בעשור האחרון בולטת בישראל תופעה חברתית שלא היתה דוגמתה במשך כל שנות קיומה, הלא היא תופעת העובדים הזרים בישראל. כזכור, בעקבות הסכמי אוסלו שחתמה ממשלת ישראל עם ראשי כנופיות המחבלים, התדרדר מאוד המצב הבטחוני בישראל, ופיגועי טרור הפכו לעניין יום-יומי בישראל. בעקבות כך החליטה הממשלה על סגר מלא לתקופות ארוכות על השטחים, מה שגרם לכך שמאות אלפי העובדים הערבים שהיו מגיעים לעבוד בישראל מדי בוקר, ושבים לכפריהם מדי ערב, לא יכלו להגיע יותר, למורת רוחם של העובדים וכן של מעסיקיהם.

בעקבות המצב הזה, ובעקבות דרישות חוזרות ונשנות של המעסיקים, החליטה הממשלה למצוא תחלופה לעובדים הערבים, בצורת ייבוא עובדים זרים מחו"ל. עפ"י הלשכה המרכזים לסטטיסטיקה, בשנת 2000 הגיע מספרם של העובדים הזרים ללא פחות מכרבע מיליון איש, שלצערנו רבים מהם מועסקים בתת-תנאים, כמעט ממש בתנאי עבדות, שנכפים עליהם ע"י חברות התעסוקה.

המדינות העיקריות שמהן מייבאים את אותם העובדים הזרים הן בין השאר: סין, הפיליפינים ותאילנד. האמת היא שכבר כמעט אי אפשר שלא להיתקל ביום יום במקום שמעסיק איזה סיני או תאילנדי וכו’.

כזכור, בשבת של השבוע הקודם קראנו את פרשת חיי שרה, שבסופה מדובר על הבנים שנולדו לאברהם בנוסף ליצחק, ועל כך שהוא שילח אותם למזרח העולם. שימו לב כיצד מתארים חז"ל את הדברים במדרש הגדול:

"וישלחם מעל יצחק בנו" - אמר ר’ שמואל בר נחמני: כיוון שראה אברהם אבינו את כל האוכלוסין האלו, וידע שאין ליצחק צורך בהם, עמד ושילחם למזרחו של עולם.

אמר להם: יצחק בני, יניק הוא, וכל אומה ולשון שהיא משתעבדת בו ובבניו - נטרדין לגיהנום. אלא, לכו ועימדו במזרח:

• כל זמן שבניו של יצחק משועבדין בין האומות - שבו במקומכם.

• וכשתשמעו שהן יושבין בטח ושאנן, בואו ושמשו אותן, כדי שתזכו לשופרו של משיח !

(מדרש הגדול, הובא בספר הפרשיות סוף פרשת חיי שרה)

כזכור, בעדכון האחרון (חיי שרה) מהרב המקובל שמעון דהאן שליט"א (חוזה הצונאמי), הוא דיבר על כך שבניו של אברהם אבינו הנזכרים בסוף הפרשה הלכו לגור במזרח הרחוק (קישרתי באותו המאמר בהערה 4 לסרט של הידברות שמוכיח שאכן הלכו אותם הבנים אל המזרח הרחוק). הרב הדגיש שבמקומות שהם גרים לא היו יהודים במהלך ההסטוריה, כלומר - בהתאם למה שאמר כאן המדרש - הם לא שעבדו את היהודים, והיהודים לא עמדו תחת שליטתם ברוב שלבי ההסטוריה. 

אמנם, כעת - הם באים לארץ ישראל, באים כדי לעבוד עבור היהודים, מה שנקרא בלשון המדרש "בואו ושמשו אותן", והם באים בדרך שנראית לכולם מאוד הגיונית, ומאוד לא קשורה להשגחה העליונה, אבל כפי שניתן לראות, מבט יותר פנימי מראה לכולנו שלא רק שבואם של אותם העובדים הזרים במספרים אדירים לישראל הוא פרי ההשגחה העליונה, אלא הוא גם סימן גדול לגאולה, משום שעצם בואם דווקא בעשור האחרון, מגלה לכולנו שאנחנו עומדים, לפי דברי המדרש בעצמו, קרוב מאוד לפני "שופרו של משיח", דהיינו קיום נבואת הגאולה וקיבוץ הגלויות, שהפכה גם לשיר:

והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור, והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו לה’ בהר הקודש בירושלים.

(ישעיה כז)

ואגב "שופרו של משיח", נזכיר שוב שעפ"י מניין שנות השמיטה, אנו עומדים כעת בשנה השישית למניין, ועפ"י רש"י בגמרא בסנהדרין - במידה ואכן אנו נמצאים במניין השמיטה האחרון לפני הגאולה - בשנה הזו יישמעו קולות שופרו של המשיח (אעפ"י שיש המפרשים זאת בתקיעה רוחנית דווקא, וברוך יודע תעלומות).

אז בפעם הבאה שאתם פוגשים את העובד הסיני או התאילנדי בשכונה, אתם יכולים לחייך לעצמכם ולדעת שאתם נמצאים שלב אחד קרוב יותר לגאולת ישראל השלמה.