|
|
(הערה: כמובן, לא מדובר בסדרת הסרטים של ג’ורג’ לוקאס…)
בס"ד
מאמר זה מנסה לתת תשובה בהתאם למקורות אותנטיים לשאלה:
מהם הכוכבים שייראו בעולם בזמן הגאולה,
ומה הם עתידים לבצע?
כידוע עפ"י המקורות, בעבר התקיימה "מלחמת כוכבים" (לפי המאמר לא נראה שמדובר ב"חיזרים", אך המקורות לפניכם ולשיפוטכם), בדומה לזו שהזוהר מתאר לפני הגאולה. זה היה גם בתקופת השופטים, בתקופת המלחמה עם סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען, שציער את ישראל בצורה קשה במשך 20 שנים רצופות. המלחמה נערכה באיזור נחל קישון. לא מדובר במלחמה של מה בכך, כפי שניתן אולי לטעות. בתפילה שבמזמור פ"ג בתהילים, ניתן לראות שמה שהיה - הוא מה שיהיה, ושהמלחמה דאז - היא דוגמת המלחמה לעתיד לבוא. כידוע, ע"פ המפרשים, מזמור פ"ג מתאר את המלחמה לעתיד לבוא, לפני הגאולה (ואגב, דווח בעבר שגדולי הדור ביקשו בשנים האחרונות לקרוא את המזמור הזה בכל יום). וזו לשון המזמור:
שיר מזמור לאסף.
אלוקים, אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט, אל.
כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש.
על עמך יערימו סוד, ויתייעצו על צפוניך.
אמרו: לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד.
כי נועצו לב יחדיו, עליך ברית יכרותו.
אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים.
גבל ועמון ועמלק, פלשת עם יושבי צור.
גם אשור נלווה עימם, היו זרוע לבני לוט סלה.
עשה להם כמדיין, כסיסרא, כיבין, בנחל קישון.
נשמדו בעין-דור, היו דומן לאדמה.
שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב, וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו.
(מלחמת גדעון, שופטים ח’)
אשר אמרו: נירשה לנו את נאות אלוהים.
אלוקיי, שיתמו כגלגל, כקש, לפני רוח.
כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים.
כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם.
מלא פניהם קלון, ויבקשו שמך ה’.
יבושו וייבהלו עדי-עד, ויחפרו ויאבדו.
ויידעו כי אתה שמך ה’ לבדך, עליון על כל הארץ.
מכאן אנו למדים שהמלחמה לעתיד לבוא, היא גם דוגמת המלחמה בעבר עם סיסרא.
הדבר המיוחד שמדובר במלחמת סיסרא, מוזכר בשירת דבורה: "מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם, נלחמו עם סיסרא". (שופטים ה). ובהמשך נאמר שם: "אורו (כלומר קַלְלוּ את) מרוז, אמר מלאך ה’, אורו יושביה, כי לא באו לעזרת ה’, לעזרת ה’ בגיבורים".
ורש"י במקום כותב (ע"פ הגמרא במועד קטן ט"ז):
מרוז: יש אומרים כוכב היה…
ולמרות שיש סברות אחרות, שמדברות על הכוכבים כעל השפעת המזלות וכד’, אני מתרכז כאן בסברה שמדובר אכן בכוכבים גשמיים הנראים לעין כל.
מצודות דוד מביא את הדברים הבאים בשם חז"ל:
ורבותינו זכרונם לברכה אמרו, שהכוכבים הרתיחו השריונות ונכנסו בנחל קישון להתקרר, ושטפם מי הנחל.
וזו לשון חז"ל במסכת פסחים דף קי"ח ע"ב:
כי אתא סיסרא (כשבא סיסרא), אתא עלייהו בדקרי דפרזלא (בשריונות של ברזל). הוציא הקדוש ברוך הוא עליהם כוכבים ממסילותם דכתיב: "מן שמים נלחמו הכוכבים". כיון דנחיתו (ירדו/נפלו) כוכבי שמים עלייהו (עליהם), אקדירו הני דקרי דפרזלא (הרתיחו את שריונות הברזל הללו). נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו (ירדו להתקרר ולשטוף עצמם) בנחל קישון.
והמדרש (תנחומא פרשת צו) קושר את הדברים עם נפילת אדום (הנצרות) לעתיד לבוא:
"היא העולה על מוקדה": זו מלכות אדום, שעלתה עצמה שנאמר: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה’". ונדונית באש, שנאמר "חזה הוית עד די קטילת חיותא, והובד גשמה, ויהיבת ליקידת אשא" (דניאל ז). אמר הקב"ה: "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כי ה’ דיבר" (עובדיה א) ומה דיבר? ע"י משה, שנאמר: "היא העולה על מוקדה", ואח"כ: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", [כמו] סיסרא שחירף, שכתוב בו "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה" (שופטים ד), בחירופין ובגידופים, לפיכך נדון באש, שנאמר: "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותיהם".
המלבי"ם מבאר שהמלחמה הזו, שבה נאספו חילות כנען על מי מגידו (אגב, נבואות האימה של אחרית הימים אצל הנוצרים נקראות Armageddon על שם מגידו, ששם הם מאמינים תתקיים מלחמת יום הדין), היא דוגמת המלחמה המתוארת ביהושע י"א בין מלכי כנען ליהושע. לדברי המלבי"ם, הכוכבים שבאו "לעזור" לישראל במלחמה הפעם, הם כוכבים שכבר הגיעו לעזור לישראל בעבר, במלחמה של יהושע נגד מלכי כנען. הוא מסביר שכבר יש לכוכבים הללו מסלול קבוע להגיע לכאן, ושזוהי משמעות המילה "ממסילותם". את הכוכבים הללו מכנה המלבי"ם בשם "עוזרים (לישראל) מקדם-קדמתה", כלומר כוכבים הידועים כעוזרים לישראל מימים ימימה.
למה מימים ימימה? אולי התשובה לכך היא במסכת סנהדרין (צ"ו ע"א) שם מובא שגם המלחמה של אברהם אבינו בארבעת המלכים (שמקובל שגם היא נבואה למלחמת גוג ומגוג, כפי שנאמר "מעשה אבות - סימן לבנים") היתה גם היא בעזרת אותם הכוכבים, ומפרש שם רש"י:
"שנלחמו בשבילו (בשביל אברהם אע"ה) כוכבי לילה, כמו שעשו בשביל ברק (בזמן דבורה הנביאה)".
וחז"ל (מדרש אגדת בראשית) מסבירים שאותם הכוכבים הם שלוחיו של הקב"ה:
מי יוכל לעמוד בזעפו? בשלוחיו אין אדם יכול לעמוד, ובזעפו אתם יכולין לעמוד?!
…הכוכבים שלוחיו, שמא יכול סיסרא לעמוד כנגדן?! שנאמר: "מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא".
ובספר גבורות השם הסביר המהר"ל, שעיקר המלחמה בזמן סיסרא היה אז דווקא ע"י הכוכבים (וכפי שהובא, וכפי שיובא, זה רמז גם לעתיד לבוא):
וכאשר בא סיסרא בחזקו ובתוקפו שהיה לו.. "והוא לחץ את ישראל בחזקה", ובמדרש: בן ל’ שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל בכחו ואפילו חיה שבשדה כיון שנתן עליה קולו לא היה זזה ממקומו.
ולכך מן השמים נלחמו הכוכבים עם סיסרא, כי זה האיש היה יוצא ממנהג של עולם ומסדרו כמו שזכרו, ולכך היה כובש כל העולם ולפיכך סדר העולם שהוא מן השם יתברך היה נלחם עמו שלא יהיה מחריב סדר המציאות, וזה שאמר מן השמים נלחמו הכוכבים, שהכוכבים שסדר השם יתברך במשמרותיהם הם ביותר (כלומר, בעיקר) היו נלחמים עם סיסרא.
(אך יש לסייג ולומר שבספר אחר המהר"ל מתייחס לעניין מלחמת הכוכבים כעניין יותר רוחני ופחות גשמי).
גם ספר הזוהר, כמובן, מדבר על המלחמה הזו שבה השתתפו הכוכבים, תוך השוואה של מה שיהיה לעתיד לבוא, בע"ה בקרוב:
(אגב, יש מי שיאמר שדברי הזוהר מתייחסים לעניינים רוחניים בלבד, אבל דברי הזוהר המפורשים כאן מוכיחים אחרת: שמדובר בדברים שייראו לעיני כל העולם)
ספר הזוהר חלק ג, דפים רס"ט-ע"ר:
|
הזוהר הקדוש
|
לשון הקודש
|
|
כתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא וגו’. ותנן בהאי שעתא דאתנדיבו ישראל לגלאה רשימא קדישא בבשרהון כדין האי חרב נוקמת נקם ברית כנש כל חילא דיליה וכל זיינין וכל אינון מגיחי קרבא לאגחא קרבא עמיה דסיסרא וכוכבייא הוו אושדין נורא מלעילא.
|
כתוב: "מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם, נלחמו עם סיסרא" וגו’. ושנינו: בשעה ההיא שבה התנדבו ישראל לגלות את האות הקדוש בבשרם (פריעת מילה), אז החרב הזו שנוקמת ברית כינסה את כל החילות שלה, וכל התחמושת, וכל הלוחמים, כדי ללחום נגד סיסרא, והכוכבים היו שופכים אש מלמעלה.
|
|
ואמר רבי שמעון כל כוכב וכוכב אית ליה שמא בלחודוי וכלהו בשמהן אקרון.
|
ואמר רבי שמעון: לכל כוכב וכוכב יש לו שם לחוד, וכולם נקראים בשם.
|
|
אמר לון קב"ה אתעתדו לנקמא נוקמא דבני. תרי נוקמי אנא זמין לאתפרעא מנייהו חד נוקמא דשית מאה רתיכין דאוזיף ליה לרברבא דמצראי בגין לאגחא קרבא בהו בישראל דכתיב ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וחד נוקמא דבני דעאקו להו עד השתא.
|
אמר להם הקב"ה: התכוננו לנקום את נקמתם של בניי. שתי נקמות אני מתכוון לפרוע מהם, נקמה אחת של שש מאות הרכב שהלווה לו לשר של מצרים כדי כדי שיילחם בישראל, ככתוב: "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים", ונקמה אחת של בניי, שהצירו להם עד עכשיו.
|
|
ובגין כך אתדנו בתרין דינין חד במייא וחד באשא. במייא דכתיב נחל קישון גרפם. באשא דכתיב הכוכבים ממסלותם.
|
ולכן נידונו בשני דינים: אחד במים, ואחד באש. במים, ככתוב: "נחל קישון גרפם". באש, ככתוב: "הכוכבים ממסילותם".
|
|
ובאינון ככבייא אית ככבא חד דלא אתא לההוא נוקמא ואתלטיא לעלמין דכד שארי לאנהרא אתאן שאר ככבייא ובלעין ליה ולכל סיעתא דיליה ואתאבידו כלהו כחדא כד"א אורו מרוז אמר מלאך יי’ וכי רשות אית למלאכא בהאי אלא דא הוא מלאך דכתיב ביה ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל ודא הוא דכל קרבין דיליה אינון.
|
ובאלו הכוכבים יש כוכב אחד שלא בא לנקמה ההיא, וקולל לעולמים, שכשהוא מתחיל להאיר באים שאר הכוכבים ובולעים אותו ואת כל חבורתו, ונאבדים כולם כאחד, כמו שכתוב: "אורו מרוז, אמר מלאך ה’." וכי יש רשות למלאך לעשות כך?! אלא זהו המלאך שכתוב בו: "ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל", וזה הוא שכל הקרבות שלו הם.
|
|
כי לא באו לעזרת יי’ כד נפקו ישראל ממצרים. לעזרת יי’ בגבורים באינון ששים גבורים כד אזדמנו קרבא עם סיסרא. ודא מלאך רזא דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה ועל דא אמר מלאך יי’ ודא הוא דכתיב המלאך הגואל אותי וגו’ והא אוקמוה חבריא.
|
"כי לא באו לעזרת ה’": כשיצאו ישראל ממצרים. "לעזרת ה’ בגיבורים", באלה השישים גיבורים, כנכנסו למלחמה עם סיסרא. וזה המלאך סוד של כל הדינים, וכל מלחמות המלך ברשותו, ולכן אמר: "מלאך ה’", וזהו שכתוב: "המלאך הגואל אותי", וכבר אמרו זאת החברים.
|
|
ודא זמינא למהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי ובדא יתרבי שמא קדישא ובדא זמין קב"ה לאתפרעא מעמין עע"ז ועל דא כתיב והתגדלתי והתקדשתי וגו’.
|
וזה עתידה להיות עליון ויקר לעתיד לבוא, ובזה יגדל השם הקדוש, ובזה עתיד הקב"ה להיפרע מהעמים עובדי עבודה זרה, ועל כך כתוב: "והתגדלתי והתקדשתי".
|
|
…
|
…
|
|
וזמין קב"ה בסוף יומייא לאהדרא לישראל לארעא קדישא ולאכנשא לון מגלותא ומאן אינון סוף יומייא ההוא דהיא אחרית הימים. בהאי אחרית הימים ישראל סבלו גלותא הה"ד בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וכתיב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. באחרית הימים דייקא. ודא היא כנסת ישראל בגלותא. ועם אחרית הימים דא קבילו עונשא בגלותא.
|
ועתיד הקב"ה בסוף הימים להחזיר את ישראל אל הארץ הקדושה, ולכנס אותם מהגלות. ומהם אותם סוף הימים? ההוא שהיא אחרית הימים. באחרית הימים הזו ישראל סבלו צער הגלות, זהו שכתוב: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה" (הערת הבלוג: מדבר על צ"ח הקללות שבכי-תבוא), וכתוב: "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים", באחרית הימים דווקא. וזוהי כנסת ישראל שבגלות. ובאחרית הימים הזה קיבלו ישראל עונש בגלות (הערת הבלוג: בגלל שהזוהר מייחס את כל הצ"ח קללות רק לאחרית הימים, אפשר לומר די בביטחון שהעונש שמדובר בו הוא השואה).
|
|
ובדא יעביד קב"ה נוקמין לישראל תדירא הה"ד אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ובכל אתר דא היא וקב"ה זמין לאתבא לה לאתרהא הה"ד והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי’ וגו ודא הוא יום.
|
ובזה יעשה הקב"ה נקמות לישראל לעתים קרובות, זהו שכתוב: "אשר יעשה לעמך באחרית הימים". וכל מקום זה היא, והקב"ה עתיד להשיב אותה למקומה, זהו שכתוב: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הרב בית ה’", וזה הוא ‘יום’.
|
|
ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא כמה בזמנא דאתחריב מקדשא הוה ונטה צל למיעל הה"ד אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. יום וצל הוא סוף גלותא ושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא ובגודל דמשחא דבר נש גבר בין גוברנין ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא דכתיב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו בגלותא ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ לאשראה לון קב"ה עלי ארץ.
|
וכשמתחיל להיות צל בהתחלת יום אחר, כמו שהיה בעת שנחרב המקדש, ונוטה הצל לעלות, אז זהו שכתוב: "אוי לנו כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב". יום וצל הוא סוף הגלות, ושיעורו של הצל הזה הוא שישה קומצים וחצי. וכגודל משחא של אדם, גבר בין גברים. וזכרון הסוד הזה שבין החברים ככתוב: "כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ". כי אתמול אנחנו - בגלות - ולא ידענו כי צל ימינו על ארץ - שהקב"ה ישרה אותנו על הארץ.
|
|
זכאה חולקיה מאן דחמי ליה וזכאה חולקיה מאן דלא חמי ליה. ווי למאן דיזדמן כד יתבע אירא רברבא לאתחברא לנוקביה כל שכן בשעתא דיזדווגן כחדא על ההיא שעתא כתיב אריה שאג מי לא יירא וגו’. ת"ח בקדמיתא כתיב שאג אריה על נוהו ובההוא זמנא כד יפוק לקבלא לבת זוגו כדין אריה שאג מי לא יירא יי’ אלקים דבר מי לא ינבא בההיא שעתא כתיב ושב יי’ אלקיך את שבותך וגו’ ושב מאי הוא אלא קב"ה שב כביכול מגלותא ושב צדיק לאזדווגא באתריה כדין כתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
|
אשרי מי שיראה זאת, ואשרי מי שלא יראה זאת. אוי למי שייארע כשמזדמן להיות כשהאריה הגדול יתבע להתחבר עם נקבתו, כל שכן בשעה שיזדווגו כאחד. על השעה ההיא כתוב: "אריה שאג, מי לא יירא" וגו’. בוא וראה, בהתחלה כתוב: "שאג אריה על נווהו", ובזמן ההוא כשיצא לקבל את בת זוגו, אז: "אריה שאג - מי לא יירא, ה’ אלוקים דיבר - מי לא ינבא". על השעה ההיא כתוב: "ושב ה’ אלוקיך את שבותך". "ושב"? מה הכוונה (הלוא צריך להיות כתוב: והשיב). אלא הקב"ה שב, כביכול, מהגלות, ושב הצדיק להזדווג במקומו, ואז כתוב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך".
|
(כאמור, הדברים שמתאר הזוהר כאן על כוכב מרוז, שנבלע וכו’, מתאימים מאוד לתאור סימני השמיים שמביא הזוהר לקראת הגאולה)
ובמאמר מוסגר, ייתכן שהכוכבים הללו שמדברים עליהם הם רסיסי כוכבים, כלומר סוג של אסטרואידים, או מטאוריטים, שנתקלים בכדור הארץ במסלולם בפעמים נדירות (המלבי"ם דיבר בפירוש על מסלול קבוע שלהם), ועתידים להופיע, ולהכות, גם לקראת הגאולה. הסברה הזו עשוייה להיתמך ע"י תוספות על פסחים קי"ח, שם נאמר על הכוכבים הללו שנלחמים: "כוכבים קטנים הם" (להבדיל מכוכבי לכת, שעפ"י הפירוש שם הם גדולים ביותר), ואולי זה רומז על אסטרואידים או מטאורים, מה שגם מתאים לדברים שנאמרו בשם הרב חוזה הצונאמי (בסוף הקטע המודגש), וגם מתאים לכך שרואים אותם בשמיים כאש (כדורי אש).
כמובן שבהקשר המאמר הזה, ראוי להזכיר כאן ביותר את דברי ילד הפלא, שבאתרו (שנסגר בינתיים) נאמר על-פיו שיראו כוכב מיוחד בחנוכה הקרוב (אני כבר לא זוכר בדיוק את התיאור), שירמז את ביאת המשיח, והוא חזר על דבריו בעניין זה בראש חודש חשון.
מילותמפתח: מףאחריתהימים מףזוהר מףערבמשיח מףשואה
|
|