WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'SET timestamp = '1398246183', ip = '23.20.33.176', location = 'בלוג אחרי' at line 1]
UPDATE SET timestamp = '1398246183', ip = '23.20.33.176', location = 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » מקורות', url = '/?cat=2' WHERE ip='23.20.33.176'

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'VALUES ('1398246183', 'Guest', '23.20.33.176', 'בלוג אחרית הימים -' at line 1]
INSERT INTO VALUES ('1398246183', 'Guest', '23.20.33.176', 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » מקורות', '/?cat=2')

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'WHERE timestamp < 1398242583' at line 1]
DELETE FROM WHERE timestamp < 1398242583

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near '' at line 1]
SELECT COUNT(*) FROM

 

תכולת הסיווג 'מקורות':

בס''ד י"ח בחשון תשס"ז (9.11.06)
» מברית בין הבתרים מחכים לפרס

בשבת האחרונה קראנו בבתי הכנסת את פרשת "לך לך", ובתוכה קראנו על ברית בין הבתרים, שנכרתה בין אברהם אבינו ע"ה ובין בורא עולם, הברית הראשונה שבה הובטחה הארץ לזרעו של אברהם אבינו, דהיינו לעם ישראל (כי הקב"ה הסביר לאברהם אבינו ע"ה שרק יצחק נחשב לזרעו, כשאמר לו (בראשית כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע", ויצחק אבינו ברך את יעקב (בידיעה שזה יעקב): "וייתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך, אשר נתן אלוקים לאברהם". ויעקב הוא ישראל, ואנחנו בניו).

כמו תמיד, כשקוראים את תרגום יהונתן בן עוזיאל למקרא, מגלים תמיד דברים חדשים ומעניינים. אכן לא סתם "נזדעזעה ארץ ישראל 400 פרסה על 400 פרסה, ויצאה בת קול ואמרה: מי הוא שגילה סתריי לבני אדם" כשנכתב תרגום זה (מסכת מגילה ג, ע"א).

המקרא מספר לנו מה קרה לאחר שאברהם אבינו ביצע את הוראת הביתור של הקב"ה:

וירד העיט על הפגרים, וישב אותם אברם: ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו: ויאמר לאברם - ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו - דן אנוכי, ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תיקבר בשיבה טובה: ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה: ויהי השמש באה, ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש, אשר עבר בין הגזרים האלה: ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמור - לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת: את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני: ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים: ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי.

(בראשית טו)

המקרא מתאר כאן מה קרה לאחר שביצע אברהם את הוראת הביתור: העייט ירד על הפגרים המבותרים, אבל אברהם החזיר את הפגרים למקומם. לאחר מכן, עמדה השמש לשקוע ואז הקב"ה הפיל תרדמה על אברהם אבינו, ובתרדמה הזו ראה אברהם אבינו חזון חשיכה קשה "אימה חשיכה גדולה נופלת עליו", ואת החזון הזה פירש לו הקב"ה כפי שנאמר בכתובים, שעם ישראל ישתעבד לגויים, ויעונה תחת ידיהם, אבל בסופו של דבר ישובו לארץ ישראל, ויזכו לנחלה בגבולות מהפרת ועד הנילוס, נחלה שלא ניתנה לישראל - כידוע - בזמן כיבוש הארץ בימי יהושע, והיא עתידה להיות בימות המשיח בלבד.

אם כן, כך נסתמו הדברים במקרא, לגבי פרשנות חזון החשיכה של אברהם אבינו בברית בין הבתרים. אמנם, יהונתן בן עוזיאל, שכתב את פירושו עפ"י הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, יודע לספר לנו מעט יותר, וכך הוא מתרגם שם את הפסוק הרלוונטי:

והוה שמשא קריבא למיטמוע, ושינתא עמיקתא מתרמיית על אברם, והא ארבע מלכוון קיימין למשעבדא ית בנוי:

  • "אימתא" - דא הוא בבל.

  • "קיבלא" - דא הוא מדי.

  • "סגיאה" - דא הוא יון.

  • "נפלה" - דא הוא פרס, דעתידא למיפל, ולית ליה זקיפא, ומתמן עתידין למיסק עמא בית ישראל.

(תרגום יהונתן על בראשית טו, יב)

אם כן, תרגום יהונתן מסביר לנו שכל אחת מהמילים הללו "אימה - חשיכה - גדולה - נופלת - עליו" שמתוארים בחזון החשיכה, יש לה משמעות בפני עצמה, וזהו תרגום פירושו בעברית (תרגום חופשי, כרגיל):

וכשהיתה השמש מתקרבת לשקיעה, ושינה עמוקה נפלה על אברהם, והנה [הוא רואה בחזונו] ארבע מלכויות עומדים לשעבד את בניו:

  • "אימה" - זוהי בבל.
  • "חשיכה" - זוהי מדי.
  • "גדולה" - זוהי יון.
  • "נופלת" - זוהי פרס, שעתידה ליפול, ולא תהיה לה תקומה, ו[כתוצאה מ]זאת עתידין להתעלות* עַם בית ישראל.

* מי שידקדק יוכל לראות שעל פניו נראה שהתרגום התעלם מהמילה "עליו" שבפסוק המקראי, אבל בהתעמקות יותר ניתן לראות שהתרגום התייחס אליה, אלא שהוא מתייחס אליה במובן של "עלייה", וזוהי ההתעלות של בני ישראל שתקרה במפלת איראן הלוא היא פרס.

אם כן, לפי תרגום יהונתן בן עוזיאל, ארבע המלכויות אינם "בבל-פרס-יון-אדום", אלא "בבל-מדי-יון-פרס" (אגב, הדברים עומדים יחסית בהתאמה לחלום דניאל, שבו רומי/אדום מתוארת פשוט כהמשך של יוון), ולמפלתה של פרס, שתקרה בשלב כלשהו בעתיד הקרוב בע"ה אנחנו מחכים מאז ברית בין הבתרים, וכבר הובאו כאן פעמים רבות מקורות אין ספור לגבי עניין זה.

המפלה המדוברת לא תהיה הפסד גרידא של איראן, אלא מפלה שלא תהיה לפרס תקומה ממנה, ורק לאחר המפלה הזו, עם ישראל יתעלה וייגאל בע"ה. כידוע, פרס היא הארץ היחידה במזרח התיכון שבמשך אלפי שנים שמרה על עצמאותה היחסית, ואיראן של היום היא המשך ישיר של פרס מימי כורש ודריווש, עפ"י ההסטוריונים. שינוי השם מ"פרס" ל"אירן" נעשה בשנות ה-30, בעקבות התקרבות הפרסים לגרמנים הנאצים, ולתורת הגזע. הפרסים שהתגאו כ"כ במוצאם ה"ארי" הטביעו את השם הגזעני הזה על שם מדינתם, ושינו את שמה ההיסטורי "פרס" לשם הגזעני "אירן", המדינה היחידה שעולה בדעתי שאפילו השם שלה מעיד על גזענות מובנית. אבל בע"ה לא לאורך זמן…


מילותמפתח: מףפרס

מסווג תחת: מקורות » המקרא, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד ו' בתשרי תשס"ז (28.9.06)
» ‘האזינו’ - מהבריאה ועד הגאולה

בשל העובדה כי השבוע נקראת בבתי הכנסת פרשת האזינו, חשבתי שיהיה נכון להביא כאן את פירוש תרגום יהונתן על הפרשה, שהיא למעשה מתארת את מצב ישראל מאז היותו לעם ועד שייגאל במהרה בימינו אמן. הפרשה נקראת בדר"כ ב"שבת שובה", כידוע, השבת שלפני יום הכיפורים, משום שיש בה תוכחה לישראל, והפצרה לשוב בתשובה לקראת הגאולה העתידה.

English readers might want to take a look at the English Targumim site, where there is a full translation of Targum-Yehonathan (and Yerushalmi, where it differs), though I’m not sure if the source is Jewish, it’s still a great asset (and a free one also, unlike the Hebrew Targum which is unavailable on the net). You can also find there Onkelus translation to English, and more. Take a look here. The translation of the Ha’azinu Parasha’s Targum is available here.

 

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי:
וַהֲוָה דִי מָטָא קִיצֵיהּ דְמשֶׁה נְבִיָא לְמִתְכַּנְשָׁא מִגוֹ עַלְמָא אָמַר בְּלִבֵּיהּ לֵיתָנָא מַסְהִיד בְּעַמָא הָדֵין סַהֲדִין דְטַעֲמִין מִיתוּתָא בְּעַלְמָא הָדֵין הָאֲנָא מַסְהִיד בְּהוֹן סַהֲדִין דְלָא טַעֲמִין מִיתוּתָא בְּעַלְמָא הָדֵין בְּרַם סוֹפֵיהוֹן לְאִתְחַדְתָּא לְעַלְמָא דְאָתֵי יְשַׁעְיָה נְבִיָא כַּד הֲוָה מִתְנַבֵּי בִּכְנִישַׁתְהוֹן דְיִשְרָאֵל יְהַב שְׁמִיעָא לִשְׁמַיָא וְצַיְיתָא לְאַרְעָא מִן בִּגְלַל דַהֲוָה קָרִיב לְאַרְעָא וְרָחִיק מִן שְׁמַיָא בְּרַם משֶׁה נְבִיָא כַּד הֲוָה מִתְנַבֵּי בִּכְנִישַׁתְהוֹן דְיִשְרָאֵל יְהַב שְׁמִיעָא לְאַרְעָא וְצַיְיתָא לִשְׁמַיָא מִן בִּגְלַל דַהֲוָה קָרִיב לִשְׁמַיָא וְרָחִיק מִן אַרְעָא דְהָכִין כְּתִיב אַצִיתוּ שְׁמַיָא וַאֲמַלֵיל וְתִשְׁמַע אַרְעָא מַמְלַל פֻּמִי:
והיה כשהגיע קיצו של משה הנביא, להיאסף מן העולם, אמר בליבו: איני מעיד בעם הזה עדים שטועמים מיתה בעולם הזה, הריני מעיד בהם עדים שלא טועמים מיתה בעולם הזה (השמים והארץ), אך גם סופם [של עדים אלה] להתחדש לעולם הבא (ר’ הנבואה בישעיה נא: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה", וכן ישעיה סו: "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה").
ישעיה הנביא, כשהיה מתנבא בכנסת ישראל, הזכיר שמיעה לשמים והאזנה לארץ
(ר’ ישעיה א: "שמעו שמים והאזיני ארץ"), מפני שהיה קרוב לארץ ורחוק מן השמים, אך משה הנביא כשהיה מתנבא בכנסת ישראל הזכיר שמיעה לארץ והאזנה לשמים, מפני שהיה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, ולכן כתוב: האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב:
יִנְקוֹף עַל מְרוֹדַיָא הֵיךְ מִטְרָא סַפְּחָא אוּלְפָנִי וְתִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עַל מְקַבְּלֵי אוּלְפָנָא הֵיךְ טַלָא מְמַלְלֵי דִילִי כִּרְבִיעִית רוּחֵי מִיטְרָא דְמִינַתְבִין עַל דִתְאִין בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָון וְכַרְסִיסִין לְקוֹשִׁין דִמְרַוִוין צִמְחוֹנֵי אַרְעָא בְּיַרְחָא דְנִיסָן:
תחתוך את הרשעים כגשם סוחף התורה שאגיד, ו[לעומת זאת] יתקבלו ברצון אצל מקבלי התורה כמו ירידת הטל הדברים שאגיד, כמו היורה המצמיח את עשבי האדמה בחשוון, וכמו מלקוש המרווה את הצמחים בניסן.
כִּי שֵׁם ה’ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ:
וַוי לְהוֹן לְרַשִׁיעַיָא דִמְדַכְרִין שְׁמָא קַדִישָׁא בְּגִידוּפִין אֲרוּם משֶׁה דַהֲוָה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל לָא הֲוָה אֶפְשַׁר לֵיהּ לְמִדְכַּר יַת שְׁמָא קַדִישָׁא עַד דַהֲוָה מְחַנִיךְ פּוּמֵיהּ בְּרֵישׁ שִׁירָתָא בִּתְמַנְיָין וְחַמְשָׁא אָתִין דְהִינוּן עַשְרִין וְחַד מִלִין וּמִן בָּתַר כְּדֵין אָמַר אֲרוּם בִּשְׁמָא דַיְיָ אֲנָא מְצַלֵי וְאַתּוּן עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל הָבוּ אִיקַר וּרְבוּתָא קֳדָם אֱלָקָנָא:
אוי להם לרשעים המזכירים שם שמיים בקללות, שהרי משה שהיה רבם של ישראל לא היה מסוגל להזכיר את השם הקדוש עד שהיה חונך את פיו בתחילת השירה בחמישים ושמונה אותיות שהן עשרים ואחת מילים, ו[רק] לאחר מכן אמר: כי בשם ה’ אני מתפלל, ואתם עם-ישראל תנו כבוד וגדולה לפני אלוקינו.
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:
אָמַר משֶׁה נְבִיָא כַּד סְלֵיקַת לְטַוְורָא דְסִינַי חָמִית רִבּוֹן כָּל עָלְמַיָא יְיָ מְרַבַּע יוֹמָא לְאַרְבָּעָא חוּלְקִין תְּלַת שָׁעִין עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא וּתְלַת עָסִיק בְּדִינָא וּתְלַת מְכַרְזֵג בֵּין גְבַר לְאִיתָא וּגְזַר לִמְרוֹמָם וּמָאִיךְ וּתְלַת מְפַרְנֵס כָּל בִּרְיָיתָא דְהָכִין כְּתִיב תַּקִיף דְשַׁלְמִין עוֹבָדוֹי אֲרוּם כָּל אָרְחָתוֹי דִינָא אֱלָקָא מְהֵימְנָא דְמִן קֳדָמוֹי עַוְלָא לָא נָפִיק דְזַכַּאי וְקָשִׁיט הוּא:
אמר משה הנביא: כשעליתי להר סיני ראיתי את ריבון כל העולמים, ה’, מחלק את היום לארבעה חלקים: שלוש שעות עוסק בתורה, ושלוש עוסק בדין, ושלוש מזווג בין גבר לאישה וגוזר לרומם להשפיל, ושלוש מפרנס את כל הבריות, על כן נאמר: תקיפים ושלמים מעשיו, מפני שכל דרכיו הם דין, א-ל אמונה, שמלפניו לא יוצאת עוולה, מפני שצדיק ואמת הוא.
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל:
חַבִּילוּ עוֹבָדֵיהוֹן טַבְיָא בְּנַיָא חֲבִיבַיָא אִשְׁתַּכַּח מוּמָא בְּהוֹן דָרָא עוּקְמָנָא דְאַשְׁנִייוּ עוֹבָדֵיהוֹן וְאוּף סֵדֶר דִינֵיהּ דְעַלְמָא אִשְׁתַּנֵי עֲלֵיהוֹן:
הרסו את מעשיהם הטובים, בנים חביבים, נמצא מום בהם, דור מעוקם ששינו את מעשיהם, ו[כתוצאה מכך] גם סדרי הנהגת העולם בדין השתנו נגדם.
הֲ-לַה’ תִּגְמְלוּ-זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ:
הַאֶפְשַׁר דִלְשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ אַתּוּן גָמְלִין דָא עַמָא דְהַווֹן טִפְּשִׁין וְקַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא וְלָא חַכִּימוּ הֲלָא הוּא אֲבוּכוֹן דִי קְנָא יַתְכוֹן הוּא בְּרָא יַתְכוֹן וְשַׁכְלֵיל יַתְכוֹן:
הייתכן שלשמו של הקב"ה אתם גומלים זאת, עם שהיה טיפש בעברו, וקיבל את התורה, ו[למרות זאת] לא החכימו. הרי הוא אביכם, שקנה אתכם, הוא ברא אתכם וכונן אתכם.
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר-וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ:
אִידְכָּרוּ מִן יוֹמַת עַלְמָא אִתְבּוֹנְנוּ בִּשְׁנַתְהוֹן דְכָל דָר וְדָר קְרוֹן בְּסִפְרֵי אוֹרַיְיתָא וְיִתְנוּן לְכוֹן וּבְסִפְרֵי נְבִיָא וְיֵימְרוּן לְכוֹן:
זיכרו מימות עולם, התבוננו בשנותיהם של כל דור ודור, קיראו בספרי התורה - ויגידו לכם, ובספרי הנביאים - ויאמרו לכם.
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם:
בעת שהנחיל העליון את העולם לעמים שיצאו מבניו של נח, כשהפריד את הכתבים והשפות של בני האדם בדור הפלגה (במגדל בבל), בעת ההיא הטיל גורל עם שבעים מלאכים, שרי האומות, כשהתגלה עימהם [וירדו] לראות את העיר (בבל בזמן בניית המגדל, ר’ בראשית יא: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם"), ובעת ההיא חילק את האומות כנגד שבעים הנפשות של ישראל שירדו למצרים (ר’ בראשית מו: "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים").
כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:
וְכֵיוַן דְנָפַל עַמָא קַדִישָׁא בְּפִיצְתָא דְמָארֵי עַלְמָא פָּתַח מִיכָאֵל פּוּמֵיהּ וַאֲמַר אֲרוּם חוּלַק טָב דְשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ עַמֵיהּ פָּתַח גַבְרִיאֵל פּוּמֵיהּ בְּתוּשְׁבְּחָא וַאֲמַר דְבֵית יַעֲקב עֲדַב אַחְסַנְתֵּיהּ:
וכיוון שנפל העם הקדוש בגורלו של ריבון העולם, פתח מיכאל את פיו ואמר: כי חלק טוב לשם ה’ עמו. פתח גבריאל את פיו בהלל ואמר: כי בית יעקב מחוז נחלתו.
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ:
אֲרַע יַתְהוֹן שַׁרְיָין בְּמַדְבְּרָא בִּצְדִיוּת אֲתַר דִמְיַלְלִין שֵׁידִין וִידוּרִין וּבֵית צָחוֹתָא אָגִין עֲלֵיהוֹן שִׁבְעָתֵי עֲנָנֵי אִיקְרֵיהּ אַלֵיפִינוּן יַת אוֹרַיְיתֵיהּ נַטְרִינוּן הֵיכְמָא דִשְׁכִינָא נַטְרָא בְבֵי רְעִיוֹנֵיהּ:
מצא אותם שרויים במדבר (מדבר מייצג לפי הקבלה קליפה), בתוהו, מקום שבו מייללים שדים ותנים, איזור שומם. הגן עליהם בשבעת ענני כבודו, לימד אותם את תורתו, שמר אותם כמו עפעפיים ששומרים את אישון העין.
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ:
הֵיךְ נִישְׁרָא דִמְעוֹרֵר וּמֵחִישׁ לְשַׁרְכַפְתֵּיהּ וְעַל חָסִילוֹי מְחוֹפֵף כְּדֵין שְׁכִינְתֵּיהּ מְעוֹרֵר לְמַשִׁירְיַתְהוֹן דְיִשְרָאֵל וְחָפָא עֲלֵיהוֹן טוֹל שְׁכִינְתֵּיהּ וְהֵיכְמָא דְנִישְׁרָא פָּרִיס גַדְפוֹי עַל בְּנוֹי וְטָעִין יַתְהוֹן וְסָבִיל יַתְהוֹן עַל אֵיבָרוֹי כְּדֵין טַעֲנִינוּן וְסַבְלִינוּן וְאַשְׁרִינוּן עַל תְּקוֹף כָּרְכֵי אַרְעָא דְיִשְרָאֵל:
כפי שהנשר מעורר וממהר לקינו, ועל גוזליו מרחף (לשמרם), כך שכינתו מעוררת את מחנה ישראל, וחופה עליהם את צל שכינתו. וכפי שהנשר פורס את כנפיו על בניו, ונושא אותם, וסובל אותם על איבריו, כך נושא וסובל ומשכין אותם בחוזק ערי ארץ ישראל.
ה’ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:
מֵימְרָא דַיְיָ בִּלְחוֹדֵיהוֹן יַשְׁרִינוּן בְּאַרְעֲהוֹן וְלָא מַשְׁרֵי בֵּינֵיהוֹן פַּלְחֵי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה:
מאמר ה’ לבדו משכין אותם בארצם, ולא משכין ביניהם עובדי עבודה זרה.
יַרְכִּבֵהוּ עַל-בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר:
אַשְׁרִינוּן עַל כַּרְכֵי אַרְעָא דְיִשְרָאֵל וְאַיְיכוֹל יַתְהוֹן תַּפְנוּקֵי עַלְלַת חַקְלָאָה וְאוֹנִיק יַתְהוֹן דוּבְשָׁא מִפֵּירָהָא דְמִתְרַבְיָין עַל כֵּיפִין וּמִשְׁחָא מִזֵיתָהָא וּמְלַבְלְבִין מִטִנְרִין תַּקִיפִין:
השכין אותם בערי ארץ ישראל, והאכיל אותם מעדני תבואת השדה, והניק אותם בדבש מפירותיה הגדלים על סלעים ושמן מזיתיה הפורחים מסלעים חזקים.
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם-חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם-עֵנָב תִּשְׁתֶּה-חָמֶר:
יְהַב לְהוֹן לְוָואִי שְׁמֵינֵי תוֹרִין מִן בִּיזַת מַלְכֵיהוֹן וְחֶלְבָּא מִבַּכִּירֵי עַנִין מִן עָדֵי שִׁלְטוֹנֵיהוֹן עִם טוּב פְּטִימִין וְדִכְרִין בְּנֵי דְעָנִין שְׁמֵנִין מִמַתְנָן וְגַדָאִין אָמַר משֶׁה נְבִיָא אִין נַטְרִין הִינוּן עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא אִתְאַמַר עָלַי בִּנְבוּאָה דִיְהֶוְיָן גַרְגִרֵי חִיטֵיהוֹן הֵיךְ כּוּלְיַין דְתוֹרֵי וַחֲמַר סוּמַק מִן עִנְבָא חָד מַפְקִין כּוֹר חָד:
נתן להם את חמאת בקר מביזת מלכיהם, ושומן מבכורי הצאן, ממושליהם, עם חלב-כרים ואיילים בני צאן שמנים מהבשן וגדיים.
אמר משה הנביא: אם שומרים הם, עם-ישראל, את מצוות התורה, נאמר לי בנבואה שיהיו גרגרי החיטה בגודל של כליות שוורים, ויין אדום מענב אחד יוציאו כור
(מידת נפח גדולה).
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹקַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:
וְעַתָּרוּ בֵּית יִשְרָאֵל וּפָחֲזוּ אַצְלָחוּ תְּקוֹף קָנִין נִכְסִין וּשְׁבָקוּ פּוּלְחַן אֱלָקָא דִבְרָא יַתְהוֹן וְאַרְגִיזוּ קֳדָם תַּקִיפָא דְפַרְקִינוּן:
והתעשרו בית-ישראל, ונעשו טפשים, הצליחו להרבות קניית נכסים, ועזבו את עבודת האלוקים שברא אותם, והכעיסו לפני צורם שגאל אותם.
יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ:
קָנוֹן יָתֵיהּ בְּפוּלְחָנָא נוּכְרַיָא בְּמַרְחַקַתְהוֹן אַרְגִיזוּ קֳדָמוֹי:
הקניאו אותו בעבודה זרה, בתועבותם הכעיסו לפניו.
יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם:
יְדַבְּחוּן לְטַעֲווֹת דִמְתִילִין לְשֵׁידִין דְלֵית בְּהוֹן מִדַעַם דִצְרִיךְ טַעֲוָון דְלָא יַדְעוּנוּן דַחֲלָן חֲדַתַּן דִמִזְמַן קָרִיב אִתְעֲבִידוּ וְלָא אִתְעַסְקוּ בְּהוֹן אַבְהַתְכוֹן:
יזבחו לאלילים הנמשלים לשדים, שאין בהם כח, אלילים שלא ידעו, יראות חדשות שהומצאו לאחרונה, ולא אלה שעסקו בהם אבותיכם.
צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ:
דַחֲלַת תַּקִיפָא דִבְרָא יַתְכוֹן אִתְנַשְׁתּוּן וְאַנְשֵׁיתוּן מֵימַר אֱלָהָא דְעָבַד יַתְכוֹן מְחִילִין מְחִילִין:
את היראה החזקה שבראה אתכם שכחתם, והשכחתם את מאמר האלוקים שיצר אתכם נקבים חלולים.
וַיַּרְא ה’ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו:
וּגְלֵי קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָמוֹי מִן דְאַרְגִיזוּ קֳדָמוֹי בְּנַיָא חֲבִיבַיָא דְאִתְקְרוּן עַל שְׁמֵיהּ בְּנִין וּבְנָן:
ונגלה לפני ה’, והיה כעס מלפניו, על שהכעיסו לפניו בנים חביבים, שנקראו על שמו, בניו ובנותיו.
וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם:
וַאֲמַר מְפַלְגָא אִיפְלִיג אַפֵּי רְעוּתִי מִנְהוֹן נֶחְמֵי מַה לֶהֱוַון בְּסוֹפֵיהוֹן אֲרוּם דַר דְהַפְכִינָן הִינוּן בְּנִין דְלֵית בְּהוֹן הֵימְנוּתָא:
ואמר: הפרד אפריד את פני-רצוני מהם, נראה מה שיהיה בסופם, כי דור הפכפך הם, בנים שאין בהם אמונה.
הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם:
הִינוּן אַקְנוּן קֳדָמוֹי בִּדְלָא אֱלָהָא אַרְגִיזוּ קֳדָמוֹי בְּהַבְלֵיהוֹן וַאֲנָא אַקְנִינוּן בְּאוּמָא דְלָא אוּמָא בְּבַּבְלָאֵי עַמָא טַפְּשָׁא נִרְגוֹז יַתְהוֹן:
הם גרמו קנאה לפניי בלא-אלוה, הכעיסו לפניי בהבליהם, ואני אגרום להם קנאה בעם שאינו עם, בבבליים עם-טיפש נכעוס אותם ("נכעוס"- במקור: ‘נרגוז’, וצריך להיות ‘ארגיז’ או ‘נרגיז’, אך רומז לכך שהקב"ה איתנו תמיד, ו"בכל צרותם לו צר", וקל להבין)-.
כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים:
אֲרוּם קִידוֹם תַּקִיף כְּאֵישָׁא נְפַק מִן קֳדָמַי וּבְעָרַת בִּתְקוֹף רוּגְזִי וְאַיְקִידַת עַד שְׁיוֹל אַרְעַיָא וּסְיָיפַת אַרְעָא וַעֲלַלְתָּהּ וְשַׁלְהוֹבַת יְסוֹדֵי טַוְורַיָא:
כי רוח חזקה כאש יצאה מלפניי, ובערה בגודל כעסי ויקדה עד שאול הארץ, וכלתה את הארץ ותבואתה, וליהטה את יסודות ההרים.
אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה-בָּם:
וְכַד הִינוּן יְהִיבִין בְּבָבֶל הִינוּן פְּלָחִין לְטַעֲוַותְהוֹן בְּגִין כֵּן אֲמָרִית בְּמֵימְרִי לִמְכַנְשָׁא עֲלֵיהוֹן בִּישְׁתָּא גִירֵי מְחַת פּוּרְעָנוּתִי אֲשֵׁיצֵי בְּהוֹן:
וכשהם ניתנו בבבל, היו עובדים לאליליהם, לכן אמרתי בדברי לאסוף עליהם רעות, את חיצי מכת עונשי אכלה בהם.
מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן-בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח-בָּם עִם-חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר:
אַגְלֵי יַתְהוֹן בְּמָדַי וּבְעֵלָם מִגוֹ שִׁבְיַת בָּבֶל אָעִיקוּ לְהוֹן דְבֵית אֲגַג דִי מְתִילִין לְשֵׁידִין מְנַפְחֵי כְפָן וּלְמַזִיקֵי אֲכִילֵי עוֹף וְלִבְנֵי טִהֲרִירֵי כְּתִישֵׁי רוּחִין בִּישִׁין וְלִילִין וּמְרַוְוחֵי רְוָוחִין בִּישִׁין וְיונים דִנְכִיתִין בְשִׁינֵיהוֹן הֵיךְ חֵיוַות בְּרָא אִיגְרֵי בְּהוֹן וַאֲטַלְטְלִינוּן בְּיַד אֲדומָאֵי דְמַלְיָין אֲרִיסַן כְּחֵיוִין חוֹרְמָנַיָא זוֹחֲלוֹי דְעַפְרָא:
אגלה אותם למדי ולעילם מתוך שבי בבל, ייסרו אותם מבית אגג (עמלקים, כמו ‘אגג מלך עמלק’, ו’המן האגגי’) הנמשלים לשדים נופחי רעב, ולמזיקים מעופפים, ולבני צהרירי, מוכים מרוחות רעות ולילין, ומשלחי רוחות רעות, ויוונים הנושכים בשיניהם כמו חיות בר אשלח נגדם, ואטלטל אותם ביד האדומים המלאים בארס כנחשי צפעוני הזוחלים בעפר.
מִחוּץ תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם-בָּחוּר גַּם-בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם-אִישׁ שֵׂיבָה:
עַמָא דְגָלוּ מִבָּרָא לְאַרְעָא דְיִשְרָאֵל תַּתְכֵּיל יַתְהוֹן מָחַת חַרְבָּא וּדְמִשְׁתַּיְירִין בְּאַרְעָא דְיִשְרָאֵל בְּגוֹ קִיטוֹנֵי מִדַמִיכֵיהוֹן אִיגְרֵי בְּהוֹן חַרְגַת מוֹתָא אֵילֵךְ וְאֵילֵךְ יִשְׁתֵּיצוּן לְחוֹד עוֹלֵימֵיהוֹן וּלְחוֹד בְּתוּלַתְהוֹן יְנִיקַתְהוֹן עִם גוּבְרֵיהוֹן וְסָבֵיהוֹן:  
העם שגלה אל מחוץ לארץ ישראל, תשכל אותם מכת מלחמה, ואלה שיישארו בארץ ישראל בתוך חדרי שנתם אשלח נגדם את חרדת המוות (’חרדת’ מוות, חרדה = terror = טרור), הלאה והלאה ייכלו, גם בחוריהם וגם בחורותיהם, ילדיהם עם גבריהם וזקניהם.
אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם:
אֲמָרִית בְּמֵימְרִי לְמֵיכְלֵי מִנְהוֹן רוּחַ קוּדְשִׁי אֲשַׁיֵיר בְּהוֹן קָלִיל כִּגְבַר דְחָצִיד חַקְלֵיהּ וּמְשַׁיֵיר אַרְעָא חֲדָא אַבְטוֹל מִספר יֵיחוּס אֱנוֹשׁ דוּכְרָנֵהוֹן:
אמרתי בדברי לכלות מהם את רוח קודשי, אשאיר מהם מעט, כמו איש הקוצר את שדהו, ומשאיר חלק קטן (פאה) בארץ. אבטל מספר משפחות העממים את זכרם.
לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן-יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה’ פָּעַל כָּל-זֹאת:
אִלוּלָפוֹן רוּגְזָא דְסַנָאָה דְחִיל דִלְמָא יִתְרַבְרְבוּן לְקִיבְלֵי מְעִיקֵיהוֹן דִלְמָא יֵימְרוּן יְדֵינָן מִתְפַּרְעוּן לָן מִבַּעֲלֵי דְבָבֵינָן וְלָא מִן קֳדָם יְיָ אִתְגַזָרַת כָּל דָא:
אלמלא חששתי מכעס האוייב, שלא יתגאו נגדי צריהם, שלא יאמרו: "ידינו היכו את אויבינו", ויכחשו שמלפני ה’ נגזר כל זה.
כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה:
אֲרוּם אוּמָא מְאַבְּדָן עֵיטִין טָבָן הִנוּן וְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ:
מפני שאומה מאבדת עצות טובות הם, ואין בהם שכל.
לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם:
אִלוּ הֲווֹ חַכִּימִין הֲווֹן מִסְתַּכְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא וְהִינוּן מִתְבּוֹנְנִין מַה יְהֵי עָתִיד לְמֶהֱוֵי בְּסוֹפֵיהוֹן:
לו היו חכמים, היו מסתכלים בתורה, והיו מתבוננים מה יהיה עתיד להיות בסופם.
אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם וַה’ הִסְגִּירָם:
הֵיכְדֵין יְהֵי סַנְאָה חַד רָדִיף אֶלֶף מִנְהוֹן וּתְרֵין יְעִירְקוּן לְרִבּוּתָא מִנְהוֹן אֱלָהֵן מְטוֹל דְתַקִיפְהוֹן מְסָרִינוּן וַיְיָ אַשְׁלֵימִינוּן:
כיצד יכול שונא אחד לרדוף אלף מהם, ושניים יבריחו עשרת-אלפים מהם, אלמלא צורם מסר אותם, וה’ הכניעם.
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים:
אֲרוּם לָא כְתַקִיפְהוֹן דְיִשְרָאֵל טַעֲוַותְהוֹן דְעַמְמַיָא אֲרוּם תַּקִיפֵהוֹן דְיִשְרָאֵל כַּד יְחוֹבוּן מַיְיתִי עֲלֵיהוֹן פּוּרְעֲנוּתָא וְכַד פַּרְסִין יְדֵיהוֹן בִּצְלוֹ עָנֵי וּמְשֵׁזִיב יַתְהוֹן אֲבָל טַעֲוַותְהוֹן דְעַמְמַיָא לֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ וְעַל דִי אַרְגִיזְנָן קֳדָמוֹי וְלָא הֲדַרְנָן לְפוּלְחָנֵיהּ אִתְעֲבִידוּ בַּעֲלֵי דְבָבֵינָן סַהֲדֵינָן וְדַיָינֵינָן:  
מפני שלא כצור ישראל, אלילי העמים, כי צור ישראל כאשר הם חוטאים, מביא עליהם עונש, וכאשר פורשים את ידיהם בתפילה, עונה ומציל אותם. אבל אלילי הגויים אין בהם כח.
ורק מפני שהכעסנו לפניו ולא שבנו לעבודתו, נעשו אויבינו עדינו ושופטינו.
כִּי-מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי-רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:
אֲרוּם עוֹבָדֵיהוֹן דְעַמָא הָאִלֵין דַמְיָין לְעוֹבָדֵי עַמָא דִסְדוֹם וַעֲצַתְהוֹן בִּישִׁין כְּעֵיצַתְהוֹן דְעַם עֲמוֹרָה מַחֲשַׁבְתְּהוֹן בִּישִׁין כְּרֵישֵׁי חִיוְנַיָא חוּרְמְנַיָא בְּגִין כֵּן תְּהוֹן תּוּשְׁלָמוּתְהוֹן מְתַכְלִן וּמְמַרְרִין לְהוֹן:
(לפי אחת הדעות בחז"ל, מכאן ואילך מתוארת רשעות עמלק ושונאי-ישראל, שבגללה ייפרע הקב"ה מהם, אם כי יש גם דיעות אחרות)
מפני שמעשי העם הללו דומים למעשי עם סדום, ומחשבותיהם רעות כמחשבות עם עמורה, מחשבות רעות כראשי נחשים צפעוניים, לכן יהיה גמולם הורג וממרר אותם.
חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:
הֵי כִּמְרִירַתְהוֹן דְתַנִינַיָא כַּד הִינוּן הֲווֹן מִן חֲמָרֵהוֹן בְּגִין כֵּן יְהֵי מָרִיר כַּס דִלְוַוט דְיִשְׁתּוּן בְּיוֹם פּוּרְעֲנוּתְהוֹן וְהֵיךְ רֵישֵׁי פִּיתוּנַיָא הֵיכְדֵין אִינוּן אַכְזְרָאִין:
שיכרותם מהיין דומה למרירות התנינים, לכן יהיה מריר כוס הקללות שישתו ביום עונשם. והאכזריות שלהם דומה לראש פתנים.
הֲלֹא-הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי:
הֲלָא עוֹבָדֵיהוֹן דְאִנוּן עַבְדִין בְּטוּמְרָא קֳדָמַי כּוּלְהוֹן גַלְיָין חֲתִימִין וּמְתַקְנֵי בְּאַפּוֹתִיקַיֵי:
הרי מעשיהם שהם עושים בסתר, לפניי כולם גלויים, חתומים ומתוקנים באוצרותיי.
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ:
קֳדָמַי פּוּרְעֲנוּתָא וַאֲנָא אַשְׁלִים לְעִדָן דְתִימוֹט רַגְלֵיהוֹן לְגָלוּתָא אֲרוּם קָרִיב לְמֵיתֵי יוֹם תְּבַרְהוֹן וּמִבְעָא בִּישָׁתָא דִמְעַתְּדָא לְהוֹן:
לפניי העונש, ואני אגמול בעת שתמוט רגלם לגלות, מפני שקרוב לבוא יום שבירתם, וקרובה הרעה העתידה להם.
כִּי-יָדִין ה’ עַמּוֹ וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
אֲרוּם דָאִין מֵימְרָא דַיְיָ בִּרְחָמוֹן דִינָא דְעַמֵיהּ יִשְרָאֵל וְעַל בִּישָׁתָא דִגְזַר עַל עַבְדוֹהִי יְהֵי תָּהָן קֳדָמוֹי אֲרוּם גְלֵי קֳדָמוֹי דִבְעִידָן דִיחוֹבוּן וְתִתְקַף עֲלֵיהוֹן מָחַת סַנָאָה וְתִתְנַטֵל סָעִיד מִידֵיהוֹן וִיהוֹן פַּסְקִין מְהֵימְנַיָא מִדֵי עוֹבְדִין טָבִין וִיהוֹן מִיטַלְטְלִין וּשְׁבִיקִין:
כאשר ידון מאמר ה’ ברחמים את דין עמו ישראל, ועל הרעה שגזר על עבדיו, תהיה חרטה לפניו, משום שגלוי לפניו שבעת שיחטאו, ותחזק עליהם מכת השונאים, ותינטל מהם משענתם, וייפסקו (יש מפרשים: ימותו, ור’ תרגום ירושלמי המדבר על מיתת צדיקי הדור ההוא) המאמינים עושי המעשים הטובים, ויהיו מטולטלים ועזובים.
וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
וְיֵימַר סַנְאָה הָאן הוּא דַחַלְתְּהוֹן דְיִשְרָאֵל תַּקִיפָא דִרְחִיצוּ בֵיהּ:
ויאמר השונא: היכן היא ייראתם של ישראל החזקה, שבטחו בה.
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
דִתְרֵיב נִכְסַתְהוֹן הֲווֹן אָכְלִין שָׁתָן חֲמַר נִיסוּכֵיהוֹן יְקוּמוּן כְּדוֹן וִיסַעֲדוּנְכוֹן יְהֵי עֲלֵיכוֹן מֵגִין בְּמֵימְרֵיהּ:
שאת שומן זבחיהם אכלו, ושתו את יין נסכיהם, שיקומו עכשיו ויעזרו לכם, יהיה עליכם מגן במאמרו.
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
כַּד יִתְגְלֵי מֵימְרָא דַיְיָ לְמִפְרוֹק יַת עַמֵיהּ יֵימַר לְכָל עַמְמַיָא חֲמוֹן כְּדוֹן אֲרוּם אֲנָא הוּא דַהֲוֵויתִי וַהֲוִית וַאֲנָא הוּא דְעָתִיד לְמֶהֱוֵי וְלֵית אֱלָהָא חוֹרַן בַּר מִינִי אֲנָא בְּמֵימְרִי מֵמִית וּמָחֵי מָחִיתִי יַת עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל וַאֲנָא אָסֵי יַתְהוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָא וְלֵית דִמְשֵׁזִיב מִן יְדַי גוֹג וּמַשִׁרְיָיתֵיהּ לִמְסַדְרָא סִדְרֵי קְרָבָא עִמְהוֹן:
כשיתגלה דבר ה’ לגאול את עמו, יאמר לכל העמים: ראו עכשיו שאני הוא שהייתי והווה, ואני הוא שעתיד להיות, ואין אלוהים אחרים חוץ ממני. אני במאמרי ממית ומחייה.
הכיתי את עם בית-ישראל, ואני ארפא אותם באחרית הימים, ואין מי שיציל מידי את גוג ומחנהו הבאים לערוך קרב עמהם.
כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם:
אֲרוּם זְקָפִית בִּשְׁבוּעָה יַת יְדַי בִּשְׁמַיָא וַאֲמָרִית הֵיכְמָא דַאֲנָא קַיָים הֵיכְדֵין לָא אַבְטִיל שְׁבוּעָתִי לְעַלְמִין:
כי הרמתי בשבועה את ידי בשמיים, ואמרתי: כמו שאני קיים, כך לא אבטל את שבועתי לעולמים.
אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
אִין שְׁנִינָא הִיא בְּרַק סַיְיפִי וְתִתְקֵיף בְּדִינָא יְדַי אַחֲזוֹר פּוּרְעֲנוּתָא לִמְעִיקֵי עַמִי וּלְסַנְאֵיהוֹן אַשְׁלִים אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא:
אם שנונה היא חוד חרבי ותתחזק בדין ידי, אגמול עונש למייסרי עמי, ולשונאיהם אשלם את שכר מעשיהם הרעים.
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב:
אֵירַוֵי גִירְרַי מִן אֲדַם קְטוֹלֵיהוֹן וּסְיָיפַי תִגְמוֹר בִּשְרֵיהוֹן מִדַם קְטִילִין וְשִׁיבִין מִשֵׁירוֹי פּוּרְעָנוּת סַנְאֵיהוֹן דְעַמִי:
ארווה את חיציי מדם הרוגיהם, וחרבי תכלה את בשרם, מדם הרוגים ושבויים מתחילת פורענות שונאי עמי.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:
שַׁבְּחוּ אוּמַיָא עַמֵיהּ בֵּית יִשְרָאֵל אֲרוּם אֲדַם עַבְדוֹי דְאִשְׁתַּיְדֵי הוּא פָּרְעוּ נְטַר וּנְקָמָה דְפוּרְעָנוּתָא יַחֲזוֹר עַל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וְהוּא בְּמֵימְרֵיהּ יְכַפֵּר עַל אַנְפֵּי אַרְעֵיהּ וְעַמֵיהּ:
הללו גויים את עמו בית-ישראל, מפני שעל דם עבדיו שנשפך הוא נקם ונטר, ונקמת העונש תשוב על אויביו, והוא במאמרו יכפר על פני ארצו ועמו.


מילותמפתח: אין

מסווג תחת: מקורות » המקרא קישור-קבוע
בס''ד כ"ג באב תשס"ו (17.8.06)
» Gog and Magog: Locating Magog

Gog and Magog: Locating Magog

Prophet Yehezkel is commanded in the prophecy to face the "land of Magog" ■ Our Sages (Haza"l) told us who is the "land of Magog" but their words were like riddles until now ■ In the past mistakes have been made in placing the "land of Magog" as result of relating to the people and not to the land ■ An old book opens a new windows to understand our Sages’ words ■ Exact location of "the land of Magog" is possible by fitting that book to the words of historians

המשך »

מסווג תחת: מקורות, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד כ"ב באב תשס"ו (16.8.06)
» גוג ומגוג: מיקום מגוג המדוייק

Eng translation available הנביא יחזקאל נקרא בנבואה לשים פניו אל "ארץ המגוג" ■ חז"ל פירשו לנו מיהי ארץ המגוג, אך דבריהם היו כחידות עד עתה ■ בעבר נעשו מספר טעויות במיקום ‘ארץ המגוג’ בשל התייחסות לעם ולא לארצו ■ ספר ישן פותח צוהר חדש להבנת דברי רבותינו ■ מיקום מדוייק של ארץ המגוג מתאפשר בעזרת הצלבת ספר זה עם דברי החוקרים ■ לפי המיקום ברור שאנחנו עומדים ממש לקראת התממשות הנבואה

English Translation is available here.

המשך »

מסווג תחת: מקורות, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד י"ט באב תשס"ו (13.8.06)
» אמור מעתה אמצעיים היו בכעס

בס"ד

לכל הקוראים הקבועים והחדשים, אני מצטער על כך שהאתר אינו מעודכן בתקופה האחרונה באופן שוטף, אך לצערי הרב האירועים הקשים ביותר והשמועות הרעות שמתגשמות למציאות לצערנו הרב, שוחטים אותי שוב ושוב. אני לא מסוגל להתרכז במצב הזה. הבשורות הרעות הללו פשוט גומרות אותי כל פעם מחדש. יש לי הרבה דברים לכתוב, אך בכל פעם שאני בא לכתוב ולנסח אותם, אני פשוט לא מסוגל. אני מניח שרבים מבין הקוראים מבינים אותי. יהי רצון שמי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די במהרה, אמן כן יהי רצון.

מי שקרא את הפרשה האחרונה כרגיל שניים מקרא ואחד תרגום + רש"י, בוודאי שם לב לעובדה שרש"י מציין את הדברים הבאים:

ואתנפל לפני ה’ כראשונה ארבעים יום: שנאמר "ועתה אעלה אל ה’ אולי אכפרה". באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום, נמצאו כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ואמר לו למשה: "פסול לך שני לוחות". עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים, בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה: "סלחתי כדברך", לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם? שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות "ואנוכי עמדתי בהר כימים הראשונים" - מה הראשונים ברצון, אף אחרונים ברצון. אמור מעתה אמצעיים היו בכעס.

(דברים ט)

ורש"י כמובן מדבר על כך שמשה רבינו עלה להר בפעם הראשונה בשבועות, הוא חג מתן תורה, ושהה שם 40 יום. בט"ז בתמוז העם ביקש לעשות את העגל, ואהרן ניסה לעכב אותם עד למחרתו ("ויעשהו עגל מסכה… וישכימו ממחרת… ויקומו לצחק"), ואז -בי"ז בתמוז- ירד משה רבינו מן ההר, ושיבר את הלוחות. לאחר שעשה מה שעשה, עלה למחרת (י"ח בתמוז) בחזרה להר, ואלה היו 40 הימים הקשים של משה רבינו, שבהם הפציר בקב"ה שלא יכלה את ישראל, כי היה חרון אף קשה מאוד נגד ישראל. אותם ה-40 יום הסתיימו בכ"ט באב, ואז הקב"ה התרצה לתחנוניו של משה רבינו, וקרא לו לשוב ל-40 יום נוספים לקבל את הלוחות השניים, ואז התחילו 40 יום של רצון ורחמים, שהסתיימו בשיא הרחמים ביום הכפורים, כאשר הקב"ה בישר למשה שסלח לעם ישראל.

ורש"י מסביר לנו, שלא נחשוב שכל הדברים הללו היו חד-פעמיים לתקופה ההיא, אלא שהם הארות חוזרות בכל שנה ושנה בזמן הזה. כך, בגלל שהסליחה לכל עם ישראל היתה ביום הכפורים, נקבע אותו יום לדורי דורות כיום הכפורים (וכל 40 הימים נחשב לימי רחמים רבים, מתחילת חודש אלול, ולכן הספרדים נוהגים לומר סליחות מתחילת חודש אלול). את שאר הדברים רומז רש"י באומרו "אמצעיים היו בכעס", וזאת משום שהארבעים יום האמצעיים הפכו גם הם לבכייה לדורות, כאשר עיצומם מגיע באמצעיתם, בדיוק בט’ באב, זמן הבכיה הגדולה ביותר לדורות.

גם בשנה שעברה הימים הללו היו ימים קשים לעם ישראל, ימי ה"התנתקות" הארורה, שהגלתה והחריבה את אחינו בני ישראל ממקומותיהם על לא עוול בכפם, על מנת למסור את שטחיהם לאוייב שיפגיז את ערי ישראל בדרום.

גם השנה, בדיוק מט"ז בתמוז, היום שבו עשו את העגל, התחילה המלחמה הקשה ביותר, והיא ממשיכה, ואנו מקברים את מתינו בדמעות מדי יום ביומו, בימי הזעם הללו, אותם 40 יום של "כעס", שכלים בסוף חודש אב, כדברי רש"י.

והכל ידוע לפני הצדיקים האמיתיים שבדורנו, וכבר הבאתי כאן בתחילת הלחימה כתבה ממעריב על החלבן, שאמר יומיים לפני המלחמה שהוא מפסיק את קבלת הקהל שלו עד חודש אלול בשל גזירה קשה ח"ו על עם-ישראל.

עיניי דומעות בזמן שאני כותב את השורות הללו. קשה לי לקלוט את המספרים הללו שנזרקים לאויר. אנא ה’ הושיעה נא, אנא ה’ הצליחה נא.

הדרך היחידה שלנו לעזור נגד הגזירה היא רק בעוד מעשה חיובי נוסף, גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. יהי רצון שכולנו נגביר את מעשינו החיוביים בימים הללו, ונמעיט ברעים, ונזכה לביאת גואל צדק במהרה, ולראות עין בעין בשוב ה’ ציון ובנקמתו ברשעי הגויים ימח שמם!

א-ל נקמות ה’, אל נקמות הופיע

הינשא שופט הארץ, השב גמול על גאים

עד מתי רשעים, ה’, עד מתי רשעים יעלוזו?

יביעו ידברו עתק, יתאמרו כל פעלי אוון

עמך, ה’, ידכאו, ונחלתך יענו

אלמנה וגר יהרוגו, ויתומים ירצחו

ויאמרו: ‘לא יראה י-ה, ולא יבין א-לוקי יעקב’

בינו בוערים בעם, וכסילים מתי תשכילו

הנוטע אוזן - הלא ישמע, אם יוצר עין - הלא יביט

היוסר גויים - הלא יוכיח, המלמד אדם דעת

ה’ יודע מחשבות אדם, כי המה הבל

אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, ומתורתך תלמדנו

להשקיט לו מימי רע, עד יכרה לרשע שחת

כי לא ייטוש ה’ עמו, ונחלתו לא יעזוב

כי עד צדק ישוב משפט, ואחריו כל ישרי לב

מי יקום לי עם מרעים? מי יתיצב לי עם פעלי אוון?

לולי ה’ עזרתה לי, כמעט שכנה דומה נפשי

אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה’ יסעדני

ברב סרעפיי בקרבי, תנחומיך ישעשעו נפשי

היחוברך כסא הוות, יוצר עמל עלי חק

יגודו על נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו

ויהי ה’ לי למשגב, וא-לוקי לצור מחסי

וישב עליהם את אונם, וברעתם יצמיתם,יצמיתם ה’ א-לוקינו

(תהלים צד)


מילותמפתח: אין

מסווג תחת: מקורות » כללי, הבלוג (כללי) קישור-קבוע
בס''ד י"ג באב תשס"ו (7.8.06)
» פיוטים נבואיים על תקופתנו

קיים מספר לא מבוטל של פיוטים שיוסדו על ענייני אחרית הימים. אחד הפייטנים הידועים ביותר, וגם הקדומים ביותר, הוא רבי אלעזר הקליר (המאה השביעית למניינם), שרבינו תם (נכדו של רש"י) אמר על פיוטיו, שבשעה שרבי אלעזר הקליר כתב אותם - אש היתה מלחכת סביבותיו. רבי אלעזר הקליר כתב מספר פיוטים גם בענייני אחרית הימים. את הפיוטים הללו היו נוהגים לומר בכמה קהילות בתשעה באב, בזמן קריאת הנחמות.

ראשית אני מביא כאן חלקים מהפיוט "בימים ההם ובעת ההיא", ששד"ל (ר’ שמואל דוד לוצאטו) כתב אודותיו (במחזור שנדפס בליוורנו תרכ"א), שהוא מיוסד על דברי חז"ל שחלק מהם נאבדו מאיתנו ברבות השנים, אך בימי רבי אלעזר הקליר עדיין היו ידועים:

בימים ההם ובעת ההיא / רבי אלעזר הקליר

…בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש הרביעי, הוא חודש תמוז,
זעם ועברה בכל תִמצֵא,
ומלך מבלעדי שמים יצא,
חסן מסטין יאמר לו: צא,  
(חסן הוא שמו הפרטי של נסראללה)
ורווח והצלה למעוטים תִמצֵא

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש החמישי, הוא חודש אב,
טהור יעט בגדי רקמתו,
והר הזיתים ייבקע מגערתו,
יצא משיח בגדולתו,
כצאת השמים בגבורתו.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השישי, הוא חודש אלול,
כשרון יכריז לו בן-שאלתיאל,
[וירדו] מיכאל וגבריאל, (‘וירדו’ תוספת של הדפסת ליוורנו תרכ"א)
לערוך מלחמת נקמת אל,
ולא ישאירו אחד מאויבי אל.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השביעי, הוא חודש תשרי,
מהומה וסכסוך יהיו בכל גוי,
ויאמר: לכו ונכחידם מגוי,
נורא כלקח לו גוי מקרב גוי,
יבזה נפש, ויתעב בו גוי.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השמינו, הוא חודש חשון,
סער יהיה בגלות ראשונה,
ובו למדבר תצא שושנה,
עשרה אלף יגלו במשענה,
ולא תהיה כראשונה האחרונה.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש התשיעי, הוא חודש כסלו,
פתאום תיפול חרב משמים,
ודם רשעים יהלך כנחלי מים,
צח (משלוש ועד תשע) יהום הומים כמים,
ומתים יקומו ויחיו מיומיים…

(מקור: הפיוט כפי שהופיע בדפוס הראשון, ונציה רפ"ב. גרסה אחרת של הפיוט שנדפסה  כ-350 שנה מאוחר יותר, נמצאת בספר אוצרות הימים, סוף חלק ב)

(מקריאה של הפיוט בגירסה המלאה (כאן הובאו רק מספר בתים), נראה שייתכן  כי "בימים ההם ובעת ההיא" אינו מתייחס לאירועי שנה אחד בלבד, אלא למאורעות שיקרו בחודשים מסויימים בשנים מסויימות באחרית הימים)

אני לא מתכוון לפרש את הפיוט, מפני שמה שברור - ברור (כגון "חסן" נסראללה המשטין, המקטרג, שאכן קם למלחמה נגד ישראל בחודש תמוז), ומה שלא ברור - קשה מאוד לפרשו.

פיוט נוסף של ר’ אליעזר הקליר בענייני הגאולה ואחרית הימים הוא פיוט הנקרא "אותו היום", ויש מקומות שבהם הוא נקרא "חזון המלחמה האחרונה", והנה הוא לפניכם:

אותו היום (חזון המלחמה האחרונה) / ר’ אליעזר הקליר

אותו היום [אשר] יבוא משיח בן-דוד
(‘אותו היום’: אין הכוונה ליום אחד בלבד, אלא לתקופה שלמה, כפי שניתן ללמוד מסוף הפיוט שמדבר בפירוש על תקופה נוספת של 45 ימים, כך שהאותות הללו הם אותות שיקרו במשך תקופה. והשם ‘יום’ יוחס כאן בפיוט מפני שיום מתאר את הגאולה לעומת הגלות שנמשלה ללילה וחשיכה)
אל עם אשר נדחקו
תיראינה האותות האלה בעולם - ויופקו:
ארקא ודוק
(כינוי לארץ ושמים) יימקו,
וחמה ולבנה - ילקו,
ויושבי הארץ - ישתקו,
ומלך מערב עם מלך מזרח - זה לזה ידיקוּ,
ומלך מערב - חילותיו בארץ יתחזקו.
ומארץ יקטן ייצא מלך - ומחנותיו בארץ יחוזקו.
(יקטן הוא שם אחד מצאצאי שם, עפ"י ספר הישר ארצו היא ‘ארץ הקדם’, דהיינו ארץ המזרח)
ויושבי תבל - כולם ידוקדקו,
ושחקים על חלד - עפר יריקו,
ורוחות בארץ יופקו.
וגוג ומגוג איש את-אחיו ידפוקו,
ואימה בלב הגויים ידליקו,
וישראל מכל פשעיהם יתנקו,
ומבית התפילה עוד לא יורחקו
(נ"א: יודחקו),
ברכות ונחמות עליהם יורקו,
ובספר החיים יוחקו.

ומלכים מארץ אדום ייתמו,
ויושבי אנטוכיה
(עיר בסוריה) ימרדו וישלימו,
ומעוזיה ושומרון ינוחמו
(לסברת ן’ שמואל מעוזיה היא טבריה)
ועכו והגליל ירוחמו,
ואדומים וישמעאלים בבקעת עכו יילחמו,
עד ישקעו הסוסים בדמים ויהמו,
ועזה ובנותיה יורגמו,
ואשקלון ואשדוד יוהממו.
וישראל מקריה יצאו ויקדימו,
ארבעים וחמישה ימים בר לא יטעמו,
וייגלה משיחם וינוחמו,
וסוד רז למלכם ינעימו,
ושבח למלכם ירוממו,
וכל רשעים במשפט לא-יקומו.

(מקור: גנזי שירה ופיוט א 28, ונמצא גם בנוסח לא כ"כ נאמן למקור, אלא "מתוקן", באוצרות אחרית הימים סוף חלק ב)

גם כאן אין צורך בפירושים רבים. מלחמת "המערב" מול "המזרח" היא בדיוק המלחמה שאמורה להיערך בקרוב בין ארה"ב ובעלות בריתה לאיראן ובעלות בריתה, כפי שהובא מספר פעמים על פי המקורות. אך הדבר המיוחד הנראה בפיוט זה, והמתאים במיוחד לימינו, הוא המלחמה המתוארת מצד אחד בצפון הארץ (עכו והגליל) ומצד שני מדרומה (עזה ובנותיה שיופצצו, לעומת אשקלון ואשדוד ש’יוהממו’), וזה סימן מאוד מעניין לזמן הזה.


מילותמפתח: מףהמשיח מףגוגומגוג מףאחריתהימים

מסווג תחת: מקורות » כללי, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד ב' באב תשס"ו (27.7.06)
» ‘ישראל בסכנה’; שר-החיזבאללה, ועוד

הרב זר מתריע: ‘עם ישראל בסכנה’ ■ מזהיר משלושה ימים קשים החודש ■ מפציר לעשות תשובה לפני שהקב"ה יסגור עלינו ■  הרב מוצפי מגלה מי ה’שר’ הממונה בשמים של חיזבאללה ■ "רוח הסערה" שתבוא לקראת הגאולה כמתואר בספרים עתיקים ■ Partially Translated

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מולטימדיה » וידאו, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד כ"ט בתמוז תשס"ו (25.7.06)
» דברי הבן איש חי על אב

אתמול הוזכר בבלוג שאמר ראש ישיבת המקובלים שאב יהפוך להיות ראש לכל החודשים, ובואר שעפ"י דברי חז"ל הראש לכל החודשים עד לזמן הגאולה הוא ניסן (חודש האביב: "אב ל-י"ב חודשים), בשל הגאולה והניסים שהיו בו. אבל רבי יוסף חיים זיע"א, בעל ה"בן איש חי" ואחד המקובלים הענקיים שחיו במאה הקודמת, היה הראשון שאמר שחודש אב יהיה אב לכל החודשים, וזו למעשה הסיבה ששמו נקרא אב.

בספר "בן איש חי - הלכות", מאריך רבי יוסף חיים זיע"א בענייני מה שעתיד לקרות בחודש אב, רוחנית וגשמית, ועד כמה החודש הזה יהפוך מיגון לשמחה. עפ"י חלק מדבריו נראה שעיקר המהפך הזה יתרחש בתשעה באב, אך לפי חלק אחר נראה שיתרחש מט"ו באב ואילך. להלן הדברים המעניינים כפי שכתב אותם הרב הקדוש:

 

[נאמר בפרשת השבוע:] "אתם עוברים בגבול אחיכם, בני עשו, היושבים בשעיר, ויראו מכם, ונשמרתם מאוד, אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מארצם, עד מדרך כף רגל" וכו’ (דברים ב, ה)

נראה לפרש, בסיעתא דשמיא, על פי הקדמה ידועה, שכתבו המפרשים בשם חז"ל, שיעקב אבינו ע"ה לקח בחלקו את החודשים ניסן, אייר וסיון. ועשו לקח את תמוז, אב ואלול. אך נתגבר יעקב אבינו ע"ה עליו, וחטף ממנו את אלול, ונשאר בידו תמוז ואב בלבד, ולכן שלט בהם בזמן החורבן, והרע לישראל בהם, אך לעתיד [בזמן הגאולה] גם שתים אלו יקחו ממנו וישלטו בהם ישראל, ויהיו שני חודשים אלו ימים טובים לישראל, עד כאן דבריהם.

גם ידוע מה שכתבו המקובלים ז"ל, שקליפת עשו תיפול בזמן שיקח ממנו יעקב אבינו ע"ה, את האות וא"ו שהיא בסוף שמו, וישאר שמו "עש", ואז יתקיים בו "עש יאכלם" (ישעיה נ).

גם ידוע מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה: "מאד - זה היצר הרע". וזהו שכתוב:

  • "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו", פירוש: גם לעת עתה, אתם לוקחים את אלול, שהיה תחילתו חלק עשו.
  • "ויראו מכם ונשמרתם מאוד": ולכן צריך שבחודש הזה, תהיו נשמרים מן היצר הרע הנקרא "מאוד", כדי שלא תתגבר אדום שהיא אותיות מאוד.
  • אך "אל תתגרו בם": לפגוע בהם, לרשת ארצם.
  • "כי לא אתן לכם מארצם", אלא - "עד מדרך כף רגל": כלומר, עד שתתגברו במעשים טובים, שתהיו יכולים ליקח מהם אות וא"ו, שהוא רגל, כלומר סוף שמו של עשו.      או, יובן בס"ד "עד מדרך כף רגל": שיהיה נקצץ ונתקן הקו"ף דקנה, ויהיה מן קנה- הנה.     או, יובן שיושלם הבירור, שאז "מטו רגלין ברגלין" (אחרית הימים וביאת הגואל), כמו שכתוב בזוהר הקדוש.

נמצא, לעת עתה אנחנו מצפים ליקח גם תמוז ואב, שיהיו ימים טובים, ודבר זה תלוי בתשובה ומעשים טובים. והנה ידוע מה שכתב הרב בעל "בית עובד" ז"ל, כי י"ב חדשים הם כנגד י"ב אותיות שם א-דנ"י במלואם, ואות א’ מתחיל בניסן, עיין שם. נמצא לפי זה, תמוז ואב הם אותיות ד"ל של י"ב אותיות הנזכרות, ובזה יובן בס"ד פירוש הפסוק "אשרי משכיל אל דל" (תהלים מא), ‘דל’ הם תמוז ואב, שהם בחינת אותיות ד"ל דשם א-דנ"י, לתקנם על ידי תורה ומצות ומעשים טובים, שאז "ביום רעה ימלטהו ה’" (שם). והובא בזוהר הקדוש, שבחודשי החורף יש טבת ושבט, שהם גם כן קשים, והם כנגד תמוז ואב. ונודע כפי סדר האותיות, שטבת ושבט, יהיו כנגד אותיות י"ו של האותיות הנזכרות, וגם אלו, אחר שיתוקנו תמוז ואב, גם הם נתקנים ונמתקים, וישתלשל בהם שפע רב. נמצא שתמוז ואב וטבת ושבט, הם אותיות "דלי"ו", ובזה יובן בס"ד משמעות פסוק "יזל מים מדליו" (במדבר כד), כלומר שפע גדול מהחדשים הללו שהם כנגד דליו, "וזרעו" - ישראל - "במים רבים" היא התורה (כפי שאמרו חז"ל, אין מים אלא תורה).

והנה, תמוז אב מספרם (בגימטריה)תאנה’, ובזה יובן בס"ד פירוש הפסוק "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז): "נוצר תאנה" - לעת עתה - "יאכל פריה" - לעתיד לבוא, כשיתהפכו לימים של טובה. ונודע כי החורבן וכל הרעות שהיה לישראל, היו מסיבת עוון עץ הדעת, שהיה תאנה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ע). ועוד יש מי שסובר שגפן היה (שם). ואלו ואלו דברי א-לוקים חיים, שהיה כך והיה כך. ובזה יובן הפסוק "כי עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם" (נבואת אחרית הימים ביואל ב), כלומר: עץ השדה הם אילני סרק, שעתידין להוציא פרי, יען כי תאנה וגפן, שחטא בהם אדם הראשון, נתנו חילם שנתקנו.

ולכן חודש זה נקרא "אב", שהוא עתיד להיות אב לכל חודשים, מאחר שנעשו בו רעות רבות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל החודשים, על דרך מה שאמר הכתוב "שמחנו כימות עיניתנו" (תהלים צ).

גם נראה לפרש, שנקרא "אב" מפני שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אל"ף בי"ת: אלף בינה", ולכן שבטו יששכר (שנים עשר השבטים עומדים כנגד שנים עשר החודשים, ויששכר עצמו נולד בעשירי באב עפ"י המדרש, ויששכר מסודר כנגד אב עפ"י סידור היעב"ץ, ועיין עוד בספר מנוחת שלום סימן סג), והנה נודע, כי תוקף ימים רעים של חודש זה הוא בכניסתו בלבד, שהם תשעה ימים, שיש בהם רי"ו שעות, כמנין "גבורה", וכמנין "אריה". לכן מזל חודש זה הוא אריה. תוציא מהם ארבע שעות, שהוא שליש אחרון של יום תשעה באב, שאז נולד המשיח מושיען של ישראל (עפ"י המדרש), נשאר רי"ב שעות. ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחורבן, בשביל שביזו תלמידי חכמים, כמו שאמרו רז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים" (שבת קיט ע"ב). וידוע כי תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים "רבי" כמו שאמרו חז"ל: "כל רב מבבל, וכל רבי מארץ ישראל". ומאחר שביזו את "רבי", לכך לקו ב"רי"ב" שעות קשות אלו של תשעה ימים הנזכרים. והנה אנחנו בוטחים כי רי"ב שעות רעות אלו, יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר "אורה", שעולה (בגימטריה) רי"ב, ויתקיים בימים אלו: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון" (אסתר ח) .

ובזה יובן הנאמר בקהלת י"א: "ומתוק האור וטוב לעינים", כי שני החודשים תמוז ואב הם כנגד שתי עיניים ימין ושמאל, ועליהם כתיב "עיני עיני יורדה מים" (איכה א), וכמו שכתב רבינו [האר"י] ז"ל בשער הכוונות. וידוע כי החכמים מכונים בשם עיניים לקב"ה. לכך תבע עלבונם בימים אלו של תמוז ואב, שהם בחינת עיניים, ולכך באיכה הקדים אות פ’ לאות ע’, על שביזו תלמידי חכמים, שהם עיניים. והתוקף של רעות הימים אלו היה ברי"ב שעות הנזכרות, שהם כמנין "האור", ולזה אמר "ומתוק האור", שיתמתקו רי"ב שעות, ויהי אור, ובזה יהיה טוב לעינים, שהם תמוז ואב, שהם בחינת עיניים. וזהו שנאמר "קול צופייך נשאו קול, יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון" (ישעיה נב בנבואת אחרית הימים), כי בתמוז ואב, שהם "עין ועין" יראו בשוב ה’ ציון.

ועוד נראה לפרש בס"ד: הטעם שנקרא חודש זה "אב", כי הוא תלוי בתיקון שתי אותיות ו-ה של השם, ואות א’ של "כסא". כי כאשר יושלם תיקון שלהם, שיהיה השם שלם והכסא שלם, אז גם הוא יהיה לטובה לששון ולשמחה. כי לכן עתה, בימי החורבן, אמרו רז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית כו), להיות שהשם חסר ו-ה המורים על השמחה, כמו שאמרו רז"ל "בין וי לו-ה ניצול רבי יוחנן בן זכאי". ולכן נקרא "אב", רמז באותיות אב על אותיות השם וכסא.

ובזה יובן משמעות הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח):

  • "אבן": ראשי תיבות נכנס אב, שהוא תשעה ימים הנכנסין בתחילה
  • "מאסו הבונים": הם החכמים שנקראים בונים, כמו שאמרו "אל תקרי בנייך אלא בונייך", שגזרו בהם כמה דברים של צער ואבלות, וכאשר נבאר
  • אך באמת "היתה לראש פינה": כי יהיה חודש זה אב לכל חודשים.
  • ואל תחשוב שהמעלה שתהיה בו לעתיד תהיה על ידי בשר ודם, שאין סופה להתקיים, אלא "מאת ה’ היתה זאת" המעלה לחודש זה.
  • ו"היא נפלאת בעינינו". חלק התיבה לשתים, וקרי בה "ב’ עינינו", כלומר בשתי עיניים, של תמוז ושל אב.
  • "זה היום" הידוע, שהוא יום תשעה באב, שהיה קשה ביותר שבו נשרף ההיכל.
  • "עשה ה’": לשון תיקון, כמו "ובן הבקר אשר עשה", שהוא יתברך תקנו בידו ולא על ידי שליח.
  • ולכן לעתיד "נגילה ונשמחה בו" - בתשעה באב- בכפל, המורה על הקיום.

ובזה יובן רמז הכתוב, "בשוב ה’ את שיבת ציון… אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם אלה. הגדיל ה’ לעשות עימנו, היינו שמחים… הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, הלוך ילך ובכו נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו" (תהלים קכו):

"הגדיל" דייקא, שנתגדל באותיות ו-ה, ואנחנו משיבין: כן, האמת "הגדיל ה’ לעשות עמנו", על כן "היינו שמחים": כיון דנשתלמו ו-ה המורים על שמחה, והנה בעתה "הזורעים בדמעה" - שבוכים בתשעה באב - "ברינה יקצורו" - לעתיד לבוא. "הלוך ילך ובכו" = עתה, מביתו לבית הכנסת, ומבית הכנסת לביתו, בעבור החורבן, הנה הוא "נושא משך הזרע", כי בבכיה של תשעה באב יתוקנו ניצוצות של קרי, וכמו שכתב הרב מועד לכל חי ז"ל. "בוא יבוא ברינה", בא בהיפוך הוא "אב", יבוא ברינה לעתיד, "נושא אלומותיו" - כי רבות רעות נעשו בו, ועתה לעתיד לבוא, יהיה נושא אלמותיו טובות מרובות.

אמרו רז"ל: בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיניה (יהודי שיש לו משפט עם גויים, ינסה לדחות אותו) עד ראש חודש אלול, ויש אומרים עד תשעה באב, דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו הסברה היא עיקר, דאין צריך להשתמט עד ראש חודש אלול, אלא רק עד אחר עשרה באב, ובפרט כי בט"ו באב, צריך לעשות שמחה, מפני שיש עילוי לשכינה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש ח"ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו, לא ירד, דמעלין בקודש.

ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט), שידוע מה שאמרו רז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים" וכו’ וכנזכר בתענית, יעוין שם, וידוע מה שאמרו רז"ל במדרש, שכל ישראל נקראים בשם יוסף, כמו שכתוב "תחון שארית יוסף". וזהו שאמר "בן פורת יוסף" -אלו ישראל, שיהיה להם "בן פורת עלי עין", הוא חדש אב, שהוא בחינת עין כנזכר לעיל, אף על פי שיש בו בכיה ואנינה. ואמר אימתי יהיה החן הזה? בחודש אב, שהוא בחינת עין. ואמר "בנות צעדה עלי שור", פירוש בזמן שבנות ישראל, יוצאות ומחוללות בכרמים, שהוא ביום ט"ו באב.

[עיקרי ההלכות שהובאו לחודש אב]:

  • ממעטין במשא ומתן מראש חודש עד תשעה באב, היינו של שמחה כגון צרכי חופה, אבל שאר משא ומתן, של מסחר וכיוצא, עושין כדרכן ואין חוששין.
  • דבר שיוכל לקנותו אחר תשעה באב, אלא שעתה נמצא לו בזול, שאי אפשר לקנות בערך זה אחר כך, מותר לקנות קודם תשעה באב.
  • אסור לעשות רקודים ומחולות מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, וראוי להזהיר את המנגנים הישראלים שלא ישוררו.
  • שבוע שחל בו תשעה באב, אסור לכבס, ואפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו עד אחר תשעה באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם, אסורים, בין ללבוש, בין להציע בהם את המיטה.
  • ובמקומות שיש חום הרבה, בזמן זה שמזיעין הרבה, ומוכרחים להחליף הכתונת, ובפרט הנשים, כיצד יעשה? ילבש קודם שבת את הכתונת המכובסת שיש לו כשעה ויפשטנה, ויצניענה ללבשה אחר שבת, בתוך שבוע זה שחל בו תשעה באב… וכן יעשה באנפלאות (גרביים) ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו.
  • יש נוהגין היתר בכיבוס בגדי קטנים, עד בני שלוש שנים, ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם, שלא יכבסו הרבה ביחד, וגם יכבסו בצנעה.
  • שבוע שחל בו תשעה באב אסור מהדין ללבוש בגדים חדשים, ואפילו מנעלים חדשים, ונוהגים לאסור בכל זה מראש חודש.
  • תפירת בגדים וכיוצא אסור בשבוע זו, ויש להחמיר מראש חודש, אבל דבר קרוע, וכן בגד שהותרה תפירתו, מותר לתפור, וכן הוא הדין שמותר לתפור טלאי על הבגד.
  • תספורת אסורה מהדין בשבוע שחל בו תשעה באב, הראש וכל השער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובשפם כל שמעכב האכילה מותר, ואפילו אבי הבן וסנדק אסורים להסתפר בשבוע זו. ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה.
  • אין ליטול (לגזוז) הצפורניים בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בערב שבת חזון מותר. ואם הציפורניים עודפים על הבשר, מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, מפני שיש חיוב גדול על פי הסוד ליטלם, ששם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית, לכן עונש המגדל צפרניים קשה מאד, אך יקוץ (יגזוז) בצינעה.
  • לסרק ראשו במסרק, בלי חפיפה, רק על שער יבש, יש אוסרין בשבוע שחל בו תשעה באב, וזה אינו אלא באיש, אבל באישה מותר.
  • אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע מראש חודש אב, ונוהגין האיסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי [ועפ"י מרן השולחן ערוך ראוי להחמיר גם בעשירי].
  • נוהגין שלא לרחוץ כל גופו, מראש חודש עד תשעה באב אפילו בצונן [ועפ"י מרן שליט"א מותר לרחוץ בצונן, פרט לתשעה באב, כמובן], והרגיל לטבול [במקוה] בכל ערב שבת, יטבול גם בערב שבת חזון, וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין, בערב שבת חזון, מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה שהיא לרפואה, מותרת בימים אלו אפילו בחמין.
  • בערב תשעה באב, אחר חצות היום, לא ילמוד תורה, אלא מדברים שמותר ללמוד בתשעה באב.
  • בסעודה המפסקת של תשעה באב אסור לאכול שני תבשילין. ואפילו אם הם מין אחד, ורק אחד עבה ואחד רך, נחשבים כשני תבשילין. ואפילו אם בישל דבר הנאכל כמו שהוא חי, כגון תפוחים וכיוצא, שבישלום בסוכר, נחשב כתבשיל. ואין לאכול ביצה עבה (קשה) וביצה רכה (קלה). אבל כל תבשיל שדרכם לבשל את שני המינים יחד, כגון אורז ועדשים, שקורין כּג’רי וכיוצא בזה, נחשב כתבשיל אחד ומותר. אבל אורז שאוכל עימו ביצים מטוגנות, נחשב כשני תבשילים ואסור. ופירות חיים יכול לאכול כמה מינים, וכן יכול לאכול פירות חיים עם התבשיל ביחד. וכן יכול לאכול עם תבשיל האורז, חלב חמוץ שקורין בערבי לבן, ובלשון אחר יגורט, אך טוב להתרחק מזה, כדי למעט הנאותיו בסעודה זו, וכמו שכתב הרב מחזיק ברכה ז"ל, שאין נכון לאכול סלט עם התבשיל בסעודה זו. מכל מקום נכון למעט הנאותיו בסעודה זו, ולא ירבה בפירות, ורק יאכל פרי הצריך לו בשביל התענית, כמו אבטיח, שצריך מאד במדינות אלו בגלל החום.
  • בסעודה המפסקת לא ישב על כסאות או כרים, אלא על מחצלות או כסות דק, ולא ישב על קרקע ממש, כי דבר זה קשה הוא על פי הסוד. ומותר לישב על גבי קרש שאינו גבוה טפח (8 ס"מ). ולא ישבו שלשה ביחד לאכול בסעודה זו, כדי שלא יתחייבו בזימון, והטעם נראה לי, כי זימון מורה על קביעות, ואנחנו אין רוצין שיהיה קבע לסעודה זו שהיא בשביל האבילות, כי מקוים שיבא הגואל, ויבנה בית המקדש, במהרה בימינו אמן, ונעשה סעודה של שמחה וששון.
  • לא ילכו יחפים ממש בתשעה באב אלא ילבשו מנעל שאינו של עור אסור, ואם נגע בידיו בזה המנעל, צריך נטילה כדין נוגע במנעל של עור.
  • בתשעה באב לא ירחוץ, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ובנטילת ידים של שחרית, או של בית הכסא, יטול עד סוף קשרי אצבעותיו, ואם היה לכלוך בידיו או פניו - מותר לרחצו. וכן מי שדרכו להיות עיניו דומעות, ובבוקר אחר שיקיץ משנתו, יהיה לכלוך בגבות עיניו מותר לרחצם. וכן מי שיש לו חולי עינים, ודרכו לרחצם במים קרים, בשביל רפואה, מותר. וכן המבשלות מדיחות הבשר והירקות במים כדרכן, ואין חוששין.
  • תשמיש המיטה אסור בתשעה באב, ואסור לישון בו במטה אחת עם אשתו, ונכון שלא יגע בה בלילה, ושלא להושיט דבר מידה לידו.
  • ואין מברכין בתשעה באב שעשה לי כל צרכי [ולדעת מרן שליט"א כן מברכים], משום שכולם יחפים, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל.
  • בליל תשעה באב ישים אבן תחת הכר שישן עליו, ואם דרכו לשכב על שני כרים, ישכב על אחד.
  • אין שאלת שלום (אמירת שלום אחד לשני) בתשעה באב. ומלאכה אסורה בלילה וביום.
  • ביום תשעה באב, יניח ציצית ותפילין רש"י ורבינו תם, בבוקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד, ואחר כך ילך לבית הכנסת, להתפלל עם הציבור.
  • בליל תשעה באב אחר חצות אומרים תיקון רחל בלבד, אבל ביום תשעה באב אין אומרים תיקון רחל.
  • חולה האוכל בתשעה באב, אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר "נחם" במקום "רצה והחליצנו", ואומר "ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, ברוך אתה ה’ מנחם ציון בבנין ירושלים". וכן הנוסח של החתימה ב"נחם" שאומרים בתפילת העמידה.
  • צריך להזהר לברך במוצאי תשעה באב, ברכת הלבנה בשמחה, ויאמר בקול נעים, בשמחת הלב: דוד מלך ישראל חי וקיים.

(בן איש חי הלכות, שנה ראשונה, פרשת דברים)

 

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד כ"ז בתמוז תשס"ו (23.7.06)
» העימות עם הפרסים לפי המקורות

דברי חז"ל אודות מלחמת הפרסים שתקדם לבואו של המשיח ספר זרובבל: מלחמה קשה תתקיים נגד הפרסים בחודש אב ביאור עניין משיח בן יוסף מקורות בעניין פתיחת המלחמה בגליל תאור האומה הפרסית בדברי חז"ל הקשר למצעד הגאווה וביטולו רמזים לנסראללה בדברי חז"ל על אחרית הימים מאמר מסכם

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד ח' בתמוז תשס"ו (4.7.06)
» אימת אתי בר נפלי?

להלן קובץ פירושים שהקלדתי מתוך "עין יעקב" (אוסף של דרשות חז"ל בתלמוד), אודות תחילת הדיון בגמרא בסנהדרין בעניין ביאת המשיח הקרובה בע"ה. הפעם אלה השורות הראשונות העוסקות בעניין. אם ירצה השם, אני מקווה שבהמשך אביא קובץ פירושים גם לגבי המשך הדברים, כדי ללמוד את הדברים היישר מהמקור.

להלן קטע הגמרא המבואר הפעם:

אמר ליה רב נחמן לר’ יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי?

אמר ליה: מאן בר נפלי? 

אמר ליה: משיח.

ומשיח בר נפלי קרית ליה?!

אמר ליה: אִין (כן), דכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט).

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן-דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין (במדרשים נכתב: "מתים"), והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות. עד שהראשונה פקודה, שניה ממהרת לבוא.

(סנהדרין צו ע"ב - צז ע"א)

הגמרא מספרת כאן שרב נחמן (בן יעקב, אמורא בבלי מהמאה השלישית/רביעית למניינם) פגש את רבי יצחק (נפחא, אמורא ארץ-ישראלי שהיה מתלמידי רבי יוחנן, ובהמשך יצא לבבל, שם התארח, בין השאר, בבית רב נחמן), ושאל אותו האם הוא שמע (מרבותיו) מתי יבוא "בר נפלי" (בתרגום מילולי משהו כמו: בן הנפילה, או בן הנפל). רבי יצחק מתפלא על השם המשונה "בר נפלי", ושואל את רב נחמן מי הוא בכלל אותו "בר נפלי", ורב נחמן משיב לו שהוא מתכוון למשיח. מתפלא רבי יצחק מאוד: "למשיח קראת בר-נפלי"?! משיב לו רב נחמן, שאכן כך, וזאת מפני שכתוב בנביא עמוס "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת". לאחר מכן משיב רבי יצחק את ששמע מרבו, רבי יוחנן, ומתאר לו את הדור שהמשיח בא בו, אך כמובן משתמש במונח "בן דוד" במקום "בר נפלי", ואומר לו "דור שבן דוד בא בו ת"ח מתמעטים" וכו’. והדיון בגמרא בעניין המשיח מתמשך מנקודה זו למשך מספר עמודים בגמרא.

המפרשים אודות קטע זה התרכזו בעיקר בסיבה לכינויו של "בן דוד" כ"בר נפלי", אך גם פירשו את האמירה שהובאה בשם רבי יוחנן. להלן הפירושים כלשונם:

רש"י:

אימת אתי בר נפלי: איירי דאמרינן "צרור הכסף לקח בידו", שנתמעטו הצדיקים קא מיירי נמי במשיח, וקאמר תלמידים מתמעטין ואיירי דאמרינן ד"ותהי האמת נעדרת" אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא.

את סוכת דוד הנופלת: מלכות בית דוד שנפלה, להכי קרי משיח בר נפלי.

עד שהראשונה: עד שלא כלתה צרה ראשונה, שנייה ממהרת לבוא.

פקודה: כמו "לא נפקד" (במדבר לא).

מהרש"א:

אימת אתי בר נפלי כו’: הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה על שם נפילת בתולת ישראל וגו’, וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה, שיהיה להם תקומה.

ואמר ליה "מאן בר נפלי?" ו"אמאי קרית ליה למשיח בר נפלי": דהוי ליה לקרותו נפלי, על שם נפילת ישראל, וקאמר על שם מלכות בית-דוד שנפלה בגלות קרי ליה בר נפלי, כדכתיב: "אקים את סוכת דוד הנופלת". ועד אימת יהיה אותה נפילה? עד שתשוב המלוכה לבן-דוד, ואמר ליה כו’.

דור שבו דוד בא: על שם בר נפלי דקאמר. באותו דור יהיו.

תלמידי חכמים מתמעטין כו’: שיהיו ישראל בנפילה וירידה תחתונה.

עד שהראשונה פקודה כו’: על שם "ביום פקדי ופקדתי" וגו’, ואפשר שהראשונה פקודה כו’ דקאמר רמזו על חטא הראשון והוא עוון העגל.

ריא"ף:

אימתי בא בר נפלי וכו’: יש לדקדק מה זו שאלה כיון שקראו למשיח בר נפלי משום דכתיב "אקים את סוכת דוד הנופלת", א"כ שידע בההוא קרא הרי תשובה מפורשת שם, דכתיב לעיל מניה "בחרב ימותו כל חטאי עמי" וסמיך ליה "ביום ההוא אקים" וכו’, ואפשר בזמן שלא ימותו החוטאים קבעי איזה סימן יהיה לביאת המשיח.

דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין: שכל זמן שיש תלמידי חכמים בעולם, הם מגינין על החוטאים שבדור, שלא יפלו בחרב, וכל זמן שאינם כלים החוטאים, אין קימה לסוכת דוד הנופלת, אבל כשתלמידי חכמים מתמעטים, אז לא נשאר מגן על כל הדור החוטאים, שעיניהם כלות, וגזירות קשות מתחדשות, דהיינו ימותו כל החוטאים, וביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.

עיון יעקב:

כדכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת": לרמוז כשיהיה ישראל בדיוטא התחתונה, אזי יקים אותם, כדכתיב "כי שחה לעפר נפשנו… קומה עזרתה לנו", אזי ישלח עזרתם מקודש, או דלכך קרא דוד הנופלת, לפי שנגזר על דוד להיות נפל, אלמלא לא נתן אדם במתנה שבעים שנה משניו, ועל שם כך נקרא "הנופלת".

תלמידי חכמים מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה: לכך תלמידי חכמים מתמעטין, כי "מפני הרעה נאסף הצדיק", וכן להיפך: כיוון שיתמעטו התלמידי-חכמים, אין כאן מי להגן עליהם, לכך "והשאר עיניהם כלות".

 

ענף יוסף:

אמר ליה אין, דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת: כתב בספר ‘אמרות טהורות’ מאמר מקור-דין ח"ב פ"ז, שמה שאמר ליה רב נחמן "אין, דכתיב וכו’", שנוי’ בעלמא קאמר ליה, דיותר היה ראוי לקרותו ע"ש הקימה מעל שם הנפילה. אבל האמת הוא שקרא לו כן על דרך סוד הגלגול, שהוא בין אדם הראשון ודוד, שהיו שניהם נפלים. אדם, שנגזרה עליו המיתה ביום יצירתו, ודוד שהיה נפל מטבעו, ולכן אמר בלשון רבים, עד כאן לשונו.
וזה לשון ספר ‘מגלה עמוקות’ סוף דרוש לסוכות: קרי ליה בר נפלי, לפי שהוא בגלגל תליתאי,ואדם היה מסוף העולם ועד סופו, והעמיד על ק’, ודוד היה ראוי להיות נפל, כי אדם נתן לו ע’ שנה, לכן נקרא משיח בר נפלי, בלשון רבים. או יאמר לפי שהוא מדוכא בעוונותינו "אכן חליינו הוא נשא", ואין לך יום שאין הקללה מרובה כו’, לכן קרי ליה בר נפלי, נפילות הרבה, וזה שנאמר "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", בכל יום נופלת. בר נפלי בגימטריא בן-ישי. עד כאן לשונו.

חידושי גאונים:

אימת אתי בר נפלי וכו’: י"ל אמרי קרי’ ליה בר נפלי בלשון רמז ולא משיח, וגם מה ענין השם של בר נפלי. וי"ל דודאי ידע הגדול השואל שאין איש מי שיודע עת ביאת המשיח, דהקב"ה ליבא לפומיה לא גלי, ורצה להראות שאין כוונת שאלתו על העת, אלא לידע איך יהיה ענין שפלות העולם לעתי שיבוא, ולכן הי’ שאלתו אימת אתי בר נפלי, מלשון נפילה, שהוא האיש שיבוא בעת שהגיע הדור ע"י הצרות שעברו עליהם על מצב השפל והנבזה. והנה, בפסוק "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, וגדרתי את פרצותיהן… ובניתיה כימי עולם", פסוק זה יש לבאר: דהנה הטבע נותן שכל דבר טוב, כשיעלה ויוסיף על שלימותו לא יהיה כן בעת שלימותו, אלא בתחילה ירד למטה ממעלתו, וייפסד, ואח"כ יעלה למעלה, כמו בחיטה הנזרעת, שהיא מתחילה אוכל, ואם ירצו שתוליד עוד כמותה, בתחילה תיזרע ותיפסד. וכן עניין האדם בעולם הזה: כשיעלה במעלתו לבוא לידי חיי העולם הבא, שאחר תחיית המתים, בתחילה ייפסד ויכלה בארץ, ואח"כ יחיה ויוסיף במעלתו. ובזה יש ליתן מעט למה בתחילה היה נבנה בית המקדש ונחרב, דודאי עיקר מעלת בית המקדש הוא מקדש שלעתיד "מקדש ה’ כוננו ידיך", והוא אחד מז’ דברים שנבראו קודם בריאת העולם. אבל למען ייראה במעלה זו בארץ, בתחילה הוצרך להיבנות ולהיפסד, ואח"כ יוסיף במעלה הרבה על מה שהיה כשייצא לעתיד לבוא. וזה הפירוש "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", פירוש: ע"י שהיתה נופלת בתחילה, אקים אותה, אבל לא יהיה לה קימה בלבד באותה מדרגה, כמה שהיתה לה, אלא "ובניתיה כימי עולם", כמו שהיה נכנס לפנים בימי עולם, שהוא קודם בריאת העולם. ובזה יש ליתן טעם למה בעקבות משיחא יהיה שפלות הדור כל כך גדול, ויתמעטו הצדיקים ותלמידי חכמים, ותורה מונחת בקרן-זוית. שקודם שתבוא המעלה העליונה, יהיה הפסד מהשלמות שהיתה, וכמו שאמרנו שהמקדש רק נחרב בערך לפי חוק הטבע, להקימו לבנין עולם, כן גם משרתי ה’, והנושאים עול התורה והמצוות, יתמעטו כדי שיקומו לגורלים ונהנים מזיו השכינה ועטרות אור הקב"ה בראשם, וזהו שרמז בשאלתו "אימתי אתי בר נפלי", פירוש: מתי יבוא משיח שייצא בשלמותו ע"י הנפילה המוקדמת, אימתי יבוא [דהיינו] כמה תהיה נפילת התורה כשיבוא, ולזה השיב: כשיימעטו תלמידי-חכמים, וצרות רבות וכו’, כשיהיה כן - אז מקויימת הנפילה אשר עליה נאמר "אקים את סוכת דוד הנופלת ובניתיה כימי עולם" (ערוך לנר).

בן יהוידע (פירוש ר’ יוסף חיים זיע"א, ה"בן איש חי", אינו מופיע בעין יעקב אלא בנפרד):

אימתי אתי בר נפלי: נ"ל בס"ד קרי למשיח בר נפלי, דאתי מדוד הע"ה, שהיה תחילתו נפל, אי נמי מפני שביאתו תלויה בבירור ניצוצי הקדושה שנפלו בקליפה, שיתגברו. וכן אמרו רז"ל: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף.
אי נמי יובן, התורה נקראת "אש" על שם שהאדם צריך לעסוק בה בהתלהבות, ומילוי אש א"לף ש"ין הוא אותיות "נפלי", וביאתו תלויה בעסק התורה. אי נמי, "נפלי" לשון כיסוי, שהוא טמיר וגניז בגן עדן, ומשם יתגלה ויבוא במהרה בימינו, אמן.

 


מילותמפתח: מףהמשיח מףדודהמלך

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד כ"ז בסיון תשס"ו (23.6.06)
» האדמו”ר ממעליץ: בהמ”ק קרוב ביותר!
ברשומה האחרונה שפירסם כבוד הרב אליעזר ברוידא שליט"א באתר שלו, מביא כבוד הרב הפעם את דברי כבוד קדושת האדמו"ר ממעליץ שליט"א המפתיעים ביותר, הכוללים התבטאות מיוחדת במינה. להלן תרגום חופשי ביותר של הדברים:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, תחזיות מימינו קישור-קבוע
בס''ד י"ט בניסן תשס"ו (17.4.06)
» שביעי של פסח - ואורו של משיח

נהגו בחלק מתפוצות ישראל לקרוא בליל שביעי פסח בכל שנה ושנה את תיקון שביעי של פסח (רצ"ב), שמאגד בתוכו מקורות רבים: תורה, נביאים, כתובים, גמרא וזוהר, העוסקים בענייני גאולת ישראל וביאת משיח צדקנו בב"א.

ליל שביעי פסח הינו הלילה שעליו נאמר:

…ויהי הענן והחושך, ויאר את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ויט משה את ידו על הים, ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה, ויבקעו המים.

(שמות יד)

במשך כל הלילה הקב"ה הוליך רוח אל הים, עד שהים נקרע ל-12 גזרים (שביל לכל שבט), ולבסוף פרעה וחילו נטבעו בו. ועפ"י המסופר במדרשים, באותו לילה היתה שעה קשה לישראל, והייתה מידת הדין מתוחה עליהם, עד כדי כך שאפילו מלאכי השרת לא אמרו שירה לפני הקב"ה (כפי שעושים תמיד), בשל השתתפותם בצערם של ישראל:

וראו העליונים בצרתן של ישראל כל אותה הלילה, ולא נתנו שבח והודאה לאלוקיהם, שנאמר: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (דהיינו מלאכי השרת, שנאמר בהם: "וקרב זה אל זה ואמר קדוש וכו’", לא עשו זאת באותו הלילה בשל צרתן של ישראל).

(פרקי דרבי אליעזר מא)

ובסופו של דבר, "וגבר ישראל": הקב"ה הוליך את ישראל בחרבה, והטביע את המצרים בים, ואפילו אלה ממכשפיהם שניסו למלט את עצמם, טבעו בסופו של דבר, כפי שמספרים חז"ל:

היו המצריים עושין כשפים (כדי להימלט מהטביעה) ועולין מן הים (ונמלטים). אמר הים: "פיקדון שהפקיד לי הקב"ה, היאך אניחנו?!". מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי, ומורידן לים, שנאמר: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצרים נסים לקראתו" וגו’. "לקראתם" לא נאמר, אלא: "לקראתו" - לקראתו של כל מצרי ומצרי.

שני מכשפים היו במצרים: יוחני וממרא, ועשו להן כנפיים בכשפים, ופרחו באויר, וניתלו ברומו של עולם. אמר גבריאל: "ברוב גאונך תהרוס קמיך". מיד אמר הקב"ה למיכאל: "לך ועשה בהם דין". תפסן מיכאל בציצית ראשן, וקיעקען על פני הים. הדא הוא דכתיב: "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים".

(ילקוט שמעוני שמות יד, רמז רלה)

והתשועה של ישראל על הים היתה תשועה סופית מהמצרים, והמכות שקיבלו המצרים בים היו פי כמה וכמה מהמכות שקיבלו במצרים, כפי שקראנו בהגדה בליל הסדר. ומעמד זה חקק את אמונת ישראל בקב"ה, שנאמר:

ויושע ה’ ביום ההוא את ישראל מיד מצריים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדולה, אשר עשה ה’ במצריים, ויראו העם את ה’, ויאמינו בה’ ובמשה עבדו.

(שמות יד)

וכזכר ללילה הזה, שמצד אחד הייתה מתוחה בו מידת הדין כביכול נגד ישראל, ומצד שני נעשתה בבוקרו תשועה גדולה ואדירה לישראל, נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח בבתי כנסת את "תיקון שביעי של פסח", כאמור, המדבר אודות הגאולה העתידה.

אבל לא זו בלבד. עפ"י הסוד שגילה הבעל שם טוב הקדוש, יום שביעי של פסח הוא יום של "התגלות אורו של משיח". ביום זה נוהגים החסידים לקיים סעודה לאחר זמן מנחה, סעודה הנקראת "סעודת משיח", ולאכול בה מצות ולשתות ארבע כוסות של יין, ולדבר בענייני הגאולה הקרובה, וזמן זה הוא עת רצון מיוחדת. אגב, על פי מקור המנהג הבעש"ט היה מקיימו בגלות ב"אחרון של פסח", שהרי בגלות מקיימים שני ימים טובים, והמנהג היה נעשה ביום טוב האחרון, שאצלנו חל ב"אסרו חג", אך המנהג בישראל לקיים את הסעודה בשביעי של פסח.

וקריאת התיקון הינה מחזקת ביותר, וניתן ללמוד ממנה הרבה אודות הגאולה הקרובה, מתוך המקורות האותנטיים המקובצים יחדיו בקובץ אחד, ובוודאי שקריאתו טובה לא רק בליל שביעי של פסח, אלא בכל ימות השנה.

להורדת נוסח התיקון (בפורמט PDF) לחצו כאן
לצפייה בפורמט PDF יש צורך בתוכנת Adobe Reader החינמית

חג שמח!

מסווג תחת: מקורות » כללי, חגים ומועדים קישור-קבוע
בס''ד ט"ו בשבט תשס"ו (13.2.06)
» ייאוש?! אין בן דוד בא עד שיתייאשו!

הגמרא במסכת סנהדרין מתארת את מצב הייאוש שישרור טרם הגעת גואל צדק. לאחר עמונה רואים את זה בחלקים רבים מהעם. בקריאה מחודשת של הגמרא, ניתן לראות כיצד רבותינו תיארו בדיוק את המצב שבו שרוי עם ישראל ברגעים אלה, כמעט בפרוטרוט, והבטיחו לנו שדווקא אז - יבוא משיח בן דוד!

קשה בימים האחרונים למי שמצוי בקרב עמו, שלא להתרשם מכמות הייאוש הטוטאלית שנחתה לאחרונה, לאחר מה שקרה בעמונה, על חלקים נרחבים מהמחנה האמוני בעם ישראל. אותם יהודים שמכח אמונתם החזקה הלכו והתיישבו כדי לקיים מצווה קדושה, ולמען בטחון עם ישראל, שבבת אחת הגיעו להתפכחות קשה מאשלייה שבה היו שבויים במשך תקופה ארוכה מאוד. מה שקרה בעמונה, הבהיר באופן חד משמעי היכן עומדים הדברים, מבחינת מדינת ישראל לעומת עם ישראל.

על כל פנים, המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י' בשבט תשס"ו (8.2.06)
» מסיפורי רבי נחמן מברסלב בעניין משיח

להלן שני סיפורים קדושים, שסיפר רבנו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. ידוע, שסיפוריו של רבינו הקדוש מלאים ברמזים קדושים ונפלאים, למרות שעצם קריאת בלבד משרה על האדם קדושה עילאית. ומובא, כי למעשה הסיפורים שסיפר (המקובצים ביחד בספר "סיפורי מעשיות") הם למעשה הדרך הקדומה להעברת סודות נפלאים, בטרם התגלות הזוהר הקדוש, ורבינו הקדוש השתמש בהם בדרך נפלאה ונהדרת, לצורך עטיפת עניינים קדושים ונוראים. והנה אעתיק מה שכתוב בהקדמת הספר:

להתודע ולהתגלות, שכל מילה ומילה הכתובה בספר הקדוש הזה - היא קודש קודשים, צרופה וזקוקה על טהרת הקודש, כולה סודות התורה. בל יעלה אדם בדעתו שהמעשיות הם פשוטים חס ושלום, מכיוון שאת המעשיות הקדושים האלו סיפר הצדיק הקדוש והנורא, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו אמן, וכוונתו היתה ללמד אותנו כיצד לעבוד את השם יתברך, ולוואי והיינו זוכים להבין מעט טיפה מן הים מהסודות הנוראות, ומהמוסר-השכל הנפלא שבסיפורי מעשיות אלו, כי אז היינו יהודי כשרים כראוי, והשם יתברך ישלח לנו את משיח צדקנו לגאלנו במהרה בימינו, אמן.

ועוד תוספת יש שם מדברי רבנו הקדוש:

היום אמרתי שלושה דברים, שלא כדברי העולם:

א) העולם אומרים: שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה.

     ואני אמרתי: שסיפורי מעשיות מסוגלים לעורר מהשינה.

ב) העולם אומרים: שמסיפורי מעשיות לא באים להריון.

   ואני אמרתי: שמסיפורי מעשיות נפקדות עקרות, ובאות להריון.

ג) העולם אומרים: שצדיק האמת המופלג במעלה אינו צריך
    הרבה מעות, כי למה לו מעות?

    ואני אמרתי: שצדיק האמת צריך כל הון דעלמא.

(חיי מוהר"ן כה)

ולהלן שני הסיפורים. סיפור ראשון:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד כ"ד בטבת תשס"ו (24.1.06)
» תשובה, מלך מת וגאולה: אז ועכשיו

הקב"ה הבטיח לישראל "כימי צאתך מארץ מצריים - אראנו נפלאות", וחז"ל דרשו שהגאולה שלעתיד לבוא תהיה דוגמת גאולת מצרים, ומה שהיה שם - יהיה כאן, רק בשינוי. המאמר הזה דן בהיבטים של הגאולה, ואולי גם בתחזיות, על סמך הדברים הנ"ל, ומתמקד בשאלת התשובה של ישראל כתנאי מקדים לגאולה, וברמזים לתזמונה.

האם יתכן שישראל כבר עשו תשובה?

אמרו רבותינו ש"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה", וכבר הוסבר במקום אחר (ר’ בסוף המאמר על המלחמה בשמיים תחת "מלחמה רוחנית עתיקה שהגיעה לעיצומה") שכל הויכוח בחז"ל הוא האם התשובה הזו מוגבלת בזמן או לא, אבל אליבא דכולם - תשובה היא תנאי הכרחי לגאולה ולביאת משיח צדקנו.

מזה זמן רב, אני קורא (וגם לפעמים מתווכח נגד) דברים המפורסמים בשם הרבי מלובביץ’, שנאמרו בשיחה בינו ובין כבוד הרב מרדכי אליהו שליט"א כאשר נפגשו בארה"ב לפני מספר שנים.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ט בטבת תשס"ו (19.1.06)
» חז”ל: שם השליט בעת קץ - אולמרט!

כידוע לכם, אני לא נוהג להשתמש בסופרלטיבים כאלה ואחרים כדי לתאר דברים שמתגלים מדי פעם בפעם, ואני גם מאוד נזהר בדרך כלל בניסוחים, אבל הפעם אני חייב לומר שלדעתי הממצא הזה שמובא בדברי חז"ל לגבי תקופתנו הוא באמת מדהים. עפ"י הממצא הזה לא יכול להיות כמעט לאף אחד ספק שאנחנו נמצאים ממש ב"קץ", והרי הדברים לפניכם:

English Translation of this post

לפני כשבוע, פורסמו כאן דברי חז"ל הרומזים רמזים מאוד עבים לגבי המצב שאנו שרויים בו כיום (English summary of the previous article: Yeranen Yaakov. More comprehensive translation: Mystical paths). מסתבר שמדרשי חז"ל הקדושים מכילים הרבה מאוד רמזים לגבי התקופה הזו, שבה אנו נמצאים. זו תקופה קשה, לכל הדיעות, ולראיה - ראו מה שקורה בעיר האבות, הלוא היא חברון, ומה שמתכוונים לעשות בקרוב בעמונה ("התנתקות חלק ב" הם קוראים לזה), השם ירחם.

בעוד שיהיה מאוד לא חכם להביא כאן חלק מהרמיזות של חז"ל, ואין צורך להרחיב מדוע (ומי שירצה יוכל להבין דבר מתוך דבר), יובאו כאן דברים הכתובים ב"ספר אליהו", שעפ"י המסורת מתאר את דברים שנגלו לאליהו הנביא המשך »

מסווג תחת: מקורות, נבואות שהתקיימו, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ח בטבת תשס"ו (18.1.06)
» ספר הזוהר: סגולה נגד חבלי משיח

ידוע מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת לגאולה ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח. הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו הקדוש) מסביר בספרו אדיר במרום מה עומד מאחורי הדברים הללו של הזוהר. השורה התחתונה: כדאי מאוד דווקא עכשיו לדבוק בקריאת ספר הזוהר הקדוש (כידוע, אמרו המקובלים שספר הזוהר פועל גם אם לא מבינים את המילים שקוראים).

להלן חלק מהדברים שמביא הרמח"ל:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד י"ג בטבת תשס"ו (13.1.06)
» חז”ל על גורל המנהיג שלפני המשיח

מספר נקודות בדברי חז"ל אודות מה שיקרה למנהיג האחרון שיהיה לפני בוא משיח בן דוד מתאימות במקצת למצבו שבו שרון מדווח כיום * הזמן שזה אמור לקרות בו: חודש טבת וחצי שבט * יש גם חישוב מדוייק אפשרי לזמן השבץ

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד י"ב בטבת תשס"ו (12.1.06)
» נבואת הילד העתיקה - במלואה!

להלן הנבואות של הילד שניבא לפני 1500 שנה במלואן: נבואות מפי ילד יהודי (ר’ נחמן קטופא בילדותו, ומת מיד לאחר שסיים את הנבואות) שהתנבא בארמית לגבי עניינים הקשורים לגאולה, ולבוא המשיח, ומוזכר בשיחות הרבי מלובביץ’ וכנראה אושר ע"י ה"צמח צדק" (האדמו"ר השלישי של חב"ד, כפי שאפשר לראות בקישור הזה), וכמו כן האדמו"ר ר’ אהרן ראטה זצוק"ל זיע"א מחבר ה"שומר אמונים" שאמר על הילד המחבר ר’ נחמן קטופא ש"כל דבריו דברי נביאות - קודש קודשים". קברו של הילד ידוע ונחשב לאתר קדוש ליהדות בכפר ברעם שבגליל העליון). על הנבואות נכתב גם במאמר זה, ונעשה נסיון לפרש קטע מהנבואה כאן אודות הרס פסל החירות לקראת הגאולה.

להלן הדברים:

 "נבואת הילד"

הקדמת המוציא לאור:

נבואת הילד אשר חזה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים, כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אימו, וככלותו לדבר גוע וימות. ולכן מכונה "קטופא", כי נקטף בנעוריו, או "חטופא" כי חטפו המות.
המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד א' בטבת תשס"ו (1.1.06)
» עדכון מהרב חוזה הצונאמי (מקץ)

פרטים מלאים לגבי הרב המכונה כאן "חוזה הצונאמי" (כולל כל התחזיות שפורסמו בעבר) תוכלו למצוא כאן.

העדכון הבא הינו עפ"י דברים שנאמרו בשבת פרשת "מקץ" תשס"ו (ל כסלו,31.12.05):

בס"ד

[כבוד הרב אמר בשיעור האחרון בשבת את הדברים הבאים:]

המוסלמים מטמאים את מקום ביהמ"ק במסגדים שלהם, הנוצרים לא היו מספיק "חכמים" כדי לקחת את המקום הזה, אז הם הציבו את כל הכנסיות שלהם מסביב, כדי לטמא את המקום כמה שיותר.

הטומאה היום בדורנו היא הרבה יותר גדולה מהטומאה שהיתה במצרים1… הדור הזה נמצא חזק מאוד בתוך הטומאה.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, תחזיות מימינו קישור-קבוע
בס''ד כ"ה בכסלו תשס"ו (26.12.05)
» האם המשיח יהיה מתנחל?

בפרשת "וישלח", אותה קראנו בשבת של השבוע שעבר, קיים רמז המתאר את מקום התגלותו של משיח צדקנו, כאשר יגיע לגאלנו.

אמנם, אפשר לפרש זאת לאו דווקא כמקום הגעתו הפיסי של המשיח, אלא כמקום ההתגלות הראשוני של אורו של משיח, אבל זה כבר עניין של פרשנות.

לאחר שרחל אימנו יולדת את בנימין, כתובים בפרשה הדברים הבאים:

ותמות רחל, ותיקבר בדרך אפרתה, היא בית לחם: ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום: וייסע ישראל, ויט אהלֹה מהלאה למגדל עדר: ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן, וישכב את בלהה פילגש אביו, וישמע ישראל [פ] ויהיו בני יעקב שנים עשר:

(בראשית לה, יט-כב)

 תרגום התנא הקדוש יהונתן בן עוזיאל, מתרגם כך את הדברים:

ומיתת רחל, ואתקברת באורח אפרת, היא בית לחם: ואקים יעקב קמתא על בית קבורתא, היא קמא קבורתא דרחל עד יומא דין: ונטל יעקב, ופרס למשכניה מן להלא למגדלא דעדר, אתרא דמתמן עתיד דאתגלי מלכא משיחא בסוף יומיא: והוה, כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן, ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמיה, ואתחשיב עלוי כאילו שימש עימה, ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר- ווי דלמא נפק מיני פיסולא היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה - לא תדחל, דכולהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמתבר דאתייליד בנימין הוו בני יעקב תריסר:

אם כן, על פי התנא הקדוש יהונתן בן עוזיאל, המקום שבו המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ז בכסלו תשס"ו (18.12.05)
» ארועי אחרית הימים לפי שיר השירים

באחת הרשומות הקודמות הזכרתי משהו שנאמר בתרגום יונתן בעניין שעל ישראל "לשבת בשקט" בזמן המלחמה. להלן ההרחבה שהבטחתי, וקודם הקדמה קטנה:

שיר השירים נחשב לשירה הקדושה ביותר ביהדות, כפי שמובא במאמר רבי עקיבא (מסכת ידים, פרק ג): "כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש - ושיר השירים קודש קודשים!", והובא בהלכה (יד החזקה לרמב"ם, יסודי התורה ו, ט): "כל ‘שלמה’ האמור בשיר השירים קודש, והרי הוא כשאר הכינויים [של הקב"ה] חוץ מ’האלף לך שלמה’". כמדומני שהזוהר מסביר את קדושת שיר השירים שנכתב ע"י שלמה המלך ע"ה, ואומר שהספר נכתב ביום שבו ירדה השכינה לבית המקדש שבנה שלמה המלך, ואז שלמה המלך הגיע לדרגת קדושה עליונה שהיה יכול לחבר בה את החיבור הזה, המסתיר בתוכו את כל תולדות עם ישראל מבריאת העולם ועד בוא משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן. המעוניינים בהסברים נוספים (בוידאו) לגבי שיר השירים, מוזמנים לעבור לכאן.

להלן אני מביא את תרגום התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל על שיר השירים (ז, יב - ח, י) המתייחס לתקופת אחרית הימים. תמצאו שם  (בפירוש על פסוק "השבעתי אתכם") התייחסות (או יותר נכון "השבעה") לישראל שלא יתגרו באומות הנלחמות במלחמת גוג ומגוג, אלא שיחכו עוד קצת עד שהם יחסלו האחד את השני, וכן תמצאו שם (מסומן באדום) הקשר מפורש לאמירתו של נשיא אירן בדבר מחיקתה של ישראל.

התרגום הוא תרגום חופשי שלי (וחובבני ביותר יש לומר) מארמית לעברית:

לשון הקודש
תרגום יונתן

 תרגום חופשי לעברית

לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים:
כַּד חָבוּ עַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל אַגְלִי יְיָ יָתְהוֹן בְּאַרְעָא דְּשֵעִיר חַקְלֵי אֱדוֹם אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְרָאֵל בְּבָעוּ מִנָּךְ רִבּוֹן כָּל עָלְמָא קַבֵּיל צְלוֹתִי דַּאֲנָא מְצַלְּיָא קֳדָמָךְ בְּקִרְוֵי גָלוּתָא וּבְפִלְכֵּי עַמְמַיָּא
כאשר חטאו עם בית ישראל, הגלה הקב"ה אותם בארץ שעיר שדה אדום. אמרה כנסת ישראל: אנא ממך, ריבון כל העולמים, קבל תפילתי שאני מתפללת לפניך בערי הגלות ובכרכי העמים.
נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים, שם אתן את דודיי לך:
אָמְרִין בְּנֵי יִשְרָאֵל אִלֵּין לְאִלֵּין נַקְדֵים בְּצַפְרָא וּנְהָךְ לְבֵית כְּנִשְׁתָּא וּלְבֵית מִדְרַשָׁא וּנְבַקַּר בְּסִפְרָא דְּאוֹרָיְתָא וְנִחְמֵי אִי מְטָא זְמָן פּוּרְקָנָא דְּעַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל דִּמְתִילִין לְגוּפְנָא לְאִתְפְּרָקָא מִגָּלוּתְהוֹן וְנִשְׁאַל לְחַכִּימַיָּא אִי אִתְגְּלִי קֳדָם יְיָ זְכוּתָא דְּצַדִּיקַיָּא דְּמָלְיָן פִּקּוֹדַיָּא כְּרִמּוֹנָא אִי מְטָא קִצָּא לְמִסַּק לִירוּשְׁלֵם לְמִתַּן תַּמָּן שְׁבָח לֵאלָקָא דִּשְׁמַיָּא וּלְמִקְרַב עֲלָוָן וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא:
אומרים בני ישראל אלה לאלה: נקום בבוקר ונלך לבית הכנסת ולבית המדרש, ונבדוק בספר התורה, ונראה האם הגיע זמן הגאולה* של עם בית ישראל הנמשלים לגפן, להיוושע מגלותם, ונשאל את החכמים האם נגלה לפני הקב"ה זכות הצדיקים המלאים מצוות כרימון, והאם הגיע הקץ לעלות לירושלים, לתת שם שבח לאלוקי השמיים, ולהקריב עולות וקודשים?
הדודאים נתנו ריח, ועל פתחינו כל מגדים, חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לך:
וְכַד יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִפְרַק יָת עַמֵּיהּ מִן גָּלוּתָא יִתְאַמַר לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא כְּבָר שְׁלִים קֵץ גָּלוּתָא וְזַכְוַת צַדִּיקַיָּא אִתְבַּסַּם קֳדָמַי כְּרֵיחַ בַּלְסְמוֹן וְחַכִּימֵי דָּרַיָּא קְבִיעָן עַל תַּרְעֵי מִדְרַשָׁא עָסְקִין בְּפִתְגָמֵי סָפְרַיָּא וּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא כְּעַן קוּם קַבֵּיל מַלְכוּתָא דִי גְנַזִית לָךְ:
וכשיהי רצון מלפני הקב"ה לגאול את עמו מן הגלות, ייאמר למלך המשיח, כבר נשלם קץ הגלות, וזכות הצדיקים עלה לפניי כריח ניחוח דודאים, וחכמי הדור קבועים בשערי המדרש, ועוסקים בדברי חכמים ובדברי תורה. כעת קום לקבל את המלכות שגנזתי עבורך.
מי ייתנך כאח לי, יונק שדי אימי, אמצאך בחוץ אשקך, גם לא יבוזו לי:
וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לִכְנִשְׁתָּא דְּיִשְרָאֵל וְיֵמְרוּן לֵיהּ בְּנֵי יִשְרָאֵל אֱתָא תְּהֵי עִמַּנָא לְאָח וְנִסַּק לִירוּשְׁלֵם וּנְהֵי יָנְקִין עִמָּךְ טַעְמֵי אוֹרַיְתָא הֵיכְמָא דְּיָנֵיק יָנְקָא בְּחַדְיָא דְּאִמֵּיהּ דְּכָל זְמָן דַּהֲוֵיתִי מְטוּלְטְלָא לְבָר מִן אַרְעִי כַּד הֲוֵיתִי דָּכְרָא יָת שׁוּם אֱלָקָא רַבָּא וּמָסְרָה נַפְשִׁי עַל אֱלָקוּתֵיהּ אַף עַמְמֵי אַרְעָא לָא הֲווֹ מְבַזִּין לִי:
ובזמן ההוא יתגלה מלך המשיח לכנסת ישראל, ויאמרו לו בני ישראל: אתה היה עימנו לאח, ונעלה לירושלים, ונינק עימך את טעם התורה, כמו שיונק תינוק בחזה אימו, שהרי במשך כל הזמן שהייתי מטולטלת מחוץ לארץ, כשהייתי מזכירה את שם האלוקים הגדול, ומוסרת את נפשי על אלקותו, גם עמי הארצות לא היו בזים לי.

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד י"ב בכסלו תשס"ו (13.12.05)
» האם האש באנגליה היא הסימן למשיח?

מימדי השריפה שמשתוללת עדיין באנגלייה הם אדירים, ועפ"י הדיווחים זו עשויה להיות האש המרוכזת הגדולה ביותר בעת החדשה. כשמביטים בתמונות של האש החזקה, קשה שלא להיזכר בזוהר שמדבר על התקופה המיידית שלפני התגלות המשיח (או אורו של משיח, תלוי בפרשנות).

אני רק מקדים, שקישור דברי הזוהר דלהלן לשריפה הנ"ל אינו אלא פרשנות אחת אפשרית (אפשר לקרוא לזה אפילו ספקולציה), והיא אינה מוכרחת כלל.

מדובר בקטע הזוהר המדבר על התקופה הסמוכה להתגלות המשיח, בו הוא מתאר עמוד של אש (שפעם מתואר "מלמעלה למטה" ופעם "מלמטה למעלה", ואפשר ליישב אולי בצורה של זכו/לא זכו), ומתוארת שריפה שתחשיך את השמש בקול גדול.


האם זה עמוד האש שהזוהר מתאר?

להלן זוהר שמות דף ז, ב:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מולטימדיה » וידאו, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד י"א בכסלו תשס"ו (12.12.05)
» הפיצוצים באנגליה ונבואת יואל הנביא

אחרי שקראתי את הרשומה של הרב ברוידא שליט"א אודות הפיצוצים, שבסופה הוא אומר שאומות העולם כבר חייבים להבין שיום הדין מתקרב, נזכרתי בפסוק מהנביא יואל שאומר:

ונתתי מופתים בשמיים ובארץ - דם ואש ותימרות עשן.
השמש ייהפך לחושך, והירח - לדם, לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא.
והיה כל אשר יקרא בשם ה’ - יימלט…

(יואל ג)

וברור ש"אש ותימרות עשן" מזכיר את מה שראינו בתמונות מבריטניה, אבל לתדהמתי גיליתי (אפשר לומר שממש היתה יד ההשגחה בדבר) תמונה מעניינת באתר של סוכנות רויטרס. עד עכשיו חשבתי לעצמי שהפסוק השני שמדבר על הפיכת השמש לחושך - מדבר על ליקוי חמה. התמונה מרויטרס הציגה לי מצב שונה לגמרי, ראו בעצמכם:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » המקרא, מולטימדיה » תמונות קישור-קבוע
בס''ד ז' בכסלו תשס"ו (8.12.05)
» כמה דברים בעניין כימה (הפליאדות)

כפי שכבר הוזכר, יש המזהים את הפליאדות (שכפי שהוזכר אתמול יעשו הופעת מעניינות השנה) עם מערכת "כימה" המוזכרת במקרא ובתלמוד, ועפ"י המיקום והתיאור, ככל הנראה זיהוי זה נכון.

השם "כימה" מוזכר כמה פעמיים במקרא, בעמוס (ה, ח) ובאיוב (ט, ט; לח, לא). האיזכור בעמוס מעניין, כי שם נכתב:

עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמות, ויום לילה החשיך. הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ - ה’ שמו.

והפסוק הזה מדבר, עפ"י רבותינו על המגה-צונאמי שהיה בדורו של אנוש, כאשר אז עלה האוקיינוס ושטף שליש מהעולם, כעונש על חטאיהם.

המלבי"ם מסביר המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי קישור-קבוע
בס''ד ה' בכסלו תשס"ו (6.12.05)
» נבואות נוספות על הרס פסל החירות

* גם מקור עתיק מנבא את הריסתו של פסל החירות כסימן לגאולה! *
* המקור קושר את הדברים למלחמה בין הפרסים לנוצרים! *

בעדכון האחרון של הרב חוזה הצונאמי הוזכר העניין של הרס פסל החירות כאות מיידי לגאולה. בפורום "לדוד" האנגלי התגלו מספר דברים מאוד מעניינים אודות מקורות אחרים, בין השאר בגיל 1500 שנה, אודות הרס הפסל.

ר’ יעקב נתן הוא המקור לרוב הדברים הנכתבים כאן.

ראשית, הוא כתב בפורום אודות דברים שנאמרו לו מאבי ילד הפלא, על פיהם הילד אמר לפני יותר משנה (20.7.04), כשהיה בן חמש וחצי, שפסל החירות ייהרס. אביו אמר שהוא לא חושב שהילד יודע בכלל על הרס בנייני התאומים. האב שאל את ילד הפלא, מי יהרוס אותו, והילד ענה: השם. מאוחר יותר הוא שאל אותו: מדוע, והוא אמר: בגלל שהשם שונא אגדות לא-יהודית. לשאלה מתי זה יקרה הוא השיב: כשהמשיח יבוא.

אמנם, לאחר מכן הוא אמר שהוא רק התלוצץ ולא התכוון לכך ברצינות, אך לאחר שיצא העדכון מהרב חוזה הצונאמי, הילד נשאל על כך שוב, והוא ענה שזה אכן יקרה, אבל לא אמר כיצד.

עוד יותר מעניין מזה, הוא ההקשר המדהים שמצא ר’ יעקב נתן בין הדברים שאמר הרב חוזה הצונאמי על הריסת פסל החירות, והדברים שנאמרו לפני יותר מ-1500 שנה ע"י הילד רבי נחמן קטופא, ומתועדים בספר "נבואת הילד" (ר’ מאמר מפורט בנושא זה כאן, כולל גדולי הצדיקים שאישרו את כל נבואותיו של אותו הילד), וכך נכתב בנבואתו (ארמית):

צלמא דרודוס,
כד מתיהיב לגירוס,
קריב אגרוס,
רומי למהרוס!

אמנם התרגום בכלל אינו פשוט, אבל מדובר בפסל של רודוס, שהריסתו ככל הנראה מרמזת על הריסתה הסופית של רומי הלוא היא האימפריה הנוצרית. מהו הפסל של רודוס?

אחד משבעת פלאי תבל בעת הישנה היה הפסל של רודוס, שנקרא "הענק של רודוס". עפ"י מה שכתוב במקורות שונים באינטרנט, הפסל נבנה בשנת 282 לפני מניינם, ואחרי 56 שנה הוא נהרס ברעידת אדמה (226 לפני מניינם), ורובו  (מהברכיים ומעלה) נפל. בתקופת התלמוד יש דיון על האם מותר ללכת מתחת החלק השבור, או לא ("אדורי צלמא" הוא הצלם של רודוס, כך נכתב ב"תבואת הארץ" פרק ה, דיבור המתחיל "ירושלמי מגילה הנזכר", ר’ שם בסוגריים).

על כל פנים, הדבר המעניין והמדהים ביותר, הוא צורתו של אותו צלם "הענק של רודוס", וכך הוא נראה עפ"י שיחזורים לפי מקורות ארכיאולוגיים:

 
(השחזור השמאלי נחשב לשחזור מהימן יותר ומקצועי יותר)

מזכיר משהו? בהחלט. את פסל החירות:

לפי מה שכתוב, המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, תחזיות מימינו קישור-קבוע
בס''ד כ"ט בחשון תשס"ו (1.12.05)
» גוג ומגוג חלק ג’ - אבידות לעם ישראל?

כפי שהובא בעבר, חז"ל אמרו שתהיינה שלוש מלחמות גוג ומגוג לפני הגאולה, והובא בשם החפץ חיים ששתי מלחמות העולם הראשונות היו גוג ומגוג חלק א וחלק ב, ובשם הרב חוזה הצונאמי הובא שאנחנו נמצאים על פתחם של הקרבות האחרונים לפני הגאולה, מלחמת גוג ומגוג חלק ג.

יחד עם זאת, למרבה התדהמה, אנחנו שומעים דווקא הרבה קולות מרגיעים מכל הכיוונים ביחס לנפגעים שיהיו בקרב היהודים במלחמה הזאת, ורוב מי שמתייחסים למה שיקרה במלחמה, מדברים בעיקר על מבחן אמונה קשה ביותר, אך לא על פגיעות בנפש, ובעדכון האחרון מהרב חוזה הצונאמי הובא שבמלחמה שתהיה בין הנוצרים לערבים על ירושלים, אנחנו - היהודים - "נשב מהצד ולא נשתתף".

הדברים הללו עשויים לעורר פליאה אצל מי שמכירים את המקורות התנכיים והחז"ליים אודות מלחמת גוג ומגוג, המתארים מצב שניתן להבין ממנו שתהיה ח"ו פגיעה בעם ישראל במלחמת גוג ומגוג. ומי שרוצה ליישב, יאמר בוודאי שעם ישראל שילם כבר את המחיר הגבוה, בדמות מיליוני נרצחים יהודים בשואה, הלוא היא מלחמת גוג ומגוג חלק ב’.

אבל באחד המדרשים, אפשר למצוא אולי הסבר אחר, מעניין בהחלט, על סוג הנפגעים שעשויים להיות לעם ישראל במלחמת גוג ