הרמב"ם, ב"יד החזקה", בהלכות מלכים פרק י"א, מדבר אודות מלך המשיח העתיד להתגלות בב"א. בדברי הפתיחה לאותו הפרק הוא כותב:

(א) המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קורבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מצוותה האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר "ושב ה’ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו’ אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו’ והביאך ה’", ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים: במשיח הראשון, שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו, שמושיע את ישראל באחרונה, ושם הוא אומר:

"אראנו ולא עתה" - זה דוד,
— "אשורנו ולא קרוב" - זה מלך המשיח.

"דרך כוכב מיעקב" - זה דוד,
— "וקם שבט מישראל" - זה מלך המשיח.

"ומחץ פאתי מואב" - זה דוד, וכן הוא אומר "ויך את מואב וימדדם בחבל",
— "וקרקר כל בני שת" - זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומשלו מים עד ים".

"והיה אדום ירשה" - זה דוד, שנאמר "ותהי אדום לדוד לעבדים וגו’",
— "והיה ירשה וגו’" - זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון וגו’".

(ב) אף בערי מקלט הוא אומר: "אם ירחיב ה’ אלהיך את גבולך, ויספת לך עוד שלש ערים וגו’", ומעולם לא היה דבר זה, ולא ציוה הקב"ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה, שכל הספרים מלאים בדבר זה.

אמנם, הסעיף הבא בהלכות מלכים שכתב הרמב"ם, גרם להרבה "טעויות" בקרב כאלה ואחרים בעבר, וייתכן שיש חשש שהדברים יהיו עשויים להביא לטעויות גם בעתיד (הכוונה בענייני משיחי שקר וכד’), וזו לשון הרמב"ם:

(ג) ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא (בר כוכבא) המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיוון שנהרג, נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.

ובסעיף שלאחריו הביא הרמב"ם, שהדרך לבחון האם המשיח הוא אכן משיח,  מעבר לכך שהמשיח צריך להיות גדול בתורה כדוד המלך ע"ה, הוא מבחן התוצאה: (א) אם המשיח מחזיר את כל עם ישראל בתשובה, ולוחם מלחמות ה’, אז הוא נמצא במצב הקרוי "בחזקת משיח". (ב) אם המשיח בונה את בית המקדש במקומו, ומקבץ את הגלויות, אז הוא כבר "משיח בוודאי". וכדי שהיריעה לא תחסר, להלן נוסח הדברים של הרמב"ם:

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו (אביו, דהיינו מזרע בית-דוד), כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה, ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי.
ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד".

הבעייתיות העולם מסעיפים (ג) ו-(ד) היא כזו: לפי מה שניתן כביכול להבין מהרמב"ם, יכול כל אדם מזרע בית דוד (ואגב, יש לא מעט כאלה, ולמעשה הרבה יותר ממה שמשערים במחשבה ראשונה, ומספיק לעשות כמה חישובים פשוטים על למעלה משלושת אלפים שנים של "פרו ורבו" בעם ישראל, כדי להבין עד כמה המספר גדול, כך שטוענים לכתר עשויים להיות הרבה מאד) להיאחז בדברי הרמב"ם, ולקחת אותם ברובד הפשוט ביותר ("הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו"? יפרשהו כמעמד תלמיד חכם. "ייכוף כל ישראל לילך בה"? יפרשהו כהשתדלות בלבד), ולומר שהריהו "בחזקת משיח" עפ"י ההלכה שפסק הרמב"ם, ושאין לבקש ממנו לא אות ולא מופת, אלא לתת סיפק בידו כדי למלוך על ישראל, ולנסות לגאלם לפי שיטתו. ואם כאלה הם הדברים, לא יחסרו "משיחים" לישראל, שרוצים לגאלם ("לשם שמיים" כמובן…), וכבר אמר הרב חוזה הצונאמי בעבר, שרבים בישראל אכן חושבים באמת ובתמים שהם המשיח, וזאת בשל האור העצום של המשיח, שמתקרב אלינו יותר ויותר מדי יום (ואם אחרי הרב חוזה הצונאמי אנחנו הולכים, הרי שהוא כבר אמר פעם שיש דרכים לבדוק את המשיח, אך מה אם "המשיח" יטען שלפי הלכת הרמב"ם הפסוקה לא צריך לשאול ממנו דבר?).

