להלן קובץ פירושים שהקלדתי מתוך "עין יעקב" (אוסף של דרשות חז"ל בתלמוד), אודות תחילת הדיון בגמרא בסנהדרין בעניין ביאת המשיח הקרובה בע"ה. הפעם אלה השורות הראשונות העוסקות בעניין. אם ירצה השם, אני מקווה שבהמשך אביא קובץ פירושים גם לגבי המשך הדברים, כדי ללמוד את הדברים היישר מהמקור.

להלן קטע הגמרא המבואר הפעם:

אמר ליה רב נחמן לר’ יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי?

אמר ליה: מאן בר נפלי? 

אמר ליה: משיח.

ומשיח בר נפלי קרית ליה?!

אמר ליה: אִין (כן), דכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט).

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן-דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין (במדרשים נכתב: "מתים"), והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות. עד שהראשונה פקודה, שניה ממהרת לבוא.

(סנהדרין צו ע"ב - צז ע"א)

הגמרא מספרת כאן שרב נחמן (בן יעקב, אמורא בבלי מהמאה השלישית/רביעית למניינם) פגש את רבי יצחק (נפחא, אמורא ארץ-ישראלי שהיה מתלמידי רבי יוחנן, ובהמשך יצא לבבל, שם התארח, בין השאר, בבית רב נחמן), ושאל אותו האם הוא שמע (מרבותיו) מתי יבוא "בר נפלי" (בתרגום מילולי משהו כמו: בן הנפילה, או בן הנפל). רבי יצחק מתפלא על השם המשונה "בר נפלי", ושואל את רב נחמן מי הוא בכלל אותו "בר נפלי", ורב נחמן משיב לו שהוא מתכוון למשיח. מתפלא רבי יצחק מאוד: "למשיח קראת בר-נפלי"?! משיב לו רב נחמן, שאכן כך, וזאת מפני שכתוב בנביא עמוס "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת". לאחר מכן משיב רבי יצחק את ששמע מרבו, רבי יוחנן, ומתאר לו את הדור שהמשיח בא בו, אך כמובן משתמש במונח "בן דוד" במקום "בר נפלי", ואומר לו "דור שבן דוד בא בו ת"ח מתמעטים" וכו’. והדיון בגמרא בעניין המשיח מתמשך מנקודה זו למשך מספר עמודים בגמרא.

המפרשים אודות קטע זה התרכזו בעיקר בסיבה לכינויו של "בן דוד" כ"בר נפלי", אך גם פירשו את האמירה שהובאה בשם רבי יוחנן. להלן הפירושים כלשונם:

רש"י:

אימת אתי בר נפלי: איירי דאמרינן "צרור הכסף לקח בידו", שנתמעטו הצדיקים קא מיירי נמי במשיח, וקאמר תלמידים מתמעטין ואיירי דאמרינן ד"ותהי האמת נעדרת" אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא.

את סוכת דוד הנופלת: מלכות בית דוד שנפלה, להכי קרי משיח בר נפלי.

עד שהראשונה: עד שלא כלתה צרה ראשונה, שנייה ממהרת לבוא.

פקודה: כמו "לא נפקד" (במדבר לא).

מהרש"א:

אימת אתי בר נפלי כו’: הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה על שם נפילת בתולת ישראל וגו’, וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה, שיהיה להם תקומה.

ואמר ליה "מאן בר נפלי?" ו"אמאי קרית ליה למשיח בר נפלי": דהוי ליה לקרותו נפלי, על שם נפילת ישראל, וקאמר על שם מלכות בית-דוד שנפלה בגלות קרי ליה בר נפלי, כדכתיב: "אקים את סוכת דוד הנופלת". ועד אימת יהיה אותה נפילה? עד שתשוב המלוכה לבן-דוד, ואמר ליה כו’.

דור שבו דוד בא: על שם בר נפלי דקאמר. באותו דור יהיו.

תלמידי חכמים מתמעטין כו’: שיהיו ישראל בנפילה וירידה תחתונה.

עד שהראשונה פקודה כו’: על שם "ביום פקדי ופקדתי" וגו’, ואפשר שהראשונה פקודה כו’ דקאמר רמזו על חטא הראשון והוא עוון העגל.

