ במקומות הקדושה, ומכיר תחבולותיו, ויודע מקומות אשר הוא בו מתחזק, ובמה תלוי כוחו כדי שתוכל להילחם עימו, וה’ אלוקיך ירצך לשלום".

אז, מיד לאחר שהלך אליהו הנביא לדרכו, התאזרו והתחזקו ר’ יוסף עם תלמידיו יחד, בלב אחד, והוסיפו קדושה יתירה על קדושתם, ויעשו ככל אשר אמר להם אליהו, ולא הפילו דבר מכל אשר ציוה אותם. ולא פסקו מגירסא ביום ובלילה, ולא היו מהרהרין בדברי העולם, רק במושכלות ובמעשה מרכבה, עד שכמעט הופשט מהם טבע החומר. וכאשר השלימו הימים הנ"ל, ככל אשר צוה אותם אליהו, מיד לעת מנחה גדולה קם ר’ יוסף ותלמידיו במורא גדול, ובפחד ובאימה, ונתעטפו בטלית ותפילין, וכיסו את ראשם, והתפללו תפילת מנחה בכוונה גדולה, ואמרו עננו כנ"ל, ובמקום שם הוי"ה היו מכוונים בשם הגדול והנורא ככתבו וניקודו הנודע להם בניגון ונעימה. וגמרו התפילה, ונפלו על פניהם בנפילת אפיים מכוסים, וקמו מיד על רגליהם ואמרו וידוי על עוונותם ועל עוון כל בית ישראל.

ואחר זה זעקו בקול רם בכל כוחם: "עננו אלוקי המרכבה, עננו". ועשו השבעה בשם מ"ב ובשם אשר אמר להם אליהו, היוצא מפסוק "שרפים עומדים ממעל לו". והשביעו למלאך סנדלפ’ שיתגלה עתה אליהם, הוא וכל סיעתו הקדושים, בכוח השמות הקדושים.

המפגש עם מלאכי השרת

ויהי ככלותם לדבר, נפתחו השמים, ויבוא אליהם פתאום סנדלפ’ המלאך עם כל מחנהו, והנה רכב אש וסוסו אש, מחנה גדולה ואש להבה מילאה כל הארץ רעש גדול, קול גדול ולא יסף. ויחרד ר’ יוסף חרדה גדולה עד מאוד, ורוח לא נשאר בקרבו הוא ותלמידיו, ויפלו על פניהם ארצה ויפוג ליבם, ורעדה אחזתם. ויתחזקו ויריחו בלבונה הזכה אשר בידם, ותשוב להם רוחם, אך אימה ורעדה וחולשה גדולה נשארה עליהם, עד כי לא יכלו לדבר.

והנה, כאשר בא אליהם המלאך סנדלפ’ עם מחנהו, ויאמר: "מה לך בן אדם, רימה ותולעה, איך מלאך ליבך להרעיש עליונים ותחתונים, ולא תשגיח ותראה ערכך השפל?! התכבד ושב בביתך, פן יפגעו בך חילותיי, וישרפוך בהבל פיהם".
ויען ר’ יוסף בקול נמוך ונשבר מרוב חולשה ואימה גדולה, אשר היה מרתת כל גופו ואיבריו, ויאמר: "אדוני מלאך האלוקים קדוש, מה יוכל עבדך זה לרבר לפניך, והנה נשארתי בלי רוח ונשמה כמת מרוב פחדך, ואימה ורעדה גדולה נפלה עליי, כי יראתי מהאש הגדולה הזאת, ואיני יכול לענות לאדוני, כי אם בחסדך. חזקני ואמצני, ותן לי רשות לדבר לפני אדוני".

מיד כשמוע המלאך את דבריו, וייגע בו ויאמר: "קום ודבר דבריך, ראה חיזקתי אותך".

ויהי כאשר נגע בו המלאך, קם ונתחזק וישתחוה לאפיו ארצה, ויסר מנעליו מעל רגליו, אבל תלמידיו עדיין פניהם היו בארץ ולא יכלו לקום. ויען ויאמר רבי יוסף: "שלום לך ושלום בואך, מלאך ה’ צ-באות, ושלום לכל מחניך הקדושים, ובבקשה ממך חזקני ואמצני ועוזרני למלאות את רצוני, כי גלוי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי לא לכבודי ולכבוד בית אבי אני עושה, רק לכבוד אלוקים חיים, מלך מלכי המלכים, אשר לו לבדו הממלכה.