אכן, בעיה גדולה עשוייה להיווצר אם נלך לפי דברי הרמב"ם בלבד בעניין זה, הנתונים לפרשנויות רבות. אבל הראב"ד משיג על הרמב"ם כאן, כדרכו בקודש, ומזכיר לכולנו שקדמו חז"ל לרמב"ם, והם אמרו דברים אחרים. וכך כתב הראב"ד בהשגותיו:

(ציטוט הרמב"ם:) "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים… אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא… דימה הוא וכל חכמי דורו ש[בן כוזיבא] הוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיוון שנהרג, נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת…"

(דברי הראב"ד:) א"א, והלוא בן כוזיבא היה אומר "אנא הוא מלכא משיחא", ושלחו חכמים לבודקו, אי מורח ודאין או לא, וכיון דלא עביד הכי קטלוהו.

והראב"ד מתייחס לגמרא מפורשת במסכת סנהדרין (צ"ג ע"ב), שם נכתב כך:

לשון הגמרא	רש"י	הגמרא בשפת ימינו עפ"י רש"י והמדרש
…משיח, דכתיב, "ונחה עליו רוח ה’, רוח חכמה ובינה", וכתיב, "והריחו ביראת ה’, ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אזניו יוכיח". אמר רבי אלכסנדרי, מלמד, שהטעינו מצוות ויסורים כרחים. רבא אמר, דמורח ודאין דכתיב, "ולא למראה עיניו ישפוט". "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ". בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן, אנא, משיח. אמרו ליה, במשיח כתיב, דמורח ודאין, נחזי אנן, אי מורח ודאין. כיון דחזיוה דלא מורח ודאין, קטלוהו.	ונחה עליו רוח ה’: איזה רוח רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה’ הרי שישה (רש"י מתייחס לחלק הקודם של הגמרא). והריחו ביראת ה’: אמר ר’ אלכסנדריא, שהטעינו במצות ויסורין כריחיים, והיינו "והריחו" לשון רחיים, ולא גרסינן וכתיב והריחו. רבא אמר: מאי והריחו? דמורח ודאין, שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב, שנאמר: "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח", ואפילו הכי "ושפט בצדק דלים", כגון על ידי הרחה. בר כוזיבא: ממלכי הורדוס היה:	…משיח, כמו שכתוב: "ונחה עליו רוח ה’, רוח חוכמה ובינה, רוח עיצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה’" (ישעיה יא), וכן כתוב: "והריחו ביראת ה’, ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח" (שם). אמר רבי אלכסנדריי, הכתוב מלמדנו שהקב"ה טען על המשיח מצוות וייסורים כמו טחינה ברחיים (לדעת המהר"ל אין לגרוס כאן "מצוות וייסורים" אלא רק "ייסורים", ור’ עוד בנצח ישראל פל"ב). רבא אמר: הכתוב מלמדנו שהמשיח מריח את ריח האדם ועפ"י ריחו (הרוחני) הוא יכול לעשות משפט צדק, ולכן למרות שכתוב במקרא "ולא למראה עיניו ישפוט", והלוא אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו, המקרא מוכיח ש"ושפט בצדק דלים", כלומר שלמרות שהוא לא שופט לפי מה שעיניו רואות, הוא ישפוט משפט צדק, וזה בגלל תכונתו המיוחדת של המשיח, שעפ"י ריח האדם (הרוחני) הוא יכול לשופטו (וגם להוכיחו, ר’ עוד בלקוטי מוהר"ן קמא ל’), ותכונה זו ידועה בשם "מורח ודאין" (מריח ושופט). מספרת הגמרא בעניין זה את המעשה שהיה בתקופת מרד בר-כוכבא: בר כוזיבא (בר כוכבא) פתח במרד נגד הרומאים, ומלך במשך תקופת המרד שנתיים וחצי. הוא טען לפני החכמים שבדורו: "אני המשיח". הם השיבו: "על המשיח כתוב שהוא מריח ושופט (מורח ודאין), נראה האם הוא אכן מריח ושופט". אחרי שהוכח שהוא אינו מריח ושופט, הרגוהו [למ"ד הנחשים הרגוהו, ולמ"ד הרומאים הרגוהו, (ולמעשה די קל לייישב שאלה ואלה דברי אלוקים חיים), ר’ בהמשך המאמר].

הגמרא כאן, שפירשתי בלשון ימינו לפי רש"י וגם עפ"י המדרש, מסבירה שלמעשה כבר קרה בתקופת חז"ל מקרה שאדם אמר על עצמו שהוא משיח, ומסבירה בדיוק את הצעד שנקטו חכמי הדור כדי לבדוק האם הוא המשיח, ולאחר שהובהר שאינו משיח - הוא נהרג.

מכאן נראה, שלא כל חכמי הדור נהו אחרי בר כוכבא, אלא היו מי שפקפקו וביקשו ראיות ברורות, כפי שכתוב. ואכן, גם בתלמוד הירושלמי עצמו, שמזכיר שרבי עקיבא חשב שבר כוכבא הוא המשיח, מוזכר בפירוש שלא הכל הסכימו:

תני ר’ שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר’ עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר’ יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא.

תלמוד ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה

(שנה רבי שמעון בר יוחאי: עקיבא רבי היה דורש: "דרך כוכב מיעקב" - דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבא, כשהיה רואה את בר כוזבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך - ועדיין בן-דוד לא יבוא.)

בהמשך הירושלמי, וכן במדרש איכה-רבה, מסבירים חז"ל יותר בפירוט את אותו המקרה המוזכר בגמרא בסנהדרין, שבעקבותיו נודע שבר-כוכבא אינו המשיח, מפני שאינו "מורח ודאין" (מריח ושופט). להלן הדברים (איכה רבה ב,ד; וכמוהו בירושלמי תענית פ"ד ה"ה):

לשון חז"ל	תרגום / פירוש
ומה היה עושה בן כוזיבא היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות ועל זה א"ר עקיבא כך.	ומה היה עושה בר כוכבא? את כל אבני הבליסטראות שהיו מטילים הרומאים הוא היה הודף באחת מארכובותיו, לוקח אותן וזורק אותן בחזרה על הרומאים, והורג בהם, וזאת הסיבה שרבי עקיבא אמר שזה מלך המשיח (כידוע, עניין הדיפת אבני הבליסטראות הוא עניין המוזכר במדרש גם בגאולת ישראל דמצרים, שעמוד האש שהפריד בין מחנה ישראל למחנה פרעה בזמן מסויים, והדף את אבני הבליסטראות שזרקו חיילי פרעה, ומן הסתם הדברים גם רומזים לעניינים רוחניים, וייתכן אולי ששם מקור הטעות של רבי עקיבא, וזה מה שחז"ל ניסו להסביר כאן).
שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו ובכל יום ויום מתפלל ואומר רבש"ע אל תשב בדין היום ולבסוף נתן דעתו לחזור.	שלוש שנים וחצי צר הקיסר אדריאנוס על ביתר (עיר יהודית ענקית, שהיתה המעוז של מרד בר כוכבא, ובה שהה גם בר כוכבא בעצמו), והיה שם רבי אלעזר המודעי  (הצדיק שבזכותו עמדה העיר במצור), שהיה עושה תעניות וסיגופים, ובכל יום ויום מתפלל לפני הקב"ה ומבקש: "ריבונו של עולם, אל תשב בדין היום", ותפילתו זו תמיד היתה נענית, וכך לא נפלה ביתר בידי הרומאים במשך כל השנים הללו. לאחר שלושת השנים ומחצה הללו, התכוון אדריאנוס לסגת ולחזור לרומי.
אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו אדוני כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה אלא המתן לי דאנא עביד לך דתכבישנה יומא דין. מיד עליל ביה בבוביה דמדינתא ואשכחיה לר"א דהוה קאים ומצלי עבד גרמיה לחיש באודניה דר’ אלעזר המודעי אזלון ואמרון לבר כוזיבא חביבך ר’ אלעזר בעי לאשלמא מדינתא עם אדריאנוס. שלח ואתייה לההוא כותאי א"ל מאי אמרת ליה א"ל אין אנא אמר לך מלכא קטיל ליה לההוא גברא ואין לית אנא אמר לך את קטיל ליה לההוא גברא אבל מוטב ליקטליה ההוא גברא לגרמיה ולא תתפרסין מיסטירין דמלכותא. בן כוזיבא סבר בדעתיה דבעי לאשלמא מדינתא כיון דחסל ר’ אלעזר צלותיה שלח ואייתיה א"ל מה אמר לך הדין כותאי א"ל לית אנא ידע מה לחיש לי באודנאי ולא שמעת ליה כלום דאנא בצלותי קאימנא ולית אנא ידע מה הוה אמר.	הגיע כותי אחד אל אדריאנוס, ומצא אותו שהוא עומד לסגת. אמר לו: אדוני הקיסר, כל עוד התרנגולת הזו מקרקרת במקורה, אינך יכול לכבוש את העיר (משל לרבי אלעזר המודעי, שהיה מתפלל בפיו כל יום לפני הקב"ה), אלא תן לי מעט זמן, ואני אגרום לך שתכבוש אותה היום! מיד נכנס לעיר, ומצא את רבי אלעזר המודעי עומד ומתפלל. הכותי עשה את עצמו כאילו הוא לוחש באוזנו של רבי אלעזר המודעי איזה דבר. הלכו חיילי בר כוכבא, ואמרו לו: "אהובך, רבי אלעזר המודעי, הוא בוגד, ורוצה שהעיר תיכנע לאדריאנוס". שלח בר כוכבא חיילים, שיביאו את אותו הכותי. שאל אותו בר כוכבא: "מה אמרת לו"? השיב לו: "אם אשיב לך, המלך יהרוג אותי, ואם לא אשיב לך, אתה תהרוג אותי. אני מעדיף להיהרג ולא לפרסם את סודות המלכות". בר כוכבא חשב בדעתו, שאכן התכוון שהעיר תיכנע לאדריאנוס ע"י השפעת רבי אלעזר המודעי. כשסיים רבי אלעזר את תפילתו, שלח את חייליו שיביאוהו אליו. שאל אותו בר כוכבא: "מה אמר לך הכותי הזה"? השיב לו רבי אלעזר: "איני יודע מה לחש לי באוזניי, ולא שמעתי ממנו כלום, כי אני הייתי עסוק בתפילתי, ואיני יודע מה הוא אמר".
נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא יהב ליה חד בעיטא ברגליה וקטליה יצאתה בת קול ואמרה הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו אמרה לו אתה סימית זרוען של ישראל וסימית עין ימינן לפכיך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס אמר מאן קטליה לדין אמר ליה חד גונתאי אנא קטלתיה לדין א"ל זיל ואייתיה לי אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה א"ל אילו לא אלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה וקרא עלוי אם לא כי צורם מכרם.	בר כוכבא נתמלא כעס, נתן בעיטה אחת לרבי אלעזר המודעי והרג אותו (כדין מורד במלכות). יצאה בת קול מן השמיים ואמרה: "הוי רועי האליל, עוזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו" (זכריה יא), וכוונתה היתה: אתה עיוורתָ את כוחם של ישראל, ועיוורתָ את עין ימינם, ולפיכך זרועך שלך יבוש-תיבש, ועין ימינך כהה-תכהה. מיד לאחר מכן, כיוון שתפילת הצדיק שעצרה בעבר את הקב"ה מלשבת בדין - פסקה, עלו העוונות וקיטרגו, והדבר גרם לכך שנלכדה ביתר העיר הגדולה, ונהרג בר כוכבא, והביאו את ראשו לאדראינוס. שאל אדריאנוס: "מי הוא שהרג אותו"? השיב לו חייל אחד: "אני הרגתי אותו". פקד עליו אדריאנוס: "לך והבא את גופתו אליי". הלך והביאה, ומצא נחש כרוך על צווארו. אמר לו אדריאנוס: "אם לא האלוקים שלו הרג אותו, מי הוא זה שהיה יכול לו"?! ואז אדריאנוס (שהיה מכיר את תורת ישראל, כידוע מפרשת עשרת הרוגי מלכות) קרא עליו את המקרא: "אם לא כי צורם מכרם, וה’ הסגירם" (דברים לב).

