(הערה: כמובן, לא מדובר בסדרת הסרטים של ג’ורג’ לוקאס…)

בס"ד

מאמר זה מנסה לתת תשובה בהתאם למקורות אותנטיים לשאלה:
מהם הכוכבים שייראו בעולם בזמן הגאולה,
ומה הם עתידים לבצע?

כידוע עפ"י המקורות, בעבר התקיימה "מלחמת כוכבים" (לפי המאמר לא נראה שמדובר ב"חיזרים", אך המקורות לפניכם ולשיפוטכם), בדומה לזו שהזוהר מתאר לפני הגאולה. זה היה גם בתקופת השופטים, בתקופת המלחמה עם סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען, שציער את ישראל בצורה קשה במשך 20 שנים רצופות. המלחמה נערכה באיזור נחל קישון. לא מדובר במלחמה של מה בכך, כפי שניתן אולי לטעות. בתפילה שבמזמור פ"ג בתהילים, ניתן לראות שמה שהיה - הוא מה שיהיה, ושהמלחמה דאז - היא דוגמת המלחמה לעתיד לבוא. כידוע, ע"פ המפרשים, מזמור פ"ג מתאר את המלחמה לעתיד לבוא, לפני הגאולה (ואגב, דווח בעבר שגדולי הדור ביקשו בשנים האחרונות לקרוא את המזמור הזה בכל יום). וזו לשון המזמור:

שיר מזמור לאסף.
אלוקים, אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט, אל.
כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש.
על עמך יערימו סוד, ויתייעצו על צפוניך.
אמרו: לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד.
כי נועצו לב יחדיו, עליך ברית יכרותו.
אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים.
גבל ועמון ועמלק, פלשת עם יושבי צור.
גם אשור נלווה עימם, היו זרוע לבני לוט סלה.
עשה להם כמדיין, כסיסרא, כיבין, בנחל קישון.
נשמדו בעין-דור, היו דומן לאדמה.
שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב, וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו.
(מלחמת גדעון, שופטים ח’)
אשר אמרו: נירשה לנו את נאות אלוהים.
אלוקיי, שיתמו כגלגל, כקש, לפני רוח.
כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים.
כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם.
מלא פניהם קלון, ויבקשו שמך ה’.
יבושו וייבהלו עדי-עד, ויחפרו ויאבדו.
ויידעו כי אתה שמך ה’ לבדך, עליון על כל הארץ.

מכאן אנו למדים שהמלחמה לעתיד לבוא, היא גם דוגמת המלחמה בעבר עם סיסרא.

הדבר המיוחד שמדובר במלחמת סיסרא, מוזכר בשירת דבורה: "מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם, נלחמו עם סיסרא". (שופטים ה). ובהמשך נאמר שם: "אורו (כלומר קַלְלוּ את) מרוז, אמר מלאך ה’, אורו יושביה, כי לא באו לעזרת ה’, לעזרת ה’ בגיבורים".

ורש"י במקום כותב (ע"פ הגמרא במועד קטן ט"ז):

מרוז: יש אומרים כוכב היה…

ולמרות שיש סברות אחרות, שמדברות על הכוכבים כעל השפעת המזלות וכד’, אני מתרכז כאן בסברה שמדובר אכן בכוכבים גשמיים הנראים לעין כל.

מצודות דוד מביא את הדברים הבאים בשם חז"ל:

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו, שהכוכבים הרתיחו השריונות ונכנסו בנחל קישון להתקרר, ושטפם מי הנחל.

וזו לשון חז"ל במסכת פסחים דף קי"ח ע"ב:

כי אתא סיסרא (כשבא סיסרא), אתא עלייהו בדקרי דפרזלא (בשריונות של ברזל). הוציא הקדוש ברוך הוא עליהם כוכבים ממסילותם דכתיב: "מן שמים נלחמו הכוכבים". כיון דנחיתו (ירדו/נפלו) כוכבי שמים עלייהו (עליהם), אקדירו הני דקרי דפרזלא (הרתיחו את שריונות הברזל הללו). נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו (ירדו להתקרר ולשטוף עצמם) בנחל קישון.

והמדרש (תנחומא פרשת צו) קושר את הדברים עם נפילת אדום (הנצרות) לעתיד לבוא:

"היא העולה על מוקדה": זו מלכות אדום, שעלתה עצמה שנאמר: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה’". ונדונית באש, שנאמר "חזה הוית עד די קטילת חיותא, והובד גשמה, ויהיבת ליקידת אשא" (דניאל ז). אמר הקב"ה: "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כי ה’ דיבר" (עובדיה א) ומה דיבר? ע"י משה, שנאמר: "היא העולה על מוקדה", ואח"כ: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", [כמו] סיסרא שחירף, שכתוב בו "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה" (שופטים ד), בחירופין ובגידופים, לפיכך נדון באש, שנאמר: "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותיהם".

