WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'SET timestamp = '1398388988', ip = '23.21.34.188', location = 'בלוג אחרי' at line 1]
UPDATE SET timestamp = '1398388988', ip = '23.21.34.188', location = 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » מקורות » כללי', url = '/?cat=3' WHERE ip='23.21.34.188'

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'VALUES ('1398388988', 'Guest', '23.21.34.188', 'בלוג אחרית הימים -' at line 1]
INSERT INTO VALUES ('1398388988', 'Guest', '23.21.34.188', 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » מקורות » כללי', '/?cat=3')

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'WHERE timestamp < 1398385388' at line 1]
DELETE FROM WHERE timestamp < 1398385388

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near '' at line 1]
SELECT COUNT(*) FROM

 

תכולת הסיווג 'מקורות » כללי':

בס''ד י"ט באב תשס"ו (13.8.06)
» אמור מעתה אמצעיים היו בכעס

בס"ד

לכל הקוראים הקבועים והחדשים, אני מצטער על כך שהאתר אינו מעודכן בתקופה האחרונה באופן שוטף, אך לצערי הרב האירועים הקשים ביותר והשמועות הרעות שמתגשמות למציאות לצערנו הרב, שוחטים אותי שוב ושוב. אני לא מסוגל להתרכז במצב הזה. הבשורות הרעות הללו פשוט גומרות אותי כל פעם מחדש. יש לי הרבה דברים לכתוב, אך בכל פעם שאני בא לכתוב ולנסח אותם, אני פשוט לא מסוגל. אני מניח שרבים מבין הקוראים מבינים אותי. יהי רצון שמי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די במהרה, אמן כן יהי רצון.

מי שקרא את הפרשה האחרונה כרגיל שניים מקרא ואחד תרגום + רש"י, בוודאי שם לב לעובדה שרש"י מציין את הדברים הבאים:

ואתנפל לפני ה’ כראשונה ארבעים יום: שנאמר "ועתה אעלה אל ה’ אולי אכפרה". באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום, נמצאו כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ואמר לו למשה: "פסול לך שני לוחות". עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים, בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה: "סלחתי כדברך", לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם? שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות "ואנוכי עמדתי בהר כימים הראשונים" - מה הראשונים ברצון, אף אחרונים ברצון. אמור מעתה אמצעיים היו בכעס.

(דברים ט)

ורש"י כמובן מדבר על כך שמשה רבינו עלה להר בפעם הראשונה בשבועות, הוא חג מתן תורה, ושהה שם 40 יום. בט"ז בתמוז העם ביקש לעשות את העגל, ואהרן ניסה לעכב אותם עד למחרתו ("ויעשהו עגל מסכה… וישכימו ממחרת… ויקומו לצחק"), ואז -בי"ז בתמוז- ירד משה רבינו מן ההר, ושיבר את הלוחות. לאחר שעשה מה שעשה, עלה למחרת (י"ח בתמוז) בחזרה להר, ואלה היו 40 הימים הקשים של משה רבינו, שבהם הפציר בקב"ה שלא יכלה את ישראל, כי היה חרון אף קשה מאוד נגד ישראל. אותם ה-40 יום הסתיימו בכ"ט באב, ואז הקב"ה התרצה לתחנוניו של משה רבינו, וקרא לו לשוב ל-40 יום נוספים לקבל את הלוחות השניים, ואז התחילו 40 יום של רצון ורחמים, שהסתיימו בשיא הרחמים ביום הכפורים, כאשר הקב"ה בישר למשה שסלח לעם ישראל.

ורש"י מסביר לנו, שלא נחשוב שכל הדברים הללו היו חד-פעמיים לתקופה ההיא, אלא שהם הארות חוזרות בכל שנה ושנה בזמן הזה. כך, בגלל שהסליחה לכל עם ישראל היתה ביום הכפורים, נקבע אותו יום לדורי דורות כיום הכפורים (וכל 40 הימים נחשב לימי רחמים רבים, מתחילת חודש אלול, ולכן הספרדים נוהגים לומר סליחות מתחילת חודש אלול). את שאר הדברים רומז רש"י באומרו "אמצעיים היו בכעס", וזאת משום שהארבעים יום האמצעיים הפכו גם הם לבכייה לדורות, כאשר עיצומם מגיע באמצעיתם, בדיוק בט’ באב, זמן הבכיה הגדולה ביותר לדורות.

גם בשנה שעברה הימים הללו היו ימים קשים לעם ישראל, ימי ה"התנתקות" הארורה, שהגלתה והחריבה את אחינו בני ישראל ממקומותיהם על לא עוול בכפם, על מנת למסור את שטחיהם לאוייב שיפגיז את ערי ישראל בדרום.

גם השנה, בדיוק מט"ז בתמוז, היום שבו עשו את העגל, התחילה המלחמה הקשה ביותר, והיא ממשיכה, ואנו מקברים את מתינו בדמעות מדי יום ביומו, בימי הזעם הללו, אותם 40 יום של "כעס", שכלים בסוף חודש אב, כדברי רש"י.

והכל ידוע לפני הצדיקים האמיתיים שבדורנו, וכבר הבאתי כאן בתחילת הלחימה כתבה ממעריב על החלבן, שאמר יומיים לפני המלחמה שהוא מפסיק את קבלת הקהל שלו עד חודש אלול בשל גזירה קשה ח"ו על עם-ישראל.

עיניי דומעות בזמן שאני כותב את השורות הללו. קשה לי לקלוט את המספרים הללו שנזרקים לאויר. אנא ה’ הושיעה נא, אנא ה’ הצליחה נא.

הדרך היחידה שלנו לעזור נגד הגזירה היא רק בעוד מעשה חיובי נוסף, גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. יהי רצון שכולנו נגביר את מעשינו החיוביים בימים הללו, ונמעיט ברעים, ונזכה לביאת גואל צדק במהרה, ולראות עין בעין בשוב ה’ ציון ובנקמתו ברשעי הגויים ימח שמם!

א-ל נקמות ה’, אל נקמות הופיע

הינשא שופט הארץ, השב גמול על גאים

עד מתי רשעים, ה’, עד מתי רשעים יעלוזו?

יביעו ידברו עתק, יתאמרו כל פעלי אוון

עמך, ה’, ידכאו, ונחלתך יענו

אלמנה וגר יהרוגו, ויתומים ירצחו

ויאמרו: ‘לא יראה י-ה, ולא יבין א-לוקי יעקב’

בינו בוערים בעם, וכסילים מתי תשכילו

הנוטע אוזן - הלא ישמע, אם יוצר עין - הלא יביט

היוסר גויים - הלא יוכיח, המלמד אדם דעת

ה’ יודע מחשבות אדם, כי המה הבל

אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, ומתורתך תלמדנו

להשקיט לו מימי רע, עד יכרה לרשע שחת

כי לא ייטוש ה’ עמו, ונחלתו לא יעזוב

כי עד צדק ישוב משפט, ואחריו כל ישרי לב

מי יקום לי עם מרעים? מי יתיצב לי עם פעלי אוון?

לולי ה’ עזרתה לי, כמעט שכנה דומה נפשי

אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה’ יסעדני

ברב סרעפיי בקרבי, תנחומיך ישעשעו נפשי

היחוברך כסא הוות, יוצר עמל עלי חק

יגודו על נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו

ויהי ה’ לי למשגב, וא-לוקי לצור מחסי

וישב עליהם את אונם, וברעתם יצמיתם,יצמיתם ה’ א-לוקינו

(תהלים צד)


מילותמפתח: אין

מסווג תחת: מקורות » כללי, הבלוג (כללי) קישור-קבוע
בס''ד י"ג באב תשס"ו (7.8.06)
» פיוטים נבואיים על תקופתנו

קיים מספר לא מבוטל של פיוטים שיוסדו על ענייני אחרית הימים. אחד הפייטנים הידועים ביותר, וגם הקדומים ביותר, הוא רבי אלעזר הקליר (המאה השביעית למניינם), שרבינו תם (נכדו של רש"י) אמר על פיוטיו, שבשעה שרבי אלעזר הקליר כתב אותם - אש היתה מלחכת סביבותיו. רבי אלעזר הקליר כתב מספר פיוטים גם בענייני אחרית הימים. את הפיוטים הללו היו נוהגים לומר בכמה קהילות בתשעה באב, בזמן קריאת הנחמות.

ראשית אני מביא כאן חלקים מהפיוט "בימים ההם ובעת ההיא", ששד"ל (ר’ שמואל דוד לוצאטו) כתב אודותיו (במחזור שנדפס בליוורנו תרכ"א), שהוא מיוסד על דברי חז"ל שחלק מהם נאבדו מאיתנו ברבות השנים, אך בימי רבי אלעזר הקליר עדיין היו ידועים:

בימים ההם ובעת ההיא / רבי אלעזר הקליר

…בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש הרביעי, הוא חודש תמוז,
זעם ועברה בכל תִמצֵא,
ומלך מבלעדי שמים יצא,
חסן מסטין יאמר לו: צא,  
(חסן הוא שמו הפרטי של נסראללה)
ורווח והצלה למעוטים תִמצֵא

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש החמישי, הוא חודש אב,
טהור יעט בגדי רקמתו,
והר הזיתים ייבקע מגערתו,
יצא משיח בגדולתו,
כצאת השמים בגבורתו.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השישי, הוא חודש אלול,
כשרון יכריז לו בן-שאלתיאל,
[וירדו] מיכאל וגבריאל, (‘וירדו’ תוספת של הדפסת ליוורנו תרכ"א)
לערוך מלחמת נקמת אל,
ולא ישאירו אחד מאויבי אל.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השביעי, הוא חודש תשרי,
מהומה וסכסוך יהיו בכל גוי,
ויאמר: לכו ונכחידם מגוי,
נורא כלקח לו גוי מקרב גוי,
יבזה נפש, ויתעב בו גוי.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השמינו, הוא חודש חשון,
סער יהיה בגלות ראשונה,
ובו למדבר תצא שושנה,
עשרה אלף יגלו במשענה,
ולא תהיה כראשונה האחרונה.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש התשיעי, הוא חודש כסלו,
פתאום תיפול חרב משמים,
ודם רשעים יהלך כנחלי מים,
צח (משלוש ועד תשע) יהום הומים כמים,
ומתים יקומו ויחיו מיומיים…

(מקור: הפיוט כפי שהופיע בדפוס הראשון, ונציה רפ"ב. גרסה אחרת של הפיוט שנדפסה  כ-350 שנה מאוחר יותר, נמצאת בספר אוצרות הימים, סוף חלק ב)

(מקריאה של הפיוט בגירסה המלאה (כאן הובאו רק מספר בתים), נראה שייתכן  כי "בימים ההם ובעת ההיא" אינו מתייחס לאירועי שנה אחד בלבד, אלא למאורעות שיקרו בחודשים מסויימים בשנים מסויימות באחרית הימים)

אני לא מתכוון לפרש את הפיוט, מפני שמה שברור - ברור (כגון "חסן" נסראללה המשטין, המקטרג, שאכן קם למלחמה נגד ישראל בחודש תמוז), ומה שלא ברור - קשה מאוד לפרשו.

פיוט נוסף של ר’ אליעזר הקליר בענייני הגאולה ואחרית הימים הוא פיוט הנקרא "אותו היום", ויש מקומות שבהם הוא נקרא "חזון המלחמה האחרונה", והנה הוא לפניכם:

אותו היום (חזון המלחמה האחרונה) / ר’ אליעזר הקליר

אותו היום [אשר] יבוא משיח בן-דוד
(‘אותו היום’: אין הכוונה ליום אחד בלבד, אלא לתקופה שלמה, כפי שניתן ללמוד מסוף הפיוט שמדבר בפירוש על תקופה נוספת של 45 ימים, כך שהאותות הללו הם אותות שיקרו במשך תקופה. והשם ‘יום’ יוחס כאן בפיוט מפני שיום מתאר את הגאולה לעומת הגלות שנמשלה ללילה וחשיכה)
אל עם אשר נדחקו
תיראינה האותות האלה בעולם - ויופקו:
ארקא ודוק
(כינוי לארץ ושמים) יימקו,
וחמה ולבנה - ילקו,
ויושבי הארץ - ישתקו,
ומלך מערב עם מלך מזרח - זה לזה ידיקוּ,
ומלך מערב - חילותיו בארץ יתחזקו.
ומארץ יקטן ייצא מלך - ומחנותיו בארץ יחוזקו.
(יקטן הוא שם אחד מצאצאי שם, עפ"י ספר הישר ארצו היא ‘ארץ הקדם’, דהיינו ארץ המזרח)
ויושבי תבל - כולם ידוקדקו,
ושחקים על חלד - עפר יריקו,
ורוחות בארץ יופקו.
וגוג ומגוג איש את-אחיו ידפוקו,
ואימה בלב הגויים ידליקו,
וישראל מכל פשעיהם יתנקו,
ומבית התפילה עוד לא יורחקו
(נ"א: יודחקו),
ברכות ונחמות עליהם יורקו,
ובספר החיים יוחקו.

ומלכים מארץ אדום ייתמו,
ויושבי אנטוכיה
(עיר בסוריה) ימרדו וישלימו,
ומעוזיה ושומרון ינוחמו
(לסברת ן’ שמואל מעוזיה היא טבריה)
ועכו והגליל ירוחמו,
ואדומים וישמעאלים בבקעת עכו יילחמו,
עד ישקעו הסוסים בדמים ויהמו,
ועזה ובנותיה יורגמו,
ואשקלון ואשדוד יוהממו.
וישראל מקריה יצאו ויקדימו,
ארבעים וחמישה ימים בר לא יטעמו,
וייגלה משיחם וינוחמו,
וסוד רז למלכם ינעימו,
ושבח למלכם ירוממו,
וכל רשעים במשפט לא-יקומו.

(מקור: גנזי שירה ופיוט א 28, ונמצא גם בנוסח לא כ"כ נאמן למקור, אלא "מתוקן", באוצרות אחרית הימים סוף חלק ב)

גם כאן אין צורך בפירושים רבים. מלחמת "המערב" מול "המזרח" היא בדיוק המלחמה שאמורה להיערך בקרוב בין ארה"ב ובעלות בריתה לאיראן ובעלות בריתה, כפי שהובא מספר פעמים על פי המקורות. אך הדבר המיוחד הנראה בפיוט זה, והמתאים במיוחד לימינו, הוא המלחמה המתוארת מצד אחד בצפון הארץ (עכו והגליל) ומצד שני מדרומה (עזה ובנותיה שיופצצו, לעומת אשקלון ואשדוד ש’יוהממו’), וזה סימן מאוד מעניין לזמן הזה.


מילותמפתח: מףהמשיח מףגוגומגוג מףאחריתהימים

מסווג תחת: מקורות » כללי, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד ב' באב תשס"ו (27.7.06)
» ‘ישראל בסכנה’; שר-החיזבאללה, ועוד

הרב זר מתריע: ‘עם ישראל בסכנה’ ■ מזהיר משלושה ימים קשים החודש ■ מפציר לעשות תשובה לפני שהקב"ה יסגור עלינו ■  הרב מוצפי מגלה מי ה’שר’ הממונה בשמים של חיזבאללה ■ "רוח הסערה" שתבוא לקראת הגאולה כמתואר בספרים עתיקים ■ Partially Translated

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מולטימדיה » וידאו, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד כ"ט בתמוז תשס"ו (25.7.06)
» דברי הבן איש חי על אב

אתמול הוזכר בבלוג שאמר ראש ישיבת המקובלים שאב יהפוך להיות ראש לכל החודשים, ובואר שעפ"י דברי חז"ל הראש לכל החודשים עד לזמן הגאולה הוא ניסן (חודש האביב: "אב ל-י"ב חודשים), בשל הגאולה והניסים שהיו בו. אבל רבי יוסף חיים זיע"א, בעל ה"בן איש חי" ואחד המקובלים הענקיים שחיו במאה הקודמת, היה הראשון שאמר שחודש אב יהיה אב לכל החודשים, וזו למעשה הסיבה ששמו נקרא אב.

בספר "בן איש חי - הלכות", מאריך רבי יוסף חיים זיע"א בענייני מה שעתיד לקרות בחודש אב, רוחנית וגשמית, ועד כמה החודש הזה יהפוך מיגון לשמחה. עפ"י חלק מדבריו נראה שעיקר המהפך הזה יתרחש בתשעה באב, אך לפי חלק אחר נראה שיתרחש מט"ו באב ואילך. להלן הדברים המעניינים כפי שכתב אותם הרב הקדוש:

 

[נאמר בפרשת השבוע:] "אתם עוברים בגבול אחיכם, בני עשו, היושבים בשעיר, ויראו מכם, ונשמרתם מאוד, אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מארצם, עד מדרך כף רגל" וכו’ (דברים ב, ה)

נראה לפרש, בסיעתא דשמיא, על פי הקדמה ידועה, שכתבו המפרשים בשם חז"ל, שיעקב אבינו ע"ה לקח בחלקו את החודשים ניסן, אייר וסיון. ועשו לקח את תמוז, אב ואלול. אך נתגבר יעקב אבינו ע"ה עליו, וחטף ממנו את אלול, ונשאר בידו תמוז ואב בלבד, ולכן שלט בהם בזמן החורבן, והרע לישראל בהם, אך לעתיד [בזמן הגאולה] גם שתים אלו יקחו ממנו וישלטו בהם ישראל, ויהיו שני חודשים אלו ימים טובים לישראל, עד כאן דבריהם.

גם ידוע מה שכתבו המקובלים ז"ל, שקליפת עשו תיפול בזמן שיקח ממנו יעקב אבינו ע"ה, את האות וא"ו שהיא בסוף שמו, וישאר שמו "עש", ואז יתקיים בו "עש יאכלם" (ישעיה נ).

גם ידוע מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה: "מאד - זה היצר הרע". וזהו שכתוב:

  • "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו", פירוש: גם לעת עתה, אתם לוקחים את אלול, שהיה תחילתו חלק עשו.
  • "ויראו מכם ונשמרתם מאוד": ולכן צריך שבחודש הזה, תהיו נשמרים מן היצר הרע הנקרא "מאוד", כדי שלא תתגבר אדום שהיא אותיות מאוד.
  • אך "אל תתגרו בם": לפגוע בהם, לרשת ארצם.
  • "כי לא אתן לכם מארצם", אלא - "עד מדרך כף רגל": כלומר, עד שתתגברו במעשים טובים, שתהיו יכולים ליקח מהם אות וא"ו, שהוא רגל, כלומר סוף שמו של עשו.      או, יובן בס"ד "עד מדרך כף רגל": שיהיה נקצץ ונתקן הקו"ף דקנה, ויהיה מן קנה- הנה.     או, יובן שיושלם הבירור, שאז "מטו רגלין ברגלין" (אחרית הימים וביאת הגואל), כמו שכתוב בזוהר הקדוש.

נמצא, לעת עתה אנחנו מצפים ליקח גם תמוז ואב, שיהיו ימים טובים, ודבר זה תלוי בתשובה ומעשים טובים. והנה ידוע מה שכתב הרב בעל "בית עובד" ז"ל, כי י"ב חדשים הם כנגד י"ב אותיות שם א-דנ"י במלואם, ואות א’ מתחיל בניסן, עיין שם. נמצא לפי זה, תמוז ואב הם אותיות ד"ל של י"ב אותיות הנזכרות, ובזה יובן בס"ד פירוש הפסוק "אשרי משכיל אל דל" (תהלים מא), ‘דל’ הם תמוז ואב, שהם בחינת אותיות ד"ל דשם א-דנ"י, לתקנם על ידי תורה ומצות ומעשים טובים, שאז "ביום רעה ימלטהו ה’" (שם). והובא בזוהר הקדוש, שבחודשי החורף יש טבת ושבט, שהם גם כן קשים, והם כנגד תמוז ואב. ונודע כפי סדר האותיות, שטבת ושבט, יהיו כנגד אותיות י"ו של האותיות הנזכרות, וגם אלו, אחר שיתוקנו תמוז ואב, גם הם נתקנים ונמתקים, וישתלשל בהם שפע רב. נמצא שתמוז ואב וטבת ושבט, הם אותיות "דלי"ו", ובזה יובן בס"ד משמעות פסוק "יזל מים מדליו" (במדבר כד), כלומר שפע גדול מהחדשים הללו שהם כנגד דליו, "וזרעו" - ישראל - "במים רבים" היא התורה (כפי שאמרו חז"ל, אין מים אלא תורה).

והנה, תמוז אב מספרם (בגימטריה)תאנה’, ובזה יובן בס"ד פירוש הפסוק "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז): "נוצר תאנה" - לעת עתה - "יאכל פריה" - לעתיד לבוא, כשיתהפכו לימים של טובה. ונודע כי החורבן וכל הרעות שהיה לישראל, היו מסיבת עוון עץ הדעת, שהיה תאנה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ע). ועוד יש מי שסובר שגפן היה (שם). ואלו ואלו דברי א-לוקים חיים, שהיה כך והיה כך. ובזה יובן הפסוק "כי עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם" (נבואת אחרית הימים ביואל ב), כלומר: עץ השדה הם אילני סרק, שעתידין להוציא פרי, יען כי תאנה וגפן, שחטא בהם אדם הראשון, נתנו חילם שנתקנו.

ולכן חודש זה נקרא "אב", שהוא עתיד להיות אב לכל חודשים, מאחר שנעשו בו רעות רבות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל החודשים, על דרך מה שאמר הכתוב "שמחנו כימות עיניתנו" (תהלים צ).

גם נראה לפרש, שנקרא "אב" מפני שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אל"ף בי"ת: אלף בינה", ולכן שבטו יששכר (שנים עשר השבטים עומדים כנגד שנים עשר החודשים, ויששכר עצמו נולד בעשירי באב עפ"י המדרש, ויששכר מסודר כנגד אב עפ"י סידור היעב"ץ, ועיין עוד בספר מנוחת שלום סימן סג), והנה נודע, כי תוקף ימים רעים של חודש זה הוא בכניסתו בלבד, שהם תשעה ימים, שיש בהם רי"ו שעות, כמנין "גבורה", וכמנין "אריה". לכן מזל חודש זה הוא אריה. תוציא מהם ארבע שעות, שהוא שליש אחרון של יום תשעה באב, שאז נולד המשיח מושיען של ישראל (עפ"י המדרש), נשאר רי"ב שעות. ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחורבן, בשביל שביזו תלמידי חכמים, כמו שאמרו רז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים" (שבת קיט ע"ב). וידוע כי תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים "רבי" כמו שאמרו חז"ל: "כל רב מבבל, וכל רבי מארץ ישראל". ומאחר שביזו את "רבי", לכך לקו ב"רי"ב" שעות קשות אלו של תשעה ימים הנזכרים. והנה אנחנו בוטחים כי רי"ב שעות רעות אלו, יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר "אורה", שעולה (בגימטריה) רי"ב, ויתקיים בימים אלו: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון" (אסתר ח) .

ובזה יובן הנאמר בקהלת י"א: "ומתוק האור וטוב לעינים", כי שני החודשים תמוז ואב הם כנגד שתי עיניים ימין ושמאל, ועליהם כתיב "עיני עיני יורדה מים" (איכה א), וכמו שכתב רבינו [האר"י] ז"ל בשער הכוונות. וידוע כי החכמים מכונים בשם עיניים לקב"ה. לכך תבע עלבונם בימים אלו של תמוז ואב, שהם בחינת עיניים, ולכך באיכה הקדים אות פ’ לאות ע’, על שביזו תלמידי חכמים, שהם עיניים. והתוקף של רעות הימים אלו היה ברי"ב שעות הנזכרות, שהם כמנין "האור", ולזה אמר "ומתוק האור", שיתמתקו רי"ב שעות, ויהי אור, ובזה יהיה טוב לעינים, שהם תמוז ואב, שהם בחינת עיניים. וזהו שנאמר "קול צופייך נשאו קול, יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון" (ישעיה נב בנבואת אחרית הימים), כי בתמוז ואב, שהם "עין ועין" יראו בשוב ה’ ציון.

ועוד נראה לפרש בס"ד: הטעם שנקרא חודש זה "אב", כי הוא תלוי בתיקון שתי אותיות ו-ה של השם, ואות א’ של "כסא". כי כאשר יושלם תיקון שלהם, שיהיה השם שלם והכסא שלם, אז גם הוא יהיה לטובה לששון ולשמחה. כי לכן עתה, בימי החורבן, אמרו רז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית כו), להיות שהשם חסר ו-ה המורים על השמחה, כמו שאמרו רז"ל "בין וי לו-ה ניצול רבי יוחנן בן זכאי". ולכן נקרא "אב", רמז באותיות אב על אותיות השם וכסא.

ובזה יובן משמעות הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח):

  • "אבן": ראשי תיבות נכנס אב, שהוא תשעה ימים הנכנסין בתחילה
  • "מאסו הבונים": הם החכמים שנקראים בונים, כמו שאמרו "אל תקרי בנייך אלא בונייך", שגזרו בהם כמה דברים של צער ואבלות, וכאשר נבאר
  • אך באמת "היתה לראש פינה": כי יהיה חודש זה אב לכל חודשים.
  • ואל תחשוב שהמעלה שתהיה בו לעתיד תהיה על ידי בשר ודם, שאין סופה להתקיים, אלא "מאת ה’ היתה זאת" המעלה לחודש זה.
  • ו"היא נפלאת בעינינו". חלק התיבה לשתים, וקרי בה "ב’ עינינו", כלומר בשתי עיניים, של תמוז ושל אב.
  • "זה היום" הידוע, שהוא יום תשעה באב, שהיה קשה ביותר שבו נשרף ההיכל.
  • "עשה ה’": לשון תיקון, כמו "ובן הבקר אשר עשה", שהוא יתברך תקנו בידו ולא על ידי שליח.
  • ולכן לעתיד "נגילה ונשמחה בו" - בתשעה באב- בכפל, המורה על הקיום.

ובזה יובן רמז הכתוב, "בשוב ה’ את שיבת ציון… אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם אלה. הגדיל ה’ לעשות עימנו, היינו שמחים… הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, הלוך ילך ובכו נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו" (תהלים קכו):

"הגדיל" דייקא, שנתגדל באותיות ו-ה, ואנחנו משיבין: כן, האמת "הגדיל ה’ לעשות עמנו", על כן "היינו שמחים": כיון דנשתלמו ו-ה המורים על שמחה, והנה בעתה "הזורעים בדמעה" - שבוכים בתשעה באב - "ברינה יקצורו" - לעתיד לבוא. "הלוך ילך ובכו" = עתה, מביתו לבית הכנסת, ומבית הכנסת לביתו, בעבור החורבן, הנה הוא "נושא משך הזרע", כי בבכיה של תשעה באב יתוקנו ניצוצות של קרי, וכמו שכתב הרב מועד לכל חי ז"ל. "בוא יבוא ברינה", בא בהיפוך הוא "אב", יבוא ברינה לעתיד, "נושא אלומותיו" - כי רבות רעות נעשו בו, ועתה לעתיד לבוא, יהיה נושא אלמותיו טובות מרובות.

אמרו רז"ל: בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיניה (יהודי שיש לו משפט עם גויים, ינסה לדחות אותו) עד ראש חודש אלול, ויש אומרים עד תשעה באב, דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו הסברה היא עיקר, דאין צריך להשתמט עד ראש חודש אלול, אלא רק עד אחר עשרה באב, ובפרט כי בט"ו באב, צריך לעשות שמחה, מפני שיש עילוי לשכינה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש ח"ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו, לא ירד, דמעלין בקודש.

ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט), שידוע מה שאמרו רז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים" וכו’ וכנזכר בתענית, יעוין שם, וידוע מה שאמרו רז"ל במדרש, שכל ישראל נקראים בשם יוסף, כמו שכתוב "תחון שארית יוסף". וזהו שאמר "בן פורת יוסף" -אלו ישראל, שיהיה להם "בן פורת עלי עין", הוא חדש אב, שהוא בחינת עין כנזכר לעיל, אף על פי שיש בו בכיה ואנינה. ואמר אימתי יהיה החן הזה? בחודש אב, שהוא בחינת עין. ואמר "בנות צעדה עלי שור", פירוש בזמן שבנות ישראל, יוצאות ומחוללות בכרמים, שהוא ביום ט"ו באב.

[עיקרי ההלכות שהובאו לחודש אב]:

  • ממעטין במשא ומתן מראש חודש עד תשעה באב, היינו של שמחה כגון צרכי חופה, אבל שאר משא ומתן, של מסחר וכיוצא, עושין כדרכן ואין חוששין.
  • דבר שיוכל לקנותו אחר תשעה באב, אלא שעתה נמצא לו בזול, שאי אפשר לקנות בערך זה אחר כך, מותר לקנות קודם תשעה באב.
  • אסור לעשות רקודים ומחולות מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, וראוי להזהיר את המנגנים הישראלים שלא ישוררו.
  • שבוע שחל בו תשעה באב, אסור לכבס, ואפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו עד אחר תשעה באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם, אסורים, בין ללבוש, בין להציע בהם את המיטה.
  • ובמקומות שיש חום הרבה, בזמן זה שמזיעין הרבה, ומוכרחים להחליף הכתונת, ובפרט הנשים, כיצד יעשה? ילבש קודם שבת את הכתונת המכובסת שיש לו כשעה ויפשטנה, ויצניענה ללבשה אחר שבת, בתוך שבוע זה שחל בו תשעה באב… וכן יעשה באנפלאות (גרביים) ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו.
  • יש נוהגין היתר בכיבוס בגדי קטנים, עד בני שלוש שנים, ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם, שלא יכבסו הרבה ביחד, וגם יכבסו בצנעה.
  • שבוע שחל בו תשעה באב אסור מהדין ללבוש בגדים חדשים, ואפילו מנעלים חדשים, ונוהגים לאסור בכל זה מראש חודש.
  • תפירת בגדים וכיוצא אסור בשבוע זו, ויש להחמיר מראש חודש, אבל דבר קרוע, וכן בגד שהותרה תפירתו, מותר לתפור, וכן הוא הדין שמותר לתפור טלאי על הבגד.
  • תספורת אסורה מהדין בשבוע שחל בו תשעה באב, הראש וכל השער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובשפם כל שמעכב האכילה מותר, ואפילו אבי הבן וסנדק אסורים להסתפר בשבוע זו. ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה.
  • אין ליטול (לגזוז) הצפורניים בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בערב שבת חזון מותר. ואם הציפורניים עודפים על הבשר, מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, מפני שיש חיוב גדול על פי הסוד ליטלם, ששם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית, לכן עונש המגדל צפרניים קשה מאד, אך יקוץ (יגזוז) בצינעה.
  • לסרק ראשו במסרק, בלי חפיפה, רק על שער יבש, יש אוסרין בשבוע שחל בו תשעה באב, וזה אינו אלא באיש, אבל באישה מותר.
  • אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע מראש חודש אב, ונוהגין האיסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי [ועפ"י מרן השולחן ערוך ראוי להחמיר גם בעשירי].
  • נוהגין שלא לרחוץ כל גופו, מראש חודש עד תשעה באב אפילו בצונן [ועפ"י מרן שליט"א מותר לרחוץ בצונן, פרט לתשעה באב, כמובן], והרגיל לטבול [במקוה] בכל ערב שבת, יטבול גם בערב שבת חזון, וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין, בערב שבת חזון, מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה שהיא לרפואה, מותרת בימים אלו אפילו בחמין.
  • בערב תשעה באב, אחר חצות היום, לא ילמוד תורה, אלא מדברים שמותר ללמוד בתשעה באב.
  • בסעודה המפסקת של תשעה באב אסור לאכול שני תבשילין. ואפילו אם הם מין אחד, ורק אחד עבה ואחד רך, נחשבים כשני תבשילין. ואפילו אם בישל דבר הנאכל כמו שהוא חי, כגון תפוחים וכיוצא, שבישלום בסוכר, נחשב כתבשיל. ואין לאכול ביצה עבה (קשה) וביצה רכה (קלה). אבל כל תבשיל שדרכם לבשל את שני המינים יחד, כגון אורז ועדשים, שקורין כּג’רי וכיוצא בזה, נחשב כתבשיל אחד ומותר. אבל אורז שאוכל עימו ביצים מטוגנות, נחשב כשני תבשילים ואסור. ופירות חיים יכול לאכול כמה מינים, וכן יכול לאכול פירות חיים עם התבשיל ביחד. וכן יכול לאכול עם תבשיל האורז, חלב חמוץ שקורין בערבי לבן, ובלשון אחר יגורט, אך טוב להתרחק מזה, כדי למעט הנאותיו בסעודה זו, וכמו שכתב הרב מחזיק ברכה ז"ל, שאין נכון לאכול סלט עם התבשיל בסעודה זו. מכל מקום נכון למעט הנאותיו בסעודה זו, ולא ירבה בפירות, ורק יאכל פרי הצריך לו בשביל התענית, כמו אבטיח, שצריך מאד במדינות אלו בגלל החום.
  • בסעודה המפסקת לא ישב על כסאות או כרים, אלא על מחצלות או כסות דק, ולא ישב על קרקע ממש, כי דבר זה קשה הוא על פי הסוד. ומותר לישב על גבי קרש שאינו גבוה טפח (8 ס"מ). ולא ישבו שלשה ביחד לאכול בסעודה זו, כדי שלא יתחייבו בזימון, והטעם נראה לי, כי זימון מורה על קביעות, ואנחנו אין רוצין שיהיה קבע לסעודה זו שהיא בשביל האבילות, כי מקוים שיבא הגואל, ויבנה בית המקדש, במהרה בימינו אמן, ונעשה סעודה של שמחה וששון.
  • לא ילכו יחפים ממש בתשעה באב אלא ילבשו מנעל שאינו של עור אסור, ואם נגע בידיו בזה המנעל, צריך נטילה כדין נוגע במנעל של עור.
  • בתשעה באב לא ירחוץ, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ובנטילת ידים של שחרית, או של בית הכסא, יטול עד סוף קשרי אצבעותיו, ואם היה לכלוך בידיו או פניו - מותר לרחצו. וכן מי שדרכו להיות עיניו דומעות, ובבוקר אחר שיקיץ משנתו, יהיה לכלוך בגבות עיניו מותר לרחצם. וכן מי שיש לו חולי עינים, ודרכו לרחצם במים קרים, בשביל רפואה, מותר. וכן המבשלות מדיחות הבשר והירקות במים כדרכן, ואין חוששין.
  • תשמיש המיטה אסור בתשעה באב, ואסור לישון בו במטה אחת עם אשתו, ונכון שלא יגע בה בלילה, ושלא להושיט דבר מידה לידו.
  • ואין מברכין בתשעה באב שעשה לי כל צרכי [ולדעת מרן שליט"א כן מברכים], משום שכולם יחפים, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל.
  • בליל תשעה באב ישים אבן תחת הכר שישן עליו, ואם דרכו לשכב על שני כרים, ישכב על אחד.
  • אין שאלת שלום (אמירת שלום אחד לשני) בתשעה באב. ומלאכה אסורה בלילה וביום.
  • ביום תשעה באב, יניח ציצית ותפילין רש"י ורבינו תם, בבוקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד, ואחר כך ילך לבית הכנסת, להתפלל עם הציבור.
  • בליל תשעה באב אחר חצות אומרים תיקון רחל בלבד, אבל ביום תשעה באב אין אומרים תיקון רחל.
  • חולה האוכל בתשעה באב, אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר "נחם" במקום "רצה והחליצנו", ואומר "ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, ברוך אתה ה’ מנחם ציון בבנין ירושלים". וכן הנוסח של החתימה ב"נחם" שאומרים בתפילת העמידה.
  • צריך להזהר לברך במוצאי תשעה באב, ברכת הלבנה בשמחה, ויאמר בקול נעים, בשמחת הלב: דוד מלך ישראל חי וקיים.

(בן איש חי הלכות, שנה ראשונה, פרשת דברים)

 

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד כ"ז בתמוז תשס"ו (23.7.06)
» העימות עם הפרסים לפי המקורות

דברי חז"ל אודות מלחמת הפרסים שתקדם לבואו של המשיח ספר זרובבל: מלחמה קשה תתקיים נגד הפרסים בחודש אב ביאור עניין משיח בן יוסף מקורות בעניין פתיחת המלחמה בגליל תאור האומה הפרסית בדברי חז"ל הקשר למצעד הגאווה וביטולו רמזים לנסראללה בדברי חז"ל על אחרית הימים מאמר מסכם

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד כ"ז בסיון תשס"ו (23.6.06)
» האדמו”ר ממעליץ: בהמ”ק קרוב ביותר!
ברשומה האחרונה שפירסם כבוד הרב אליעזר ברוידא שליט"א באתר שלו, מביא כבוד הרב הפעם את דברי כבוד קדושת האדמו"ר ממעליץ שליט"א המפתיעים ביותר, הכוללים התבטאות מיוחדת במינה. להלן תרגום חופשי ביותר של הדברים:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, תחזיות מימינו קישור-קבוע
בס''ד י"ט בניסן תשס"ו (17.4.06)
» שביעי של פסח - ואורו של משיח

נהגו בחלק מתפוצות ישראל לקרוא בליל שביעי פסח בכל שנה ושנה את תיקון שביעי של פסח (רצ"ב), שמאגד בתוכו מקורות רבים: תורה, נביאים, כתובים, גמרא וזוהר, העוסקים בענייני גאולת ישראל וביאת משיח צדקנו בב"א.

ליל שביעי פסח הינו הלילה שעליו נאמר:

…ויהי הענן והחושך, ויאר את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ויט משה את ידו על הים, ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה, ויבקעו המים.

(שמות יד)

במשך כל הלילה הקב"ה הוליך רוח אל הים, עד שהים נקרע ל-12 גזרים (שביל לכל שבט), ולבסוף פרעה וחילו נטבעו בו. ועפ"י המסופר במדרשים, באותו לילה היתה שעה קשה לישראל, והייתה מידת הדין מתוחה עליהם, עד כדי כך שאפילו מלאכי השרת לא אמרו שירה לפני הקב"ה (כפי שעושים תמיד), בשל השתתפותם בצערם של ישראל:

וראו העליונים בצרתן של ישראל כל אותה הלילה, ולא נתנו שבח והודאה לאלוקיהם, שנאמר: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (דהיינו מלאכי השרת, שנאמר בהם: "וקרב זה אל זה ואמר קדוש וכו’", לא עשו זאת באותו הלילה בשל צרתן של ישראל).

(פרקי דרבי אליעזר מא)

ובסופו של דבר, "וגבר ישראל": הקב"ה הוליך את ישראל בחרבה, והטביע את המצרים בים, ואפילו אלה ממכשפיהם שניסו למלט את עצמם, טבעו בסופו של דבר, כפי שמספרים חז"ל:

היו המצריים עושין כשפים (כדי להימלט מהטביעה) ועולין מן הים (ונמלטים). אמר הים: "פיקדון שהפקיד לי הקב"ה, היאך אניחנו?!". מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי, ומורידן לים, שנאמר: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצרים נסים לקראתו" וגו’. "לקראתם" לא נאמר, אלא: "לקראתו" - לקראתו של כל מצרי ומצרי.

שני מכשפים היו במצרים: יוחני וממרא, ועשו להן כנפיים בכשפים, ופרחו באויר, וניתלו ברומו של עולם. אמר גבריאל: "ברוב גאונך תהרוס קמיך". מיד אמר הקב"ה למיכאל: "לך ועשה בהם דין". תפסן מיכאל בציצית ראשן, וקיעקען על פני הים. הדא הוא דכתיב: "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים".

(ילקוט שמעוני שמות יד, רמז רלה)

והתשועה של ישראל על הים היתה תשועה סופית מהמצרים, והמכות שקיבלו המצרים בים היו פי כמה וכמה מהמכות שקיבלו במצרים, כפי שקראנו בהגדה בליל הסדר. ומעמד זה חקק את אמונת ישראל בקב"ה, שנאמר:

ויושע ה’ ביום ההוא את ישראל מיד מצריים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדולה, אשר עשה ה’ במצריים, ויראו העם את ה’, ויאמינו בה’ ובמשה עבדו.

(שמות יד)

וכזכר ללילה הזה, שמצד אחד הייתה מתוחה בו מידת הדין כביכול נגד ישראל, ומצד שני נעשתה בבוקרו תשועה גדולה ואדירה לישראל, נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח בבתי כנסת את "תיקון שביעי של פסח", כאמור, המדבר אודות הגאולה העתידה.

אבל לא זו בלבד. עפ"י הסוד שגילה הבעל שם טוב הקדוש, יום שביעי של פסח הוא יום של "התגלות אורו של משיח". ביום זה נוהגים החסידים לקיים סעודה לאחר זמן מנחה, סעודה הנקראת "סעודת משיח", ולאכול בה מצות ולשתות ארבע כוסות של יין, ולדבר בענייני הגאולה הקרובה, וזמן זה הוא עת רצון מיוחדת. אגב, על פי מקור המנהג הבעש"ט היה מקיימו בגלות ב"אחרון של פסח", שהרי בגלות מקיימים שני ימים טובים, והמנהג היה נעשה ביום טוב האחרון, שאצלנו חל ב"אסרו חג", אך המנהג בישראל לקיים את הסעודה בשביעי של פסח.

וקריאת התיקון הינה מחזקת ביותר, וניתן ללמוד ממנה הרבה אודות הגאולה הקרובה, מתוך המקורות האותנטיים המקובצים יחדיו בקובץ אחד, ובוודאי שקריאתו טובה לא רק בליל שביעי של פסח, אלא בכל ימות השנה.

להורדת נוסח התיקון (בפורמט PDF) לחצו כאן
לצפייה בפורמט PDF יש צורך בתוכנת Adobe Reader החינמית

חג שמח!

מסווג תחת: מקורות » כללי, חגים ומועדים קישור-קבוע
בס''ד י' בשבט תשס"ו (8.2.06)
» מסיפורי רבי נחמן מברסלב בעניין משיח

להלן שני סיפורים קדושים, שסיפר רבנו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. ידוע, שסיפוריו של רבינו הקדוש מלאים ברמזים קדושים ונפלאים, למרות שעצם קריאת בלבד משרה על האדם קדושה עילאית. ומובא, כי למעשה הסיפורים שסיפר (המקובצים ביחד בספר "סיפורי מעשיות") הם למעשה הדרך הקדומה להעברת סודות נפלאים, בטרם התגלות הזוהר הקדוש, ורבינו הקדוש השתמש בהם בדרך נפלאה ונהדרת, לצורך עטיפת עניינים קדושים ונוראים. והנה אעתיק מה שכתוב בהקדמת הספר:

להתודע ולהתגלות, שכל מילה ומילה הכתובה בספר הקדוש הזה - היא קודש קודשים, צרופה וזקוקה על טהרת הקודש, כולה סודות התורה. בל יעלה אדם בדעתו שהמעשיות הם פשוטים חס ושלום, מכיוון שאת המעשיות הקדושים האלו סיפר הצדיק הקדוש והנורא, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו אמן, וכוונתו היתה ללמד אותנו כיצד לעבוד את השם יתברך, ולוואי והיינו זוכים להבין מעט טיפה מן הים מהסודות הנוראות, ומהמוסר-השכל הנפלא שבסיפורי מעשיות אלו, כי אז היינו יהודי כשרים כראוי, והשם יתברך ישלח לנו את משיח צדקנו לגאלנו במהרה בימינו, אמן.

ועוד תוספת יש שם מדברי רבנו הקדוש:

היום אמרתי שלושה דברים, שלא כדברי העולם:

א) העולם אומרים: שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה.

     ואני אמרתי: שסיפורי מעשיות מסוגלים לעורר מהשינה.

ב) העולם אומרים: שמסיפורי מעשיות לא באים להריון.

   ואני אמרתי: שמסיפורי מעשיות נפקדות עקרות, ובאות להריון.

ג) העולם אומרים: שצדיק האמת המופלג במעלה אינו צריך
    הרבה מעות, כי למה לו מעות?

    ואני אמרתי: שצדיק האמת צריך כל הון דעלמא.

(חיי מוהר"ן כה)

ולהלן שני הסיפורים. סיפור ראשון:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד כ"ד בטבת תשס"ו (24.1.06)
» תשובה, מלך מת וגאולה: אז ועכשיו

הקב"ה הבטיח לישראל "כימי צאתך מארץ מצריים - אראנו נפלאות", וחז"ל דרשו שהגאולה שלעתיד לבוא תהיה דוגמת גאולת מצרים, ומה שהיה שם - יהיה כאן, רק בשינוי. המאמר הזה דן בהיבטים של הגאולה, ואולי גם בתחזיות, על סמך הדברים הנ"ל, ומתמקד בשאלת התשובה של ישראל כתנאי מקדים לגאולה, וברמזים לתזמונה.

האם יתכן שישראל כבר עשו תשובה?

אמרו רבותינו ש"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה", וכבר הוסבר במקום אחר (ר’ בסוף המאמר על המלחמה בשמיים תחת "מלחמה רוחנית עתיקה שהגיעה לעיצומה") שכל הויכוח בחז"ל הוא האם התשובה הזו מוגבלת בזמן או לא, אבל אליבא דכולם - תשובה היא תנאי הכרחי לגאולה ולביאת משיח צדקנו.

מזה זמן רב, אני קורא (וגם לפעמים מתווכח נגד) דברים המפורסמים בשם הרבי מלובביץ’, שנאמרו בשיחה בינו ובין כבוד הרב מרדכי אליהו שליט"א כאשר נפגשו בארה"ב לפני מספר שנים.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ח בטבת תשס"ו (18.1.06)
» ספר הזוהר: סגולה נגד חבלי משיח

ידוע מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת לגאולה ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח. הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו הקדוש) מסביר בספרו אדיר במרום מה עומד מאחורי הדברים הללו של הזוהר. השורה התחתונה: כדאי מאוד דווקא עכשיו לדבוק בקריאת ספר הזוהר הקדוש (כידוע, אמרו המקובלים שספר הזוהר פועל גם אם לא מבינים את המילים שקוראים).

להלן חלק מהדברים שמביא הרמח"ל:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד י"ג בטבת תשס"ו (13.1.06)
» חז”ל על גורל המנהיג שלפני המשיח

מספר נקודות בדברי חז"ל אודות מה שיקרה למנהיג האחרון שיהיה לפני בוא משיח בן דוד מתאימות במקצת למצבו שבו שרון מדווח כיום * הזמן שזה אמור לקרות בו: חודש טבת וחצי שבט * יש גם חישוב מדוייק אפשרי לזמן השבץ

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד י"ב בטבת תשס"ו (12.1.06)
» נבואת הילד העתיקה - במלואה!

להלן הנבואות של הילד שניבא לפני 1500 שנה במלואן: נבואות מפי ילד יהודי (ר’ נחמן קטופא בילדותו, ומת מיד לאחר שסיים את הנבואות) שהתנבא בארמית לגבי עניינים הקשורים לגאולה, ולבוא המשיח, ומוזכר בשיחות הרבי מלובביץ’ וכנראה אושר ע"י ה"צמח צדק" (האדמו"ר השלישי של חב"ד, כפי שאפשר לראות בקישור הזה), וכמו כן האדמו"ר ר’ אהרן ראטה זצוק"ל זיע"א מחבר ה"שומר אמונים" שאמר על הילד המחבר ר’ נחמן קטופא ש"כל דבריו דברי נביאות - קודש קודשים". קברו של הילד ידוע ונחשב לאתר קדוש ליהדות בכפר ברעם שבגליל העליון). על הנבואות נכתב גם במאמר זה, ונעשה נסיון לפרש קטע מהנבואה כאן אודות הרס פסל החירות לקראת הגאולה.

להלן הדברים:

 "נבואת הילד"

הקדמת המוציא לאור:

נבואת הילד אשר חזה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים, כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אימו, וככלותו לדבר גוע וימות. ולכן מכונה "קטופא", כי נקטף בנעוריו, או "חטופא" כי חטפו המות.
המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד א' בטבת תשס"ו (1.1.06)
» עדכון מהרב חוזה הצונאמי (מקץ)

פרטים מלאים לגבי הרב המכונה כאן "חוזה הצונאמי" (כולל כל התחזיות שפורסמו בעבר) תוכלו למצוא כאן.

העדכון הבא הינו עפ"י דברים שנאמרו בשבת פרשת "מקץ" תשס"ו (ל כסלו,31.12.05):

בס"ד

[כבוד הרב אמר בשיעור האחרון בשבת את הדברים הבאים:]

המוסלמים מטמאים את מקום ביהמ"ק במסגדים שלהם, הנוצרים לא היו מספיק "חכמים" כדי לקחת את המקום הזה, אז הם הציבו את כל הכנסיות שלהם מסביב, כדי לטמא את המקום כמה שיותר.

הטומאה היום בדורנו היא הרבה יותר גדולה מהטומאה שהיתה במצרים1… הדור הזה נמצא חזק מאוד בתוך הטומאה.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, תחזיות מימינו קישור-קבוע
בס''ד כ"ה בכסלו תשס"ו (26.12.05)
» האם המשיח יהיה מתנחל?

בפרשת "וישלח", אותה קראנו בשבת של השבוע שעבר, קיים רמז המתאר את מקום התגלותו של משיח צדקנו, כאשר יגיע לגאלנו.

אמנם, אפשר לפרש זאת לאו דווקא כמקום הגעתו הפיסי של המשיח, אלא כמקום ההתגלות הראשוני של אורו של משיח, אבל זה כבר עניין של פרשנות.

לאחר שרחל אימנו יולדת את בנימין, כתובים בפרשה הדברים הבאים:

ותמות רחל, ותיקבר בדרך אפרתה, היא בית לחם: ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום: וייסע ישראל, ויט אהלֹה מהלאה למגדל עדר: ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן, וישכב את בלהה פילגש אביו, וישמע ישראל [פ] ויהיו בני יעקב שנים עשר:

(בראשית לה, יט-כב)

 תרגום התנא הקדוש יהונתן בן עוזיאל, מתרגם כך את הדברים:

ומיתת רחל, ואתקברת באורח אפרת, היא בית לחם: ואקים יעקב קמתא על בית קבורתא, היא קמא קבורתא דרחל עד יומא דין: ונטל יעקב, ופרס למשכניה מן להלא למגדלא דעדר, אתרא דמתמן עתיד דאתגלי מלכא משיחא בסוף יומיא: והוה, כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן, ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמיה, ואתחשיב עלוי כאילו שימש עימה, ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר- ווי דלמא נפק מיני פיסולא היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה - לא תדחל, דכולהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמתבר דאתייליד בנימין הוו בני יעקב תריסר:

אם כן, על פי התנא הקדוש יהונתן בן עוזיאל, המקום שבו המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ז בכסלו תשס"ו (18.12.05)
» ארועי אחרית הימים לפי שיר השירים

באחת הרשומות הקודמות הזכרתי משהו שנאמר בתרגום יונתן בעניין שעל ישראל "לשבת בשקט" בזמן המלחמה. להלן ההרחבה שהבטחתי, וקודם הקדמה קטנה:

שיר השירים נחשב לשירה הקדושה ביותר ביהדות, כפי שמובא במאמר רבי עקיבא (מסכת ידים, פרק ג): "כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש - ושיר השירים קודש קודשים!", והובא בהלכה (יד החזקה לרמב"ם, יסודי התורה ו, ט): "כל ‘שלמה’ האמור בשיר השירים קודש, והרי הוא כשאר הכינויים [של הקב"ה] חוץ מ’האלף לך שלמה’". כמדומני שהזוהר מסביר את קדושת שיר השירים שנכתב ע"י שלמה המלך ע"ה, ואומר שהספר נכתב ביום שבו ירדה השכינה לבית המקדש שבנה שלמה המלך, ואז שלמה המלך הגיע לדרגת קדושה עליונה שהיה יכול לחבר בה את החיבור הזה, המסתיר בתוכו את כל תולדות עם ישראל מבריאת העולם ועד בוא משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן. המעוניינים בהסברים נוספים (בוידאו) לגבי שיר השירים, מוזמנים לעבור לכאן.

להלן אני מביא את תרגום התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל על שיר השירים (ז, יב - ח, י) המתייחס לתקופת אחרית הימים. תמצאו שם  (בפירוש על פסוק "השבעתי אתכם") התייחסות (או יותר נכון "השבעה") לישראל שלא יתגרו באומות הנלחמות במלחמת גוג ומגוג, אלא שיחכו עוד קצת עד שהם יחסלו האחד את השני, וכן תמצאו שם (מסומן באדום) הקשר מפורש לאמירתו של נשיא אירן בדבר מחיקתה של ישראל.

התרגום הוא תרגום חופשי שלי (וחובבני ביותר יש לומר) מארמית לעברית:

לשון הקודש
תרגום יונתן

 תרגום חופשי לעברית

לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים:
כַּד חָבוּ עַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל אַגְלִי יְיָ יָתְהוֹן בְּאַרְעָא דְּשֵעִיר חַקְלֵי אֱדוֹם אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְרָאֵל בְּבָעוּ מִנָּךְ רִבּוֹן כָּל עָלְמָא קַבֵּיל צְלוֹתִי דַּאֲנָא מְצַלְּיָא קֳדָמָךְ בְּקִרְוֵי גָלוּתָא וּבְפִלְכֵּי עַמְמַיָּא
כאשר חטאו עם בית ישראל, הגלה הקב"ה אותם בארץ שעיר שדה אדום. אמרה כנסת ישראל: אנא ממך, ריבון כל העולמים, קבל תפילתי שאני מתפללת לפניך בערי הגלות ובכרכי העמים.
נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים, שם אתן את דודיי לך:
אָמְרִין בְּנֵי יִשְרָאֵל אִלֵּין לְאִלֵּין נַקְדֵים בְּצַפְרָא וּנְהָךְ לְבֵית כְּנִשְׁתָּא וּלְבֵית מִדְרַשָׁא וּנְבַקַּר בְּסִפְרָא דְּאוֹרָיְתָא וְנִחְמֵי אִי מְטָא זְמָן פּוּרְקָנָא דְּעַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל דִּמְתִילִין לְגוּפְנָא לְאִתְפְּרָקָא מִגָּלוּתְהוֹן וְנִשְׁאַל לְחַכִּימַיָּא אִי אִתְגְּלִי קֳדָם יְיָ זְכוּתָא דְּצַדִּיקַיָּא דְּמָלְיָן פִּקּוֹדַיָּא כְּרִמּוֹנָא אִי מְטָא קִצָּא לְמִסַּק לִירוּשְׁלֵם לְמִתַּן תַּמָּן שְׁבָח לֵאלָקָא דִּשְׁמַיָּא וּלְמִקְרַב עֲלָוָן וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא:
אומרים בני ישראל אלה לאלה: נקום בבוקר ונלך לבית הכנסת ולבית המדרש, ונבדוק בספר התורה, ונראה האם הגיע זמן הגאולה* של עם בית ישראל הנמשלים לגפן, להיוושע מגלותם, ונשאל את החכמים האם נגלה לפני הקב"ה זכות הצדיקים המלאים מצוות כרימון, והאם הגיע הקץ לעלות לירושלים, לתת שם שבח לאלוקי השמיים, ולהקריב עולות וקודשים?
הדודאים נתנו ריח, ועל פתחינו כל מגדים, חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לך:
וְכַד יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִפְרַק יָת עַמֵּיהּ מִן גָּלוּתָא יִתְאַמַר לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא כְּבָר שְׁלִים קֵץ גָּלוּתָא וְזַכְוַת צַדִּיקַיָּא אִתְבַּסַּם קֳדָמַי כְּרֵיחַ בַּלְסְמוֹן וְחַכִּימֵי דָּרַיָּא קְבִיעָן עַל תַּרְעֵי מִדְרַשָׁא עָסְקִין בְּפִתְגָמֵי סָפְרַיָּא וּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא כְּעַן קוּם קַבֵּיל מַלְכוּתָא דִי גְנַזִית לָךְ:
וכשיהי רצון מלפני הקב"ה לגאול את עמו מן הגלות, ייאמר למלך המשיח, כבר נשלם קץ הגלות, וזכות הצדיקים עלה לפניי כריח ניחוח דודאים, וחכמי הדור קבועים בשערי המדרש, ועוסקים בדברי חכמים ובדברי תורה. כעת קום לקבל את המלכות שגנזתי עבורך.
מי ייתנך כאח לי, יונק שדי אימי, אמצאך בחוץ אשקך, גם לא יבוזו לי:
וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לִכְנִשְׁתָּא דְּיִשְרָאֵל וְיֵמְרוּן לֵיהּ בְּנֵי יִשְרָאֵל אֱתָא תְּהֵי עִמַּנָא לְאָח וְנִסַּק לִירוּשְׁלֵם וּנְהֵי יָנְקִין עִמָּךְ טַעְמֵי אוֹרַיְתָא הֵיכְמָא דְּיָנֵיק יָנְקָא בְּחַדְיָא דְּאִמֵּיהּ דְּכָל זְמָן דַּהֲוֵיתִי מְטוּלְטְלָא לְבָר מִן אַרְעִי כַּד הֲוֵיתִי דָּכְרָא יָת שׁוּם אֱלָקָא רַבָּא וּמָסְרָה נַפְשִׁי עַל אֱלָקוּתֵיהּ אַף עַמְמֵי אַרְעָא לָא הֲווֹ מְבַזִּין לִי:
ובזמן ההוא יתגלה מלך המשיח לכנסת ישראל, ויאמרו לו בני ישראל: אתה היה עימנו לאח, ונעלה לירושלים, ונינק עימך את טעם התורה, כמו שיונק תינוק בחזה אימו, שהרי במשך כל הזמן שהייתי מטולטלת מחוץ לארץ, כשהייתי מזכירה את שם האלוקים הגדול, ומוסרת את נפשי על אלקותו, גם עמי הארצות לא היו בזים לי.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ב בכסלו תשס"ו (13.12.05)
» האם האש באנגליה היא הסימן למשיח?

מימדי השריפה שמשתוללת עדיין באנגלייה הם אדירים, ועפ"י הדיווחים זו עשויה להיות האש המרוכזת הגדולה ביותר בעת החדשה. כשמביטים בתמונות של האש החזקה, קשה שלא להיזכר בזוהר שמדבר על התקופה המיידית שלפני התגלות המשיח (או אורו של משיח, תלוי בפרשנות).

אני רק מקדים, שקישור דברי הזוהר דלהלן לשריפה הנ"ל אינו אלא פרשנות אחת אפשרית (אפשר לקרוא לזה אפילו ספקולציה), והיא אינה מוכרחת כלל.

מדובר בקטע הזוהר המדבר על התקופה הסמוכה להתגלות המשיח, בו הוא מתאר עמוד של אש (שפעם מתואר "מלמעלה למטה" ופעם "מלמטה למעלה", ואפשר ליישב אולי בצורה של זכו/לא זכו), ומתוארת שריפה שתחשיך את השמש בקול גדול.


האם זה עמוד האש שהזוהר מתאר?

להלן זוהר שמות דף ז, ב:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מולטימדיה » וידאו, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד ז' בכסלו תשס"ו (8.12.05)
» כמה דברים בעניין כימה (הפליאדות)

כפי שכבר הוזכר, יש המזהים את הפליאדות (שכפי שהוזכר אתמול יעשו הופעת מעניינות השנה) עם מערכת "כימה" המוזכרת במקרא ובתלמוד, ועפ"י המיקום והתיאור, ככל הנראה זיהוי זה נכון.

השם "כימה" מוזכר כמה פעמיים במקרא, בעמוס (ה, ח) ובאיוב (ט, ט; לח, לא). האיזכור בעמוס מעניין, כי שם נכתב:

עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמות, ויום לילה החשיך. הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ - ה’ שמו.

והפסוק הזה מדבר, עפ"י רבותינו על המגה-צונאמי שהיה בדורו של אנוש, כאשר אז עלה האוקיינוס ושטף שליש מהעולם, כעונש על חטאיהם.

המלבי"ם מסביר המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד ה' בכסלו תשס"ו (6.12.05)
» נבואות נוספות על הרס פסל החירות

* גם מקור עתיק מנבא את הריסתו של פסל החירות כסימן לגאולה! *
* המקור קושר את הדברים למלחמה בין הפרסים לנוצרים! *

בעדכון האחרון של הרב חוזה הצונאמי הוזכר העניין של הרס פסל החירות כאות מיידי לגאולה. בפורום "לדוד" האנגלי התגלו מספר דברים מאוד מעניינים אודות מקורות אחרים, בין השאר בגיל 1500 שנה, אודות הרס הפסל.

ר’ יעקב נתן הוא המקור לרוב הדברים הנכתבים כאן.

ראשית, הוא כתב בפורום אודות דברים שנאמרו לו מאבי ילד הפלא, על פיהם הילד אמר לפני יותר משנה (20.7.04), כשהיה בן חמש וחצי, שפסל החירות ייהרס. אביו אמר שהוא לא חושב שהילד יודע בכלל על הרס בנייני התאומים. האב שאל את ילד הפלא, מי יהרוס אותו, והילד ענה: השם. מאוחר יותר הוא שאל אותו: מדוע, והוא אמר: בגלל שהשם שונא אגדות לא-יהודית. לשאלה מתי זה יקרה הוא השיב: כשהמשיח יבוא.

אמנם, לאחר מכן הוא אמר שהוא רק התלוצץ ולא התכוון לכך ברצינות, אך לאחר שיצא העדכון מהרב חוזה הצונאמי, הילד נשאל על כך שוב, והוא ענה שזה אכן יקרה, אבל לא אמר כיצד.

עוד יותר מעניין מזה, הוא ההקשר המדהים שמצא ר’ יעקב נתן בין הדברים שאמר הרב חוזה הצונאמי על הריסת פסל החירות, והדברים שנאמרו לפני יותר מ-1500 שנה ע"י הילד רבי נחמן קטופא, ומתועדים בספר "נבואת הילד" (ר’ מאמר מפורט בנושא זה כאן, כולל גדולי הצדיקים שאישרו את כל נבואותיו של אותו הילד), וכך נכתב בנבואתו (ארמית):

צלמא דרודוס,
כד מתיהיב לגירוס,
קריב אגרוס,
רומי למהרוס!

אמנם התרגום בכלל אינו פשוט, אבל מדובר בפסל של רודוס, שהריסתו ככל הנראה מרמזת על הריסתה הסופית של רומי הלוא היא האימפריה הנוצרית. מהו הפסל של רודוס?

אחד משבעת פלאי תבל בעת הישנה היה הפסל של רודוס, שנקרא "הענק של רודוס". עפ"י מה שכתוב במקורות שונים באינטרנט, הפסל נבנה בשנת 282 לפני מניינם, ואחרי 56 שנה הוא נהרס ברעידת אדמה (226 לפני מניינם), ורובו  (מהברכיים ומעלה) נפל. בתקופת התלמוד יש דיון על האם מותר ללכת מתחת החלק השבור, או לא ("אדורי צלמא" הוא הצלם של רודוס, כך נכתב ב"תבואת הארץ" פרק ה, דיבור המתחיל "ירושלמי מגילה הנזכר", ר’ שם בסוגריים).

על כל פנים, הדבר המעניין והמדהים ביותר, הוא צורתו של אותו צלם "הענק של רודוס", וכך הוא נראה עפ"י שיחזורים לפי מקורות ארכיאולוגיים:

 
(השחזור השמאלי נחשב לשחזור מהימן יותר ומקצועי יותר)

מזכיר משהו? בהחלט. את פסל החירות:

לפי מה שכתוב, המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, תחזיות מימינו קישור-קבוע
בס''ד ח' בחשון תשס"ו (10.11.05)
» שריפת המכוניות באירופה והקשר לגאולה

גם לאחר הלילה השני של העוצר בצרפת, עדיין ממשיכים הפורעים המוסלמים בהצתת מכוניות ברחבי המדינה הנוצרית, והלילה נשרפו שם, עפ"י הדיווחים, כשלוש מאות מכוניות, ונעצרו 155 מוסלמים.

לאור המראות המגיעים מצרפת מדי לילה, של מאות מכוניות בוערות באש, ע"י מוסלמים קנאי דת, קשה שלא לשאול (בנוסף למה שכבר פורסם כאן) האם יש קשר בין המהומות הללו ובין הגאולה הקרובה בע"ה? האם יש מסר כלשהו שהקב"ה מנסה להעביר אלינו במראות שריפת מכוניות ברחבי אירופה הנוצרית בידי מוסלמים קנאים? הרי מעולם לא נראו מראות כאלה, ולא זכור (על כל פנים, לי) שאי פעם במהומות כלשהן, המונים הפנו את זעמם דווקא לעבר מכוניות…

ספר תהלים, שכתב דוד המלך ע"ה, הינו ספר המלא בתפילות, בחכמה, באהבת השם ובידע, אך גם בנבואות. אחד המזמורים המוכרים יותר בהקשר לתקופת אחרית הימים, הינו מזמור מ"ו, שם מדובר על רעידות האדמה שיתרחשו באחרית הימים ("לא נירא בהמיר ארץ", "תמוג ארץ"), על התפרצויות הרי געש בכל העולם ("ובמוט הרים"), ועל עשיית שָמוֹת בכל העולם (פרט לישראל, כמובן). בפסוק י’ נכתב כך: "(הקב"ה) משבית מלחמות עד קצה הארץ, קשת ישבר, וקיצץ חנית. עגלות ישרוף באש".

הרמז ברור. בתקופת המקרא מכוניות עדיין לא היו, אלא השימוש היה בעגלות. לפיכך, ניתן לפרש ששריפת העגלות המתוארת כאן, במזמור שכולו תיאור של מה שיקרה באחרית הימים, אינה אלא שריפת מכוניות…
אגב, רש"י מפרש את "משבית מלחמות עד קצה הארץ" כך: "משבית מלחמות מעלינו, עד קצה הארץ". ואת דברי רש"י אפשר לראות בדרך הזו: שהקב"ה מעביר את המלחמות שהיו עלינו לארצות אחרות. כלומר, את האינתיפאדה המוסלמית נגדנו, לאינתיפאדה מוסלמית באירופה, וזה אולי תהליך שמתחיל עכשיו.

אבל ישנם עוד כמה רמזים מעניינים, ואולי אף עמוקים יותר, הנה הם לפניכם: 
המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד כ"ח בתשרי תשס"ו (31.10.05)
» פרס ואדום על פי המהר”ל

להלן דברים מתוך פירושו של המהר"ל לגמרא במסכת סנהדרין פרק חלק, בעניין שליטת אדום ופרס לפני בוא המשיח, ומשמעותה. אגב, למיטב זכרוני המהר"ל מתייחס לאיסלאם כולו כאל מלכות פרס (אני אשתדל לבדוק את זה ובלי נדר לשים את זה בבלוג בהמשך).

לשון הגמרא:

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא… אמר להם: לכשיפול השער הזה, ויבנה, ויפול, ויבנה, ויפול, ואין מספיקין עד שבן דוד בא… ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מַדִי אוכל בו תבן. אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים.

פירוש המהר"ל:

אימת אתי בן דוד: נראה פירושו, כי מה שאמר "השער הזה" - על ירושלים אמר זה, כי לא נזכר שהיה ברומי. ורוצה לומר כמו שמפרש אח"כ, כי פרסיים יכבשו אותה ויפילו שעריה, המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד כ"ד בתשרי תשס"ו (27.10.05)
» תיאור הגאולה ב”שבילי אמונה”

בסוף חיבורו הידוע של הרב מאיר אלדבי, שחי לפני כ-600 שנה, הקרוי "שבילי אמונה", הוא מתייחס לתיאור הגאולה עפ"י מקורותינו, ומסביר את דרכי התרחשותה.

יש לציין כי יש החולקים על השתלשלות העניינים כפי שנראית עפ"י המדרשים, וטוענים כי חלק מההתרחשויות הקשות התבטלו במהלך הגלות הארוכה והקשה של עם ישראל, וכן במהלך השואה. בין כך ובין כך, הדברים מעניינים.

 להלן הדברים:

כתיב במדרש כי יתנדבו הרבה מישראל, תופסי תורה וחסידים ואנשי מעשה, לבוא לדור בארץ ישראל ולהתיישב בירושלים עיר הקודש, איש איש כפי נדבת ליבו, ונצנצה בו רוח טהרה והכשר חיבת-הקודש מארבע פינות העולם, "אחד מעיר ושניים ממשפחה". וכאשר יתיישבו שם למען היות לו ניר ויתד נאמן בהר הקודש בירושלים, ועל זה נאמר "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה".

וכאשר יתיישבו שם החסידים ההם, ירבו להתפלל בהר הקודש בירושלים, וישמע הבורא יתברך שמו, ויקרב קץ הגאולה.

וארבע שנים קודם זמן הגאולה יבוא משיח בן-יוסף, ושמו נחמיה בן חושיאל מזרע אפריים בן יוסף. וכפי מה שיהיו מעשינו - כן תהיה ביאתו, כמו ששנינו בפרק חלק (מסכת סנהדרין):

כתיב ‘עני ורוכב על חמור’, וכתיב ‘וארו עם ענני שמיא, כבר אנש אתא הוה’.

זכו: ‘וארו עם ענני שמיא’.
לא זכו: עני ורוכב על חמור.

ויתקבצו אליו בירושלים מגיבורי ישראל מארבע רוחות העולם, ויעשה חייל, ויכה מנציבי ארם (רומי, הנצרות) וישמעאל (האיסלאם) שבירושלים, ויגרש ממנה הערלים, ויצא שמו בכל המדינות.

וכאשר ישמעו כל ישראל כן, כי הבאיש המלך המשיח בערלים, יתחזקו ידם ויתקבצו אליו כל איש אשר ידבנו לבו. ויקבוץ מלך אדום כל חילו להלחם איתו, ומלך המשיח גם הוא יקבץ כל הנמצאים איתו, וארבעיפ אלף מגיבורי אפרים יבואו אליו דרך המדבר לעזרה, וייפול מלך אדום בידו, ולא יוסיף קום לעולם, וגם לשרו של עשו יפיל אותו הבורא יתברך לפניו, שנאמר "יפקוד ה’ על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה" וגו’.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד ט' באלול תשס"ה (13.9.05)
» תקציר מלחמת גוג ומגוג - המלבי”ם

בפירושו על ספר יחזקאל, מביא המלבי"ם את שיטתו לפירוש מלחמת גוג ומגוג, שיטה מקובלת כיום להסתכלות על המלחמה הזו. את עיקרי השיטה הזו פורש המלבי"ם דווקא במקום לא כ"כ מוכר, אשר הוא מפרש כנבואה אודות מלחמת גוג ומגוג, מדובר בנבואה המובאת בספר יחזקאל פרק ל"ב, פסוקים י"ז ואילך:

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר-ה’ אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם נְהֵה עַל-הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל-אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת-יוֹרְדֵי בוֹר: מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת-עֲרֵלִים: בְּתוֹךְ חַלְלֵי-חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל-הֲמוֹנֶיהָ: יְדַבְּרוּ-לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת-עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי-חָרֶב: שָׁם אַשּׁוּר וְכָל-קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב: אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי-בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר-נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים: שָׁם עֵילָם וְכָל-הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר-יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל-אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת-יוֹרְדֵי בוֹר: בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכָל-הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי-חֶרֶב כִּי-נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת-יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן: שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל-הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי-נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים: וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת-גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ-שְׁאוֹל בִּכְלֵי-מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת-חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל-עַצְמוֹתָם כִּי-חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים: וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת-חַלְלֵי-חָרֶב: שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל-נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר-נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת-חַלְלֵי-חָרֶב הֵמָּה אֶת-עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת-יֹרְדֵי בוֹר: שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל-צִדֹנִי אֲשֶׁר-יָרְדוּ אֶת-חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת-חַלְלֵי-חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת-יוֹרְדֵי בוֹר: אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל-כָּל-הֲמוֹנֹה (קרי: הֲמוֹנוֹ) חַלְלֵי-חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל-חֵילוֹ נְאֻם ה’ אלוקים: כִּי-נָתַתִּי אֶת-חִתִּיתוֹ (קרי: חִתִּיתִי) בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת-חַלְלֵי-חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל-הֲמוֹנֹה נְאֻם ה’ אלוקים:

להלן עיקרי הדברים שהמלבי"ם מביא אודות המצב המתואר להלן:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד
» המהר”ל מפראג על המשיח וגוג ומגוג

דברים מעניינים ונהדרים שהביא המהר"ל הקדוש מפראג אודות משיח בן יוסף וההבדל בינו ובין משיח בן דוד ברוחניות ובגשמיות, וכן אודות מלחמת גוג ומגוג ומשמעויותיה.

ספר נצח ישראל , פרק ל"ז

בזמן המלך המשיח שיגלה במהרה בימינו, קודם מלכותו יהיה מלחמות גוג ומגוג, שכל האומות יעלו עליו למלחמה, עד שינצח המשיח את הכל, ואז יהיה מלך אחד בעולם, הוא המלך המשיח.

וענין מלחמה זאת שיהיה מן גוג ומגוג, כי כאשר אין המשיח במדריגתו האחרונה, שכל דבר בעולם בתחלת מציאותו אינו במעלתו העליונה. ומפני כך אינו נמצא בלבד בעולם, רק ימצא כח האומות גם כן. שכל דבר שאינו הכל, רק חלק בלבד, ימצא אחד עמו. ולכך בתחלה מלכות משיח, ועדיין אינו שלם לגמרי במלכותו, עדיין ימצאו גם כן האומות.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד
» ילד שתיאר את הגאולה לפני 1500 שנה

להלן קטעים מתוך הספר "נבואת הילד" מלפני 1500 שנה, הכולל נבואות מפי ילד יהודי שהתנבא בארמית לגבי עניינים הקשורים בגאולה, ומוזכר בשיחות הרבי מלובביץ’ וכנראה אושר ע"י הרועה השלישי של חב"ד ה"צמח צדק" (כפי שאפשר לראות בקישור הזה, וכמו כן האדמו"ר ר’ אהרן ראטה זצוק"ל זיע"א מחבר ה"שומר אמונים" שאמר על הילד המחבר ר’ נחמן קטופא ש"כל דבריו דברי נביאות - קודש קודשים". קברו של הילד ידוע ונחשב לאתר קדוש ליהדות בכפר ברעם שבגליל העליון).

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד
» מלחמת גוג ומגוג - תקציר הדיעות

מלחמת גוג ומגוג - תקציר דעות במקורות / הרב משה עמיאל
פורסם באתר מוריה בקישור זה.

הימים ימי מלחמה בעולם. הממשל בארה"ב גיבש קואליציה של מדינות והכריז מלחמה לפירוק הנשק האטומי-ביולוגי המפותח בעירק ולסילוק הרודן העיראקי. ובחלל הקיומי שלנו במדינת ישראל, אנו חשים מאוד מזה כמה שנים את תהליכי הגאולה המתעצמים והולכים, ומעוררים את כל מה שמוכר לנו במקורות סביב תהליך הגאולה: קיבוץ גלויות, ביאת המשיח, מלחמת גוג ומגוג וכו’. נדמה כי הפחד הגדול נובע בעיקר מאותה מלחמה אחרונה, שרבים מחכמי ישראל מנאים אותה במלחמה הקרובה. ב"שביבי אור" המובאים בשמו של הגה"צ רבי אליהו לפיאן זצ"ל, מובא בשם רבי אלחנן וסרמן ששמש מפי החפץ חיים זת"ל, כי מלחמת גוג ומגוג תתחלק לשלושה חלקים: מלחמת העולם הראשונה, ואחרי כעשרים וחמש שנה – כך הוא ניבא – תהיה – ואכן הייתה – מלחמת העולם השניה, ואחריה תהיה המלחמה השלישית האחרונה לפני בוא הגאולה.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע

השם1.נט: והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד - ושמו אחד!