ומכאן למדנו, שכפי שאמרו חז"ל, נבדק המשיח ע"י תכונת השיפוט שלו, האם הוא מריח ושופט, או לא. כיוון שבמשפט שבא לפני בר כוכבא (שטען שהוא משיח) נתגלה שאינו "מורח ודאין", אלא דן לפי מה שרואות עיניו ושומעות אוזניו, הרי שמיד הוא נהרג, כפי שנאמר במסכת סנהדרין, שאחרי שהוכח שאינו מריח ושופט, הרגוהו.

ולכן, הדרך נתונה בידינו לבדוק האם אדם שיטען שהוא אכן המשיח, הוא אכן הוא - וזאת ע"י תכונה ניסית ומיוחדת רק למשיח צדקנו, שהיא שיפוט עפ"י חוש הריח (הרוחני), הידועה בכינויה "מורח ודאין". באם יתחזה פעם ח"ו משיח שקר, הרי שהוא לא יוכל לדון צדק שלא לפי ראיות, ולכן לא יהיה קשה לפסול אותו, כפי שהשיג הראב"ד על הרמב"ם, וכפי שנכתב מפורשות בגמרא (ירושלמי ובבלי) וכן במדרש ע"י חז"ל (ולפי המתואר לעיל, אפילו אם העם יטעה ויחשוב שהטוען לכתר דן כראוי, הרי שמשמיים יוכיחו אחרת).

יהי רצון שלא נצטרך לעמוד בשום נסיון, אלא נראה במהרה עיין בעיין את משיח צדקנו, גואל אותנו בניסים ובנפלאות למעלה מדרך הטבע, בונה את המקדש ומקבץ גלויות בניסים גלויים, במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.