המלבי"ם מבאר שהמלחמה הזו, שבה נאספו חילות כנען על מי מגידו (אגב, נבואות האימה של אחרית הימים אצל הנוצרים נקראות Armageddon על שם מגידו, ששם הם מאמינים תתקיים מלחמת יום הדין), היא דוגמת המלחמה המתוארת ביהושע י"א בין מלכי כנען ליהושע. לדברי המלבי"ם, הכוכבים שבאו "לעזור" לישראל במלחמה הפעם, הם כוכבים שכבר הגיעו לעזור לישראל בעבר, במלחמה של יהושע נגד מלכי כנען. הוא מסביר שכבר יש לכוכבים הללו מסלול קבוע להגיע לכאן, ושזוהי משמעות המילה "ממסילותם". את הכוכבים הללו מכנה המלבי"ם בשם "עוזרים (לישראל) מקדם-קדמתה", כלומר כוכבים הידועים כעוזרים לישראל מימים ימימה.

למה מימים ימימה? אולי התשובה לכך היא במסכת סנהדרין (צ"ו ע"א) שם מובא שגם המלחמה של אברהם אבינו בארבעת המלכים (שמקובל שגם היא נבואה למלחמת גוג ומגוג, כפי שנאמר "מעשה אבות - סימן לבנים") היתה גם היא בעזרת אותם הכוכבים, ומפרש שם רש"י:

"שנלחמו בשבילו (בשביל אברהם אע"ה) כוכבי לילה, כמו שעשו בשביל ברק (בזמן דבורה הנביאה)".

וחז"ל (מדרש אגדת בראשית) מסבירים שאותם הכוכבים הם שלוחיו של הקב"ה:

מי יוכל לעמוד בזעפו? בשלוחיו אין אדם יכול לעמוד, ובזעפו אתם יכולין לעמוד?!
…הכוכבים שלוחיו, שמא יכול סיסרא לעמוד כנגדן?! שנאמר: "מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא".

ובספר גבורות השם הסביר המהר"ל, שעיקר המלחמה בזמן סיסרא היה אז דווקא ע"י הכוכבים (וכפי שהובא, וכפי שיובא, זה רמז גם לעתיד לבוא):

וכאשר בא סיסרא בחזקו ובתוקפו שהיה לו.. "והוא לחץ את ישראל בחזקה", ובמדרש: בן ל’ שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל בכחו ואפילו חיה שבשדה כיון שנתן עליה קולו לא היה זזה ממקומו.
ולכך מן השמים נלחמו הכוכבים עם סיסרא, כי זה האיש היה יוצא ממנהג של עולם ומסדרו כמו שזכרו, ולכך היה כובש כל העולם ולפיכך סדר העולם שהוא מן השם יתברך היה נלחם עמו שלא יהיה מחריב סדר המציאות, וזה שאמר מן השמים נלחמו הכוכבים, שהכוכבים שסדר השם יתברך במשמרותיהם הם ביותר (כלומר, בעיקר) היו נלחמים עם סיסרא.
(אך יש לסייג ולומר שבספר אחר המהר"ל מתייחס לעניין מלחמת הכוכבים כעניין יותר רוחני ופחות גשמי).

גם ספר הזוהר, כמובן, מדבר על המלחמה הזו שבה השתתפו הכוכבים, תוך השוואה של מה שיהיה לעתיד לבוא, בע"ה בקרוב:
(אגב, יש מי שיאמר שדברי הזוהר מתייחסים לעניינים רוחניים בלבד, אבל דברי הזוהר המפורשים כאן מוכיחים אחרת: שמדובר בדברים שייראו לעיני כל העולם)

ספר הזוהר חלק ג, דפים רס"ט-ע"ר:

(כאמור, הדברים שמתאר הזוהר כאן על כוכב מרוז, שנבלע וכו’, מתאימים מאוד לתאור סימני השמיים שמביא הזוהר לקראת הגאולה)

ובמאמר מוסגר, ייתכן שהכוכבים הללו שמדברים עליהם הם רסיסי כוכבים, כלומר סוג של אסטרואידים, או מטאוריטים, שנתקלים בכדור הארץ במסלולם בפעמים נדירות (המלבי"ם דיבר בפירוש על מסלול קבוע שלהם), ועתידים להופיע, ולהכות, גם לקראת הגאולה. הסברה הזו עשוייה להיתמך ע"י תוספות על פסחים קי"ח, שם נאמר על הכוכבים הללו שנלחמים: "כוכבים קטנים הם" (להבדיל מכוכבי לכת, שעפ"י הפירוש שם הם גדולים ביותר), ואולי זה רומז על אסטרואידים או מטאורים, מה שגם מתאים לדברים שנאמרו בשם הרב חוזה הצונאמי (בסוף הקטע המודגש), וגם מתאים לכך שרואים אותם בשמיים כאש (כדורי אש).

כמובן שבהקשר המאמר הזה, ראוי להזכיר כאן ביותר את דברי ילד הפלא, שבאתרו (שנסגר בינתיים) נאמר על-פיו שיראו כוכב מיוחד בחנוכה הקרוב (אני כבר לא זוכר בדיוק את התיאור), שירמז את ביאת המשיח, והוא חזר על דבריו בעניין זה בראש חודש חשון.