ריא"ף:

אימתי בא בר נפלי וכו’: יש לדקדק מה זו שאלה כיון שקראו למשיח בר נפלי משום דכתיב "אקים את סוכת דוד הנופלת", א"כ שידע בההוא קרא הרי תשובה מפורשת שם, דכתיב לעיל מניה "בחרב ימותו כל חטאי עמי" וסמיך ליה "ביום ההוא אקים" וכו’, ואפשר בזמן שלא ימותו החוטאים קבעי איזה סימן יהיה לביאת המשיח.

דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין: שכל זמן שיש תלמידי חכמים בעולם, הם מגינין על החוטאים שבדור, שלא יפלו בחרב, וכל זמן שאינם כלים החוטאים, אין קימה לסוכת דוד הנופלת, אבל כשתלמידי חכמים מתמעטים, אז לא נשאר מגן על כל הדור החוטאים, שעיניהם כלות, וגזירות קשות מתחדשות, דהיינו ימותו כל החוטאים, וביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.

עיון יעקב:

כדכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת": לרמוז כשיהיה ישראל בדיוטא התחתונה, אזי יקים אותם, כדכתיב "כי שחה לעפר נפשנו… קומה עזרתה לנו", אזי ישלח עזרתם מקודש, או דלכך קרא דוד הנופלת, לפי שנגזר על דוד להיות נפל, אלמלא לא נתן אדם במתנה שבעים שנה משניו, ועל שם כך נקרא "הנופלת".

תלמידי חכמים מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה: לכך תלמידי חכמים מתמעטין, כי "מפני הרעה נאסף הצדיק", וכן להיפך: כיוון שיתמעטו התלמידי-חכמים, אין כאן מי להגן עליהם, לכך "והשאר עיניהם כלות".

 

ענף יוסף:

אמר ליה אין, דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת: כתב בספר ‘אמרות טהורות’ מאמר מקור-דין ח"ב פ"ז, שמה שאמר ליה רב נחמן "אין, דכתיב וכו’", שנוי’ בעלמא קאמר ליה, דיותר היה ראוי לקרותו ע"ש הקימה מעל שם הנפילה. אבל האמת הוא שקרא לו כן על דרך סוד הגלגול, שהוא בין אדם הראשון ודוד, שהיו שניהם נפלים. אדם, שנגזרה עליו המיתה ביום יצירתו, ודוד שהיה נפל מטבעו, ולכן אמר בלשון רבים, עד כאן לשונו.
וזה לשון ספר ‘מגלה עמוקות’ סוף דרוש לסוכות: קרי ליה בר נפלי, לפי שהוא בגלגל תליתאי,ואדם היה מסוף העולם ועד סופו, והעמיד על ק’, ודוד היה ראוי להיות נפל, כי אדם נתן לו ע’ שנה, לכן נקרא משיח בר נפלי, בלשון רבים. או יאמר לפי שהוא מדוכא בעוונותינו "אכן חליינו הוא נשא", ואין לך יום שאין הקללה מרובה כו’, לכן קרי ליה בר נפלי, נפילות הרבה, וזה שנאמר "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", בכל יום נופלת. בר נפלי בגימטריא בן-ישי. עד כאן לשונו.

חידושי גאונים:

אימת אתי בר נפלי וכו’: י"ל אמרי קרי’ ליה בר נפלי בלשון רמז ולא משיח, וגם מה ענין השם של בר נפלי. וי"ל דודאי ידע הגדול השואל שאין איש מי שיודע עת ביאת המשיח, דהקב"ה ליבא לפומיה לא גלי, ורצה להראות שאין כוונת שאלתו על העת, אלא לידע איך יהיה ענין שפלות העולם לעתי שיבוא, ולכן הי’ שאלתו אימת אתי בר נפלי, מלשון נפילה, שהוא האיש שיבוא בעת שהגיע הדור ע"י הצרות שעברו עליהם על מצב השפל והנבזה. והנה, בפסוק "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, וגדרתי את פרצותיהן… ובניתיה כימי עולם", פסוק זה יש לבאר: דהנה הטבע נותן שכל דבר טוב, כשיעלה ויוסיף על שלימותו לא יהיה כן בעת שלימותו, אלא בתחילה ירד למטה ממעלתו, וייפסד, ואח"כ יעלה למעלה, כמו בחיטה הנזרעת, שהיא מתחילה אוכל, ואם ירצו שתוליד עוד כמותה, בתחילה תיזרע ותיפסד. וכן עניין האדם בעולם הזה: כשיעלה במעלתו לבוא לידי חיי העולם הבא, שאחר תחיית המתים, בתחילה ייפסד ויכלה בארץ, ואח"כ יחיה ויוסיף במעלתו. ובזה יש ליתן מעט למה בתחילה היה נבנה בית המקדש ונחרב, דודאי עיקר מעלת בית המקדש הוא מקדש שלעתיד "מקדש ה’ כוננו ידיך", והוא אחד מז’ דברים שנבראו קודם בריאת העולם. אבל למען ייראה במעלה זו בארץ, בתחילה הוצרך להיבנות ולהיפסד, ואח"כ יוסיף במעלה הרבה על מה שהיה כשייצא לעתיד לבוא. וזה הפירוש "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", פירוש: ע"י שהיתה נופלת בתחילה, אקים אותה, אבל לא יהיה לה קימה בלבד באותה מדרגה, כמה שהיתה לה, אלא "ובניתיה כימי עולם", כמו שהיה נכנס לפנים בימי עולם, שהוא קודם בריאת העולם. ובזה יש ליתן טעם למה בעקבות משיחא יהיה שפלות הדור כל כך גדול, ויתמעטו הצדיקים ותלמידי חכמים, ותורה מונחת בקרן-זוית. שקודם שתבוא המעלה העליונה, יהיה הפסד מהשלמות שהיתה, וכמו שאמרנו שהמקדש רק נחרב בערך לפי חוק הטבע, להקימו לבנין עולם, כן גם משרתי ה’, והנושאים עול התורה והמצוות, יתמעטו כדי שיקומו לגורלים ונהנים מזיו השכינה ועטרות אור הקב"ה בראשם, וזהו שרמז בשאלתו "אימתי אתי בר נפלי", פירוש: מתי יבוא משיח שייצא בשלמותו ע"י הנפילה המוקדמת, אימתי יבוא [דהיינו] כמה תהיה נפילת התורה כשיבוא, ולזה השיב: כשיימעטו תלמידי-חכמים, וצרות רבות וכו’, כשיהיה כן - אז מקויימת הנפילה אשר עליה נאמר "אקים את סוכת דוד הנופלת ובניתיה כימי עולם" (ערוך לנר).

בן יהוידע (פירוש ר’ יוסף חיים זיע"א, ה"בן איש חי", אינו מופיע בעין יעקב אלא בנפרד):

אימתי אתי בר נפלי: נ"ל בס"ד קרי למשיח בר נפלי, דאתי מדוד הע"ה, שהיה תחילתו נפל, אי נמי מפני שביאתו תלויה בבירור ניצוצי הקדושה שנפלו בקליפה, שיתגברו. וכן אמרו רז"ל: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף.
אי נמי יובן, התורה נקראת "אש" על שם שהאדם צריך לעסוק בה בהתלהבות, ומילוי אש א"לף ש"ין הוא אותיות "נפלי", וביאתו תלויה בעסק התורה. אי נמי, "נפלי" לשון כיסוי, שהוא טמיר וגניז בגן עדן, ומשם יתגלה ויבוא במהרה בימינו, אמן.

 

הגמרא במסכת סנהדרין מתארת את מצב הייאוש שישרור טרם הגעת גואל צדק. לאחר עמונה רואים את זה בחלקים רבים מהעם. בקריאה מחודשת של הגמרא, ניתן לראות כיצד רבותינו תיארו בדיוק את המצב שבו שרוי עם ישראל ברגעים אלה, כמעט בפרוטרוט, והבטיחו לנו שדווקא אז - יבוא משיח בן דוד!

קשה בימים האחרונים למי שמצוי בקרב עמו, שלא להתרשם מכמות הייאוש הטוטאלית שנחתה לאחרונה, לאחר מה שקרה בעמונה, על חלקים נרחבים מהמחנה האמוני בעם ישראל. אותם יהודים שמכח אמונתם החזקה הלכו והתיישבו כדי לקיים מצווה קדושה, ולמען בטחון עם ישראל, שבבת אחת הגיעו להתפכחות קשה מאשלייה שבה היו שבויים במשך תקופה ארוכה מאוד. מה שקרה בעמונה, הבהיר באופן חד משמעי היכן עומדים הדברים, מבחינת מדינת ישראל לעומת עם ישראל.

על כל פנים, המשך »

כפי שהובא בעבר, חז"ל אמרו שתהיינה שלוש מלחמות גוג ומגוג לפני הגאולה, והובא בשם החפץ חיים ששתי מלחמות העולם הראשונות היו גוג ומגוג חלק א וחלק ב, ובשם הרב חוזה הצונאמי הובא שאנחנו נמצאים על פתחם של הקרבות האחרונים לפני הגאולה, מלחמת גוג ומגוג חלק ג.

יחד עם זאת, למרבה התדהמה, אנחנו שומעים דווקא הרבה קולות מרגיעים מכל הכיוונים ביחס לנפגעים שיהיו בקרב היהודים במלחמה הזאת, ורוב מי שמתייחסים למה שיקרה במלחמה, מדברים בעיקר על מבחן אמונה קשה ביותר, אך לא על פגיעות בנפש, ובעדכון האחרון מהרב חוזה הצונאמי הובא שבמלחמה שתהיה בין הנוצרים לערבים על ירושלים, אנחנו - היהודים - "נשב מהצד ולא נשתתף".

הדברים הללו עשויים לעורר פליאה אצל מי שמכירים את המקורות התנכיים והחז"ליים אודות מלחמת גוג ומגוג, המתארים מצב שניתן להבין ממנו שתהיה ח"ו פגיעה בעם ישראל במלחמת גוג ומגוג. ומי שרוצה ליישב, יאמר בוודאי שעם ישראל שילם כבר את המחיר הגבוה, בדמות מיליוני נרצחים יהודים בשואה, הלוא היא מלחמת גוג ומגוג חלק ב’.

אבל באחד המדרשים, אפשר למצוא אולי הסבר אחר, מעניין בהחלט, על סוג הנפגעים שעשויים להיות לעם ישראל במלחמת גוג ומגוג. המדרש הבא הובא בספר "אוצרות אחרית הימים" (במהדורה המודפסת בלבד), אמנם הדברים שאני רוצה להתייחס אליהם נמצאים בסוף המדרש, אבל המדרש כולו מתאים לבלוג:

אמר ר’ ישמעאל: אמר לי שר הפָּנים (כינויו של המלאך הקרוב ביותר לקב"ה): דורות הראשונים לא היו ראויים לגלות להם, אבל אתה שקול בדורך כאהרן הכהן:

דור שבן-דוד בא, כל העולם דומה המשך »

הופניתי אל ההודעה הבאה באחד הפורומים, וחשבתי שכדאי יהיה לשים אותה גם כאן בבלוג:

רמז על תאריך הבחירות מסכת ראש השנה יט
מאת: משה

בעשרים ותמניא (כ"ח) ביה (באדר) אחת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון באורייתא, שגזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות.

מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה.

אמרה להם: בואו והפגינו בלילה.

הלכו והפגינו בלילה. אמרו:אי שמים! לא אחיכם אנחנו?! ולא בני אב אחד אנחנו?! ולא בני אם אחת אנחנו?! מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות!

וביטלום (את הגזירות), ואותו היום (כ"ח באדר) עשאוהו יום טוב!

(הערה: כמובן, לא מדובר בסדרת הסרטים של ג’ורג’ לוקאס…)

בס"ד

מאמר זה מנסה לתת תשובה בהתאם למקורות אותנטיים לשאלה:
מהם הכוכבים שייראו בעולם בזמן הגאולה,
ומה הם עתידים לבצע?

כידוע עפ"י המקורות, בעבר התקיימה "מלחמת כוכבים" (לפי המאמר לא נראה שמדובר ב"חיזרים", אך המקורות לפניכם ולשיפוטכם), בדומה לזו שהזוהר מתאר לפני הגאולה. זה היה גם בתקופת השופטים, בתקופת המלחמה עם סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען, שציער את ישראל בצורה קשה במשך 20 שנים רצופות. המלחמה נערכה באיזור נחל קישון. לא מדובר במלחמה של מה בכך, כפי שניתן אולי לטעות. בתפילה שבמזמור פ"ג בתהילים, ניתן לראות שמה שהיה - הוא מה שיהיה, ושהמלחמה דאז - היא דוגמת המלחמה לעתיד לבוא. כידוע, ע"פ המפרשים, מזמור פ"ג מתאר את המלחמה לעתיד לבוא, לפני הגאולה (ואגב, דווח בעבר שגדולי הדור ביקשו בשנים האחרונות לקרוא את המזמור הזה בכל יום). וזו לשון המזמור:

שיר מזמור לאסף.
אלוקים, אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט, אל.
כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש.
על עמך יערימו סוד, ויתייעצו על צפוניך.
אמרו: לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד.
כי נועצו לב יחדיו, עליך ברית יכרותו.
אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים.
גבל ועמון ועמלק, פלשת עם יושבי צור.
גם אשור נלווה עימם, היו זרוע לבני לוט סלה.
עשה להם כמדיין, כסיסרא, כיבין, בנחל קישון.
נשמדו בעין-דור, היו דומן לאדמה.
שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב, וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו.
(מלחמת גדעון, שופטים ח’)
אשר אמרו: נירשה לנו את נאות אלוהים.
אלוקיי, שיתמו כגלגל, כקש, לפני רוח.
כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים.
כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם.
מלא פניהם קלון, ויבקשו שמך ה’.
יבושו וייבהלו עדי-עד, ויחפרו ויאבדו.
ויידעו כי אתה שמך ה’ לבדך, עליון על כל הארץ.

מכאן אנו למדים שהמלחמה לעתיד לבוא, היא גם דוגמת המלחמה בעבר עם סיסרא.

הדבר המיוחד שמדובר במלחמת סיסרא, מוזכר בשירת דבורה: "מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם, נלחמו עם סיסרא". (שופטים ה). ובהמשך נאמר שם: "אורו (כלומר קַלְלוּ את) מרוז, אמר מלאך ה’, אורו יושביה, כי לא באו לעזרת ה’, לעזרת ה’ בגיבורים".

ורש"י במקום כותב (ע"פ הגמרא במועד קטן ט"ז):

מרוז: יש אומרים כוכב היה…

ולמרות שיש סברות אחרות, שמדברות על הכוכבים כעל השפעת המזלות וכד’, אני מתרכז כאן בסברה שמדובר אכן בכוכבים גשמיים הנראים לעין כל.

מצודות דוד מביא את הדברים הבאים בשם חז"ל:

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו, שהכוכבים הרתיחו השריונות ונכנסו בנחל קישון להתקרר, ושטפם מי הנחל.

וזו לשון חז"ל במסכת פסחים דף קי"ח ע"ב:

כי אתא סיסרא (כשבא סיסרא), אתא עלייהו בדקרי דפרזלא (בשריונות של ברזל). הוציא הקדוש ברוך הוא עליהם כוכבים ממסילותם דכתיב: "מן שמים נלחמו הכוכבים". כיון דנחיתו (ירדו/נפלו) כוכבי שמים עלייהו (עליהם), אקדירו הני דקרי דפרזלא (הרתיחו את שריונות הברזל הללו). נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו (ירדו להתקרר ולשטוף עצמם) בנחל קישון.

והמדרש (תנחומא פרשת צו) קושר את הדברים עם נפילת אדום (הנצרות) לעתיד לבוא:

"היא העולה על מוקדה": זו מלכות אדום, שעלתה עצמה שנאמר: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה’". ונדונית באש, שנאמר "חזה הוית עד די קטילת חיותא, והובד גשמה, ויהיבת ליקידת אשא" (דניאל ז). אמר הקב"ה: "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כי ה’ דיבר" (עובדיה א) ומה דיבר? ע"י משה, שנאמר: "היא העולה על מוקדה", ואח"כ: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", [כמו] סיסרא שחירף, שכתוב בו "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה" (שופטים ד), בחירופין ובגידופים, לפיכך נדון באש, שנאמר: "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותיהם".