"ועתה אתה קדוש, וחילותיך הקדושים, הַסכימו עימי להילחם בעמלק ושרו, והראני הדרך אשר אעשה להעביר ממשלת זדון מן הארץ, ואיך ובמה אוכל להוריד ס"מ ממעונו, ולהעלות מחנות וצבאות קדושים, להאדיר רם על רמים כאשר היו בימים קדמונים".

ויען המלאך את ר’ יוסף, ויאמר לו: "הלוא דבריך טובים ונכוחים, ומי ייתן שומע לך, ויהי אלוקים עימך, כי כל חמדת המון קדושים, שרפים ואראלים, וכל מחנות קדושים, יושבים ומצפים מתי יבוא נקמת ה’ אלוקים וקימת שכינת קדושתו אשר בעוונות מושפלת עד גולות תחתיות. אבל דע לך, בן אדם, כי כל אשר עשית עד עתה אינו כלום, ואילו היית יודע המקום אשר עלה ס"מ ומחנהו, לא היית נכנס בדבר הזה, כי מי יוכל לו זולת הקב"ה לבדו בעצמו, עד עת בא דברו. ואני הנה עתה באתי אליך לכבוד השם הגדול אשר זכרת, אבל מה אני יכול לעשות לך, כי אין מי שיכול להשיג ולדעת כמה כוחו גדול של ס"מ ומחנהו, ובמה תלוי ירידתו ועלייתו, זולת המלאך הגדול אכתר’ וחילותיו, ומטט’ שר הפָּנים וחילותיו, שלולי הם היה נכנס, והיה כוח בידו לעשות כלייה ל’שונאיהם של’ ישראל (הכוונה לישראל ממש). ואני אין כוח בידי לעשות, רק לשמור נתיבות הקדושים אשר בעולם העשייה, שמשם עוברים תפילות ישראל. ואני שומר אותם עד אשר אני מוסר אותם לאלו המלאכים, והם היודעים ויוכלו להגיד במה תלוי כוחו הגדול של ס*מ.

"והנה מי יוכל לעמוד לפני אלו המלאכים האדירים, ולא תוכל לסבול המראה הגרול והמורא הגדול, והאש האוכלת אש של אלו המלאכים אשר הם למטה ממחיצתם. ואם נבהלת מפניי, איך תוכל לסבול ולעמוד ולהתקיים לפניהם?! וכן בעניין הפרישות אשר עשית, צריך שתוסיף כהנה וכהנה. ועתה, הלוא כה דבריי: פרוש, וקבל שכר. אבל האמת, אם היית יכול לעשות הדבר על נכון, שכרך הרבה מאוד, ומי יוכל לעמוד במחיצתך".

ויען רבי יוסף, ויאמר: "צעיר אני וקטן, ויודע אני בעצמי שאיני ראוי לעשות הדבר הזה, כי מי אני לבוא לפני המלאך, אבל יודע אני כי לב נשבר ונדכה אלוקים לא יבזה, כי לא ביזה ולא שיקץ ענות עני. ואני גמרתי בדעתי למסור נפשי ורוחי על קדושת קב"ה ושכינתיה, ליחדו ייחוד שלם עם שכינתיה, וכל אשר צריך אעשה, ואשפוך את נפשי ודמי ובשרי - קורבן לפני קב"ה ושכינתיה. ולכן, מלאך השרת, קדוש השם, הורני מה אעשה להוריד אכתר’ ומטט’, ומה פרישות אוסיף בקדושה ובטהרה, ואיזה שם אשביע אותם, כי אמרתי אמותה הפעם אחרי ראותי פני מלאכים קדושים ועליונים, כי בזה יהיו לי חיים נצחיים".

התקדשות לקראת המפגש הבא

ויוסף המלאך ויאמר: שמע נא דבריי, ויהי אלוקים עימך. את הדבר הזה תעשה, ‘וציוך אלוקים ויכולת עמוד’, ויהי רצון מלפניו להצליח ולהוציא מחשבתך לפועל. זה הדבר אשר תעשה: ככל אשר עשית עד עתה מהטבילות והתעניות וטהרת המחשבה, כן תעשה ארבעים יום, ולא יזוז מחשבותיכם מן המושכלות אפילו רגע, בין ביום בין בלילה, ותגרעו בכל יום דבר מה מהמאכל, עד שתרגילו באכילת דבר מועט, ותוסיפו בהנאת הריח, כי היא עיקר חיות הנשמה. ואחר ארבעים יום תכוון בשם המפורש של שם בן ע"ב, עם כל כוונותיו ונקודותיו ומקורו כידוע לך, ובו תשביע שני המלאכים הגדולים והאדירים. וקודם ההשבעה תתפללו ותתחננו בבקשה מלפני הא-ל שיעזור אתכם וייתן לכם כוח לסבול את המורא הגדול והאש הגדולה, שלא תמותו, ואחרי כן תתחננו לאלו המלאכים שיעשו למען כבוד השם המפורש ויבואו אליך, והתחזק כאשר עשית עתה, ושאל מהם כוח ועוז לדבריך, כי הם מלאכים אדירים וגדולים, והם יודיעו לך דרכי ס"מ ובמה תוכל להורידו. חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו, וה’ ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך".

וילך מלאך ה’ בסערה השמיים, ועדיין התלמידים מושלכים ארצה מרוב הפחד והאימה. ויהי כאשר נסע המלאך סנדלפ’ ומחנהו, ויקומו מעל פניהם, ויאמר להם ר’ יוסף: "בניי, ברוכי ה’, חיזקו ואימצו, ונעשה  בזריזות ככל אשר ציוני המלאך". ויאמרו: "הננו מוכנים ומזומנים, ואשרינו כי ראינו מראות אלוקים, ושמענו כל דבריהם, הגם כי היינו נופלים ארצה. ועתה, כל אשר תעשה אדונינו ורבינו - נעשה". ויאמר: "ברוכים אתם לה’".

ויקומו משם, וילכו דרד המדבר על הר אחד קרוב למירון, וימצאו מערה וישבו בה, ויעשו כל הארבעים יום בקדושה ובטהרה, ככל אשר נצטוו, לא גרעו דבר עד כי לא היו מרגישים בעצמם שום רבר מדברי העולם, ולא ראו כל אותם הימים לא אדם ולא בהמה.

ויהי כאשר השלימו הארבעים יום, יצאו אל המדבר מקום אשר עובר נחל קישון מלמעלה מצד מקורו, כי שם היו טובלים כל אותם הארבעים יום. ויכינו עצמם להתפלל תפילת מנחה גדולה, ויאמרו "עננו" כנ"ל, ויתפללו לפני השם על כך בתפילה ובתחינה ובבכייה גדולה, ועשו עיגול בארץ, ויכנסו בתוך המעגל, ויתנו ידם כל אחד ידו לחברו, עד אשר נקשרו בידיהם זה עם זה בעיגול, ויצעקו אל ה’ אחר נפילת אפים, ויכוונו שם המפורש, וישביעו למלאך אכתר’ ומחנהו ולמלאך מטט’ ומחנהו.

כעסם של מלאכי עליון

ויהי בכוונם בשם הגדול, ותגעש ותרעש הארץ, ויהי קולות וברקים, ונפתחו השמים, וירדו המלאכים עם כל מחנותיהם, ויבקשו לפגוע בר’ יוסף ותלמידיו, לולי שלא נתפרדו ידיהם, והתחזקו בכוונות ושמות ידועות אצלם במחשבתם, אבל לא בדיבור, כי לא היה להם כוח לדבר. ונפלו כולם לארץ, אך ידיהם נשארו משולבות זה עם זה ולא נפרדו.

ומיד כאשר ירדו המלאכים התחילו בחרון אף הגדול, ואמרו: "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להשתמש בשרביטו של מלך, ואיך מלאך לבך לדבר הזה, ואתה בשר ודם, טיפה סרוחה, רימה ותולעה, ומי אתה כי קראת אל המלך"?!

והנה כראות ר’ יוסף את המראה הגדול הזה, אימתה ופחד גדול נפלו עליו מקול הרעש הגדול, ומהאש הגדולה, רוכבי האש וסוסי האש, מלאכים ושרפים וחייליהם מלאה כל הארץ, ורוח סערה מפרק הרים ומשבר סלעים, וחרי האף הגדול מהמלאכים, אשר ביקשו לפגוע בו, והיה כאילם, ונרדם לארץ הוא ותלמידיו, ולא נשאר בהם נשמה, ולא יכלו לענות למלאכים, כי נבהלו מפניהם.

ויוסף המלאך מטט’ ויגע בו ויאמר: "דבר, הלוא תענה טיפה סרוחה, מה החרדה הגדולה אשר חרדת אלינו, ואוי לך כי לא חששת לכבוד קונך". אז, כאשר נגע בו המלאך, פתח פיו ויאמר בשפה רפה, וחולשה גדולה, ועיניו סתומות, ויאמר: "מה יוכל העבד הגרוע והשפל לדבר לפני מלאכים קרושים וטהורים אם לא תחזקוני, ועתה אדוני חזקוני והרשוני לדבר, כי הנני כאבן דומם, ופרחה רוחי ונשמתי".

ויושט המלאך אכתר’ גם הוא את ידו, ויגע בו ויאמר: "ראה חזקתיך, ודבר דבריך", ואז נתחזק ר’ יוסף, ויפתח את פיו, ויען ר’ יוסף ויאמר: "א-ל אלוקים הוא יודע אם במרד ואם במעל עשיתי כל המעשים האלה, כי אם לכבוד קב"ה ושכינתיה, להקים אותה מעפרא אשר היא מושפלת בעוונותינו. ועתה, אתם מלאכין עילאין קדישין, עליכם המצוה הזאת, ולא יקרא תפארתי על הפעולה הזאת. ולכם המלאכים ראוי להיות מקנאים קנאת ה’ צ-באות, ולכן בבקשה מכם מלאכי השרת, בכוח השם הגדול המפורש, אשר על השם הקדוש הזה תלויים ועומדים עליונים ותחתונים, תנו כבוד לשמו והורוני במה כוחו של ס"מ ומחנהו, ובמה אוכל להורידו"?

ויענו המלאכים יחדיו: "הקשית לשאול, כי אם היית יודע בעוונותיהם של ישראל כמה הוא תקיף, וכמה הוא חזק, ואין מי שיכיר אותו בלעדינו, כי אנחנו שומרים נתיבות עליונים ממחנות ס"מ וסיעתו, והוא חזק מאוד, ואין מי שיוכל לחורידו, כי בין כוכבים קינו, ושם מושבו, מוקף בשלוש מחיצות מחמת עוון ישראל, וחזק הוא מאוד ולא תוכל לו בלעדי הקב"ה בעצמו, עד עת בוא דברו".

ויוסף עוד ר’ יוסף, ויאמר: "כבר חרפתי למות נפשי על כבוד קב"ה ושכינתיה, ואחרי אשר ראיתי מחנות קדושים ותינצל נפשי, בטחתי בחסדי הא-ל שיעזור לי, ויעלה בידי ויבואו דבריכם הטהורים כדת מה לעשות, וכל אשר תאמרו לי אשמור מאוד לעשות".

ויענו המלאכים ויאמרו: "שמע יוסף דבר ה’, עד הנה לא נעלם לפני מי שאמר והיה העולם, כי מחשבתך רצויה, אבל עדיין לא הגיע השעה, וכבר נגזרה גזירה "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ועתה מצד החוכמה והמדע מסודות נעלמים אשר חננך צור עולמים, ובם אנו מוכרחים לכבוד שמו הגדול המפורש לומר לך ולהורות את הדרך אשר תעשה. אבל דע לך, כי לא תוכל לו, ולכן אל תיכנס במקום שאינו ראוי לך, ועד פה תבוא ולא תוסיף. אבל אם תרצה להפציר בדבר על ידי שמו הגדול, אנו נאמר לך מה תעשה. והאמת, אם באולי תעלה בידך, מה טוב חלקך ומה נעים גורלך".

ויען ר’ יוסף, ויאמר: "קדישין עילאין, דבריכם טובים ונכוחים, אבל חם ליבי בקרבי בראותי שכינת עוזו מושפלת, וקינאתי לציון קינאה גדולה, וה’ - הטוב בעיניו יעשה. ואם יקטלני - לו אייחל. לא אסיר מחשבתי ממני. ואתם, מלאכי עליון, חזקוני במיטב הגיון, והיה לי לזכרון, ולא אסור ימין ושמאל, ובטחתי בשמו הגדול שלא יהיה לי פוקה ומכשול".

מפת הדרכים

אחרי כן פתח אכתר’ המלאך, ואמר: "דע לך כי מצד אחד כנגדי יש לו לס"מ שתי מחיצות חזקות, אחת חומת ברזל מהארץ עד לשמיים, ואחת מחיצה גדולה של ים אוקיינוס, זה הים גדול ורחב ידים". וכן גם כן ענה המלאך מטט’ כי מצידו ונגדו יש לו לס"מ מחיצה של הר גדול של שלג, וראשו מגיע השמימה.

"ועתה שים עיניך וליבך לכל אשר נאמר אליך, וחזק ואמץ כי אתה צריך להשפיל ולהעביר אלו השלוש מחיצות, כדי לעלות על הר שעיר, הוא אדום, לשפוט את הר עשו. וזה אשר תעשה: בצאתך מזה המקום שים דרכך, ולך דרך הר שעיר, ושם אנו קודמים לפניך בהר שעיר למעלה, וכל אשר ץעשה אתה למטה, כפי אשר נאמר לך, כן נעשה למעלה. ודיוקן נשמתך למעלה עימנו: בכל פעולותיך אשר תעשה אתה למטה - כן תעשה נשמתך למעלה. ולכן היזהר והישמר, אל תפל דבר מכל אשר נאמר לך, והיה בבואך דרך הר שעיר, היזהר בקדושה ובמיעוט אכילה ובייחודים כאשר עשיתם עד עתה, כי כבר נשמתכם עלתה למעלה שכמעט אתם בגדר מלאכים, ונשכח מכם דרכי העולם, ובזה תתמידו, ולא תיפרד מחשבתכם מן המושכלות אפילו רגע אחד. והנה שם בדרך יבואו עליכם כת גדול של כלבים שחורים, והם כתות של ס"מ אשר שלח לבלבל כוונתכם. ולא תפחדו, ותזכירו עליהם שם של הוי"ה במילוי ההי"ן שהיא כמנין "בן" וכמנין "כלב", ותכוונו בניקודו ובייחודו, ויברחו מפניכם.

"ומשם תלכו לעלות להר, ותמצאו הר גדול של שלג עד לשמים, ואין דרך לנטות ימין ושמאל, ותזכירו שם היוצא מפסוק ‘הבאת עד אוצרות שלג’ הנודע לך צירופו וניקודו, וייעקר ההר ממקומו. ותזכיר השם של ‘תשלג בצלמון’ כאשר אתה יודע בצירופו וניקודו, ויתבטל ההר ממקומו לגמרי. ותלך באלו הכוונות בידיך, ולא תזוז מחשבתך ער אשר תגיע למחיצה האחרת של ים אוקיינוס, אשר גליו יעלו עד לשמיים, ותזכיר עליו שמות היוצאים מהמזמור "הבו לה’ בני א-לים", עם אזכרות שלו, ככתבם ונקודותם וצרופם ומקורם, ותתייבש ותעבור ביבשה.

"ואחרי כן תלך ותמצא חומה גדולה של ברזל, מן הארץ עד לשמים, ותיקח בידך סכין, ותכתוב עליהם שם היוצא מפסוק "חרב לה’ ולגדעון" עם ניקודו ומקורו, ותחתוך בסכין בתוך הברזל, ותעשה פתח ותיכנס, והיזהרו שתחזיקו בפתח עד אשר תעבור אתה ותלמידיך, שלא תיסגר, יען כי אחרי אשר תעברו יחזור הפתח וייסגר.

"ואחרי כן תלכו ותגיעו עד הר שעיר, ובאותו הפעם אנו משליכים לס"מ ממקומו, וכבר הוא בידך יימסר, ואז יהיה בידך מוכן שם המפורש כתוב וחרות על טס של עופרת, וכן יהיה לך טס אחר, ותכתוב עליו חרות שם היוצא מפסוק של זכריה "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה, וישלך את אבן העופרת אל תוך פיה", ותכתוב השם היוצא מהפסוק עם ניקודו ומקורו, ואחר כן תלך בכל אוות נפשך בהר שעיר, ושם תמצא ס"מ הרשע וזוגתו "פלונית", ותחפש אחריהם כי הם ברחו מפניך, ונחבאו בחורבה אחת, ותמצא אותם בדמות שני כלבים שחורים, זכר ונקבה, ותקרב אליהם ולא תפחד
מהם.

"ותשים על הכלב הזכר את הטס של השם המפורש, ועל הנקבה את הטס האחר, ומיד תשים חבל או שלשלת בצווארם, והטסים עליהם, והם יבואו אחריך עם כל סיעתם, ואז חפץ ה’ כבר עלה בידיך, ותביא אותו לדין על הר שעיר שעברת, ושם ייתקע בשופר גדול, ויתגלה המשיח, ויעביר רוח הטומאה מן הארץ, והקב"ה ישחוט אותו לפני הצדיקים, ותהיה גאולה שלימה, ‘והיתה לה’ המלוכה’.

"אם את הדבר הזה תעשה על מתכונתו, אשריך ומה טוב חלקך, מה נעים גורלך, אך היזהר והישמר בכוונות האמורות, אתה ותלמידיך, ולא תפסיקו מהכוונות אפילו רגע. וגם הזהר מאוד, כי כאשר יהיה בידיך ס"מ וזוגתו, ויבכו ויתחננו לך שתתן להם דבר מה לאכילה או לשתיה, או איזה מזון לקיום גופם, לא תשמע להם, ולא תיתן שום דבר, ‘כי יחנן קולו - אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו", והיזהר מאוד על זה, וגם על הכוונות, כי אפילו שיהיה בידך, צריך אתה שמירה גדולה מאוד, ולא תגרע דבר מכל אשר אמרנו לך, וה’ יהיה בכסלך, ושמר רגלך מלכד".

יוצאים לדרך לגאול את ישראל

ואחר כן עלו שני המלאכים הקדושים בסערה השמים, ור’ יוסף רואה וכורע ומשתחוה, אבל תלמידיו עדיין היו נופלין על פניהם, ולא יכלו להרים ראשם עד אשר עלו. וכאשר עלו המלאכים גם הם קמו בשמחה רבה, ואחרי אשר עלו המלאכים קמו ר’ יוסף ותלמידיו בזריזות, ויסדרו סדרי השמות והאזכרות והכוונות אשר צוו, והשני טסי העופרת, וישימו פניהם דרך הר שעיר.

והנה הם בדרך, והנה לקראתם כתות כלבים שחורים, ויקומו עליהם ויסובו עליהם מכל צד, ומייד הזכירו השם אשר נצטוו, ויפוצו הכלבים מעליהם, ויברחו ולא נראו עוד.

לאחר כן הלכו הלוך ועולים עוד כמו מהלך יום, ויהי לעת ערב מצאו הר גדול של שלג, עצום מאוד, מן הארץ עד לשמים, ומיד נתחזקו בשמות ובצירופים הנ"ל, וייעקר ממקומו, ובצירוף האחר הנ"ל נתבטל לגמרי. וילינו שם בלילה ההוא, ואח"כ בבוקר השכימו והלכו שני ימים אחרים.

וביום השלישי, כעלות השחר, והנה לפניהם ים גדול ורחב ידים, אשר היה הולך וסוער, וגליו עולים עד לשמים, ומיד הזכירו השמות כנ"ל, ויעברו בתוך הים ביבשה, ובחצי היום הגיעו לחומת הברזל הגדולה מן הארץ ער לשמים, ולקח ר’ יוסף הסכין אשר כתב עליו השם הנ"ל, ויחתוך בחומת הברזל אשר היה עוביה טפח (כ-8 ס"מ), ויעש בה פתחף ויחזיקו את הפתח עד אשר עברו כל החמישה תלמידים.

ובעת עוברם נתעצל אחד מן התלמידים אשר היה אחרון, ונשמט הדלת מיד ר’ יוסף, ונסגר על רגל התלמיד ונלכדה רגלו. ויצעק: "מורי ורבי הציליני, כי נלכדה רגלי". מיד הוציא ר’ יוסף הסכין, וחתך בברזל סביב רגלו ויעבור, והדלת חזר למקומו.

העימות עם ס"מ וזוגתו

ויעלו לראש הר שעיר, וילכו משם עד ערב, וימצאו בקעה, והנה שם כמה חורבות. וישמע קול כלבים צועקים, ויבואו לתוך החורבה, והנה שם נחבאים שני כלבים שחורים גדולים מאוד, זכר ונקבה. וכאשר קרבו אליהם, ויקפצו עליהם לבלוע אותם. והיה ביד ר’ יוסף הטסים, ומייד הרגיש כי הוא ס"מ וזוגתו, ויושיט ידו הימנית, ויתן הטס בצוואר הכלב הזכר, והשמאלית על צוואר הנקבה, ותלמידיו בידם חבלים, ויקשרו אותם, והטסים עליהם.

ומיד כאשר ראו כי כלתה עליהם הרעה, נפשטו מצורת כלב ונתלבשו בצורתם, צורת אדם ולהם כנפיים, ומלאו עינים כמו אש בוערה, ויתחננו ויבקשו מר’ יוסף ליתן להם לחם ומים כדי להתקיים ולעמוד, ויאמרו לו: "אדוננו, עתה הנה אנחנו עם כל מחנותינו כפופים ואסורים בידך, ואין בנו כוח עוד, ועשה בנו כטוב בעיניך, רק תן לנו במה לחיות בו, כי הושלכנו ממחיצתינו אשר היינו נהנין מזיו השכינה מאחורי הפרגוד, ועתה למה נמות? תן לנו מזון לחיותינו עד בואנו אל הר שעיר". וימאן ר’ יוסף, כאשר צווה, ולא רצה לתת להם מאומה.

ויהיה המה הולכים בדרך, ור’ יוסף עם תלמידיו שמחים וטובי לב, ופניהם פני להבים, וס"מ וזוגתו עם כל מחניהם הולכים ובוכים. וישמח ר’ יוסף, והתחילה לזוח דעתו עליו, ויאמר: "מי האמין לשמועתנו, שהיו אומרים שלא יעלה בידינו, והנה זה היום ישמחו חשמים ותגל הארץ, ויאמרו בגוים ה’ מלך".

אז ענה ס"מ ואמר: "ידעתי כי יכול תוכל, ולא ייבצר ממך מאומה", ויבכו בכייה גדולה, ויאמר: "אדוני, מה תפחד ממני ומכל מחנותיי, אין לנו עוד שום כוח וחוזק, והננו כולנו תחת ידיך לעשות רצונך, אלא ייתן לנו דבר מה להחזיק רוחנו, כי במה נעמוד ונתקיים ער בואנו שמה"? ויען ר’ יוסף ויאמר: "לא אתן מאומה", כאשר צווה.

ויהי בבואם קרוב להר שעיר, לקח ר’ יוסף קורט לבונה להריח בה. ויאמר ס"מ: "אם לא תתן לי אכילה, תן לי מעט מזה הלבונה אשר בידך להריח בה". ויושט ר’ יוסף את ידו, וייתן לו מעט מהלבונה אשר בידו, ויוציא ס"מ ניצוץ אש מפיו וישרוף את הלבונה, ועודנה ביד ר’ יוסף, ויעל עשנו באף ס"מ, וינתק את המוסרות והחבלים, וישלך מעליו את טסי העופרת, ויתנגד הוא עם חילותיו, ויפגעו בתלמידיו וימותו מהם שניים מיד מקול התרועה אשר הריע סמא"ל וחילותיו, ושנים אחרים נפגעו ויצאו מדעתם. ונשאר ר’ יוסף לבדו, הוא ותלמיד אחד, והוא עייף ויגיע ומשתומם, ולא ידע כי בנפשו נתן לו הלבונה, והקטיר לפניו באופן שעשה אותו עבודה-זרה, ונתבטלו כוחות הקדושה שבטסי העופרת ע"י הקטורת, ובעוונות לא שמר דברי המלאכים.

ובאותו רגע היה כל ההר עשן חושך ואפילה, ובת קול יצאה ואמרה: "אוי לך יוסף, ואוי לנשמתך שלא שמרת אשר צוויתה, ועבדת עבודה-זרה, והיקטרת קטורת לס"מ, והנה הוא רודף אחריך לטרדך מן העולם הזה והעולם הבא".

התוצאות

ותלמיד אחד שנשאר עם רבי יוסף, עייף ויגיע וחלש, והגיע עד שערי מוות, וישבו שם תחת אילן אחד כמו שתי שעות וינוחו. ואחר כך קברו שני תלמירים, והלך לו רבי יוסף עם תלמידו האחד לחזור לדרכם, ונהפך תואר פניהם משונה, ירוק ונעשו חלשים ביותר. והשנים האחרים נכנס בהם שד, וברחו והלכו להם אשר לא נודע באיזה מקום, עד כי לבסוף באו לעיר צפת אחר חודש ימים ומתו בקרוב מחמת הצער שהיו מצערים אותם השדים.

ואחרי זאת הגיע רבי יוסף לעיר צידון, ושם ישב ויצא לתרבות רעה, כיוון שראה שלא נעשתה עצתו, ובפרט ששמע הבת-קול הנזכר נתייאש מן העולם הבא, וכרת ברית עם ‘פלונית’ המרשעת, ומסר עצמו בידה, והיה מטמא עצמו בכל טומאות, עד כי בשמות הקודש ובשאר שמות והשבעות אשר היה יודע, היה משתמש בהם להרע, והיה משביע רוחין ושדין בכל לילה להביא לו את אשר יחפוץ, וכך היה משפטו ימים רבים.

והיה מביא אשת שר אחד כמעט בכל לילה, ובבוקר היה מצוה להחזירה. וכאשר השר הרגיש בדבר, ושלח לקרוא לחרטומים, ושם אותם שומרים בביתו, ואמר אליהם שיהיו מוכנים וזריזים בהשבעות ושמות הטומאה לעכב את אותם שיבואו לקחת את אשתו, וכן עשו וישבו על משמרתם. ובלילה ההיא באו השדים במצות ר’ יוסף, ומיד הרגישו ועשו פעולות, והשביעו אותם לדעת מה זה ועל מה זה, ויאמרו השדים אנו שלוחי רבי יוסף אשר יושב בצידון. מיד שלח השר צבא שליח אחד בספרים ומנחה לשר צידון, שמיד ישלח לו את ר’ יוסף בחיים להינקם ממנו ולעשות בו ייסורים קשים.

ויהי כאשר ראה ר’ יוסף כי כלתה אליו הרעה, ויוודע הדבר על פי השדים אשר שלח, מייד קודם שהגיע הכתב לשר צידון הלך והשליך עצמו לים - ומת.

ואני התלמיד החמישי נשארתי לבדי מוטל על ערש דווי כל ימיי, ואין רפואה למכתי, וכל אבריי מרתתין ואין לי מנוחה מן השדים. וכתבתי זה המעשה לזכרון, וה’ ירחם עליי, ויאמר לצרותי די.

כה דברי התלמיד יהודה מאיר אשר היה במעשה הגדול הנ"ל מר’ יוסף דילה ריינה, עד כאן.

ואני המעתיק העתקתי אותו מכתבים ישנים בלויים מאוד, אשר מצאתי אותם בגניזות ספרים אשר בצפת תוב*ב בכאן, וכתבתי את המעשה הזאת לאות ולזכרון, למען אשר לא יקרב איש זר להביא הגאולה, הגם שאפשר שיפציר הדבר בחוכמתו. וגם מזה יהיה למוסר השכל במה שאמר שלמה בחוכמתו "בטח אל ה’ בכל לבך, ואל בינתך אל תשען", שהיה ראוי שלא יבטח על בינתו וחוכמתו ויהיה בטחונו בהקב"ה, וגם שמזה יראה האדם כמה מתחזק ס"מ וסיעתו מעוונותינו, שבשביל דבר מועט כזה נתבטל כוח קדושת השמות הקדושים, ובזה ילמד ליראה את השם הנכבד הנורא, ויחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ובזה יבוא הגאולה השלימה ע"י הקב"ה בעצמו, שיחזיר שכינתו למעון קדשו, ויהודה וישראל יחזו בבנין אריאל ובביאת הגואל, אמן כן יהי רצון.

כה דברי המעתיק, שלמה נאמארו הירושלמי.

(מקור: אוצר הסיפורים)


מילותמפתח: מףהמשיח רבי יוסף דילה ריינה, דילריינה, דילו רנה דלוריין, דילוריין, דילורן, דה לה ריין, די לו רנה.

מסווג תחת: משיח וגאולה קישור-קבוע

מאמרים שאולי קשורים:

  • הרב בניהו על הרב כדורי ועל הגאולה
  • ר' ישיבת המקובלים על מהירות הגאולה
  • הרב מוצפי על הפחד ועל הגאולה
  • שירי יהדות באנגלית על הגאולה
  • הרב אליהו: תחיית המתים בגאולה
  • "תדעו לכם: קרוב קרוב קרוב הגאולה"
  • רב מקובל: הגויים יקבלו מכות חזקות השנה
  • עדכון מהרב דהן על הגאולה
  • אמונת חכמים
  • השעונים שמראים את זמן הגאולה
  • הכותרות האחרונות:


    השם1.נט: והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד - ושמו אחד!