המלבי"ם מבאר שהמלחמה הזו, שבה נאספו חילות כנען על מי מגידו (אגב, נבואות האימה של אחרית הימים אצל הנוצרים נקראות Armageddon על שם מגידו, ששם הם מאמינים תתקיים מלחמת יום הדין), היא דוגמת המשך »

אתר ynet דיווח אתמול, בפעם השניה בתוך חודש, על בומים חזקים שנשמעים באיזורי החוף בישראל, שגורמים להזדעזעות ורעידה של חלונות, דלתות וכו’ בבתים. בפעם הקודמת זה כנראה היה חזק יותר, אבל עדיין אין הסבר ממשי לתופעה. בעוד שבגירסה העברית של המאמר, שמו ב-ynet תמונה של מטוס, הרי שבגירסה האנגלית הם שמו תמונה של חייזרים. כנראה הם חושבים שקוראי אנגלית יותר מוכנים להאמין לחייזרים ולמפגשים מדומיינים מהסוג השלישי…

ההסבר לפי המדע, מדווחים ב-ynet, מדבר על תופעת מזג אויר נדירה הנקראת "אינברסיה". קצין חיל האויר הסביר, שאותה "אינברסיה" גורמת בעצמה את ה"בומים": "באוויר נוצרות מעין שכבות קרות וחמות לסירוגין, וגלי הקול מתנדנדים כמו כדור פינג פונג בין הקרקע לבין אותה שכבה באוויר".

אבל מסתבר, מהתבוננות במקורות, שהתופעה הזו של שמיעת קולות שכאלה, שגם מרעידים את כל הסביבה, אינה ראשונית בהסטוריה. היא כבר קרתה פעם בהסטוריה. והמדרש אומר שהיא עתידה לקרות שוב באחרית הימים:

מדרש ספרי על פרשת זאת הברכה, אם נתרגם ונעבד אותו לשפה של היום, אומר בערך כך:

המשך »

(מדרש זה, המוכר לרבים, הובא באוצר המדרשים, באבקת רוכל, ובבתי מדרשות. קריאה מחודשת שלו בימים הללו נראית מאוד מעניית, בייחוד בגלל הפירוט ל"שנה החמישית" שבה נגלה המשיח, ואנחנו נמצאים בתחילת השנה החמישית, תשס"ו, הן למניין השמיטה, והן למנין השנים מתחילת מלחמת גוג ומגוג. כשקוראים את המדרש במלואו, רואים שחלקים רבים כבר התקיימו, ואפשר לראות את התחזיות של הצדיקים שאנו מקבלים, ולהבין את משמעותן יותר לעומק)

ועתה נאמר בשבחו של מלך המשיח, שעתיד לבוא עם ענני שמיא, ושני שרפים מימינו ומשמאלו, שנאמר: "וארו עם ענני שמיא, כבר אנש אתי הוא".

דור שבן דוד בא, שרפי אש נשלחים בהיכל, וכוכבים נראים כאש בכל מקום, ודבר שלש שנים זו אחר זו, וזהו שלוחו של הקב"ה, שנאמר: "לפניו ילך דבר, ויצא רשף לרגליו", ונאמר: "רשפיה רשפי אש".

ובשנה השלישית של דבר, גלויות מכפרין בו, ובסוף השנה - המלך ייהרג, ובורחים במדברות, והארץ תזדעזע ממקומה, ותלמידי-חכמים ימותו, "ובוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו", ומחזיק בה מקרא אחר: "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער".

ובשנה החמישית (תשס"ו היא שנה חמישית לשמיטה, שזה המניין המקובל לשבע השנים שבהן מתגלה המשיח) בא ונתגלה המשיח בכל המלכויות, והמלכים כולם מתגרים זה בזה, מלך פרס עם מלך ערביא ומחריבה, שנאמר: "ונלחמו איש באחיו וגו’ ממלכה בממלכה".

ובשעה שאדום נופלת, מקול מפלתה ירעשו שמים וארץ. וחצי העולם ילכד בשבילה, שנאמר "ה’ ממרום ישאג וממעון קודשו יתן קולו".

ועתיד הקב"ה לקבצם המונים המונים, ולמסור המשך »

פרקי דרבי אליעזר הגדול (מורו ורבו של רבי עקיבא, שהיה רבם רבי שמעון בר יוחאי ושל רבי מאיר בעל הנס) מתארים את הדברים שעתידים לקרות בעולם ע"י זרע ישמעאל (הערבים והאיסלאם) בפרט, וע"י הגויים בכלל באחרית הימים. להלן הדברים כפי שהם מופיעים בפרק כ"ט (במהדורות אחרות בסוף פרק ל’):

ר’ ישמעאל אומר: חמישה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ (כלומר בעולם) באחרית הימים, ואלו הן: המשך »

להלן "ספר זרובבל", אחד המקורות העתיקים ביותר המתארים את מאורעות אחרית הימים, בלשון דומה ללשון הנבואית, ובמטפורות כאלה ואחרות, אך בסגנון מעט יותר בהיר. ואלה הדברים:

הדבר אשר היה אל זרובבל, פחת יהודה, בעשרים וארבעה לחודש השביעי, בחג. המראה הזה הראני ה’, ואני הייתי מתפלל לפני ה’, כחזיון המראה אשר ראיתי על נהר כבר, ואומר ברוך אתה ה’ מחיה המתים.

(הזוהר שמדבר על סימנים בשמיים קרוב להתגלות המשיח בעולם)

בספר הזוהר הקדוש נכתב כך (זוהר חלק א, קי"ט):

ובחלק ב דף ז, נכתב כך:

המשך »

אני מניח שרבים מכירים את המושג של שלוש מלחמות גוג ומגוג שעתידים להיות באחרית הימים. אם אתם לא מכירים, אתם יכולים להיות חצי רגועים, ככל הנראה שתי מלחמות מאחורינו. לפי החפץ חיים שתי מלחמות העולם היו מלחמות גוג ומגוג חלק א וחלק ב. חלק ג עוד לפנינו, וכבר אמר הרב חוזה הצונאמי תחזית בנוגע לכך.

על כל פנים, לא כולם מכירים את המקור של הדברים, ובדר"כ מסתפקים בהבאת ציטוט של המלבי"ם שאומר "שחז"ל קיבלו ש-3 פעמים יבוא גוג" וכו’. להלן המקור של הדברים בדברי חז"ל בעצמם, כמובא במדרש תהילים על מזמור ק"ט, ותחילה נביא את הפסוקים הרלבנטיים (שדווקא לקוחים ממזמור קי"ח):

הודו לה’ כי טוב, כי לעולם חסדו…
מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה.
ה’ לי, לא אירא מה יעשה לי אדם.
ה’ לי בעוזריי, ואני אראה בשונאיי.
טוב לחסות בה’, מבטוח באדם.
טוב לחסות בה’, מבטוח בנדיבים.
כל גויים סבבוני - בשם ה’ כי אמילם.
סבוני, גם סבבוני - בשם ה’ כי אמילם.
סבוני כדבורים, דועכו כאש קוצים - בשם ה’ כי אמילם.
דחֹה דחיתני לנפול - וה’ עזרני.
עוזי וזמרת י-ה, ויהי לי לישועה.
קול רינה וישועה באהלי צדיקים, ימין ה’ עושה חייל…

כל גוים סבבוני: שלוש פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות לירושלים, כדרך שעלה סנחריב לארץ ישראל, וכדרך שעלה נבוכדנצאר לירושלים.

שלוש פעמים:

פעם ראשון הוא אומר: "כל גוים סבבוני". שהוא עתיד לכנוס כל העולם, ולהעלותם לירושלים, שנאמר "ונאספו אליו גוים רבים" (מיכה ד, יא), וכל הפרשה. והמה פרוכין. לכך נאמר: "בשם ה’ כי אמילם".

פעם שניה הוא אומר: "סבוני גם סבבוני". שהוא עתיד להרגיש כל האומות ולהעלותם לירושלים, שנאמר "למה רגשו גוים" (תהלים ב, א), והם פרוכין. לכך נאמר, "בשם ה’ כי אמילם", פעם שניה.

פעם שלישית המשך »

אחד המאמרים המפורסמים ביותר בזוהר הקדוש אודות הגאולה, הינו מאמר "דרך כוכב מיעקב" מתוך זוהר חדש פרשת בלק. להלן המאמר, עם תרגום ופירוש הסולם. מעניין ביותר!

המשך »

אחד הקטעים המצוטטים יותר של הזוהר הקדוש הוא מתוך זוהר פרשת וארא (דף ל"ב עמוד א), המדבר אודות בני ישמעאל (הערבים/איסלאם), על הזכות שניתנה להם בארץ ישראל, על הצרות ועל המלחמות שהם עתידים לעשות עם בני אדום (המערב/נצרות) ועל מה שיעלה בסופן.

אחד השיעורים שנתן כבוד הרב הגאון המקובל דוד בצרי שליט"א, ראש ישיבת המקובלים "השלום" בירושלים, עסק בקטע זה של הזוהר הקדוש. ניתן להאזין לשיעור באמצעות קישור זה.

להלן קטע הזוהר (וארא, דף ל"ב, עמוד א) המצוטט בשיעור:

המשך »

(לקוח מאתר אחרית הימים)

…ולגבי מה שקורה בתקופה האחרונה מבחינה שלטונית כלכלית וכו’, הנה לשון הזוהר הקדוש ברעיא מהימנא (במדבר דף קכ"ד ואילך), עם תרגום עיקרי הדברים בסוגריים מסולסלות:

…כגוונא דא בישראל: כד אינון מחללין אורייתא קודשא בריך הוא ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל, תחות שעבודא דלהון, דדרגייהו "כלב" ו"נחש", ואתדנו תמן, ובהון יתבררו ויתלבנו ויצורפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב, הדא הוא דכתיב (זכריה יג) "וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב", עד דיתקיים בהו (ישעיה א) "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו".

{כשישראל יפירו את חוקי התורה, הקב"ה יכניס אותם לצער תחת ידיהם של המוסלמים והנוצרים, כדי לברר וללבן אותם}

אתר אחרית הימים טרח להביא לפני כמה שנים הקלטה של שיעור מפי מרן כבוד הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א. השיעור עסק בדפים רבלנטיים ממסכת סנהדרין לגבי תהליך הגאולה וביאת המשיח. השיעור ניתן להורדה ולהאזנה מתוך אתר אחרית הימים בקישור הזה.

החלטתי שאת הדברים החשובים, שלא תמיד קל לשמוע בהקלטה, כדאי להוסיף בתור טקסט. הקלדה היא לא הצד החזק שלי, אבל היה נראה לי שזה חשוב מספיק. את התוצאה אתם מוזמנים לקרוא (מומלץ לעשות את זה במקביל להאזנה לשיעור):

"אני ה’ בעיתה אחישנה"

- אם זכו: אחישנה. לא זכו: בעיתה. "בעיתה" עדיין לא הגיע, לא הגיע הזמן…

כמו שכתוב בגמרא: משמיים לא רוצים שיהיה בעיתה. רוצים כל דבר בזמנו. אם לא בזמנו אז יהיה עוד פעם גלות ועוד פעם צרות. כמו שהיה בזמן מצריים.

המשך »

אחד המקורות הידועים ביותר, וגם מצוטטים למדי בתקופה האחרונה, הינו ממסכת סנהדרין (צ"ז), שם מתואר דיון בין רבי אליעזר ורבי יהושע אודות דרך גאולתם של ישראל. הדיון מופיע גם בתלמוד ירושלמי במסכת תענית, שם נכתב כך:

רבי ליעזר אומר: "אם אין ישראל עושין תשובה - אין נגאלין לעולם, שנאמר: בשובה ונחת תוושעון".

אמר לו רבי יהושע: "וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם?!"

אמר לו רבי אליעזר: "הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן, ומיד הן עושין תשובה - והן נגאלין". מאי טעמא? ועת צרה היא ליעקב - וממנה יוושע.

אמר לו רבי יהושע: "והא כתיב: חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו".

מה עבד לה ר’ ליעזר: תשובה כמה דאת אמר: "צרור הכסף לקח בידו" וגו’

אמר לו ר’ יהושע: "והא כתיב: אני ה’ בעיתה אחישנה".

מה עבד לה ר’ ליעזר: "תשובה כמה דאת אמר: ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה" וגו’.

(רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי: אם זכיתם אחישנה, ואם לאו - בעיתה)

כיון שאמר לו ר’ יהושע: "וירם ימינו ושמאלו אל השמיים, ויישבע בחי העולם, כי למועד מועדים וחצי, וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה", איסלק ר’ ליעזר.

בעוד שלדעת רבי אליעזר ישראל חייבים לעשות תשובה לפני הגאולה כתנאי בל יעבור, הרי שטענתו של רבי יהושע היא שישראל חייבים להיגאל בעת שיגיע הקץ בכל מקרה. גם רבי אליעזר מסכים איתו, ואומר שאכן, כיוון שיגיע הזמן ועליהם לשוב בתשובה - יועמד להם מנהיג קשה עם גזירות קשות מאוד, על מנת שיעשו תשובה. אגב, בסופו של הדיון נראה שידו של רבי יהושע על העליונה.

במאמר זה תובא הרחבה של הדברים והפרשנות עליהם.

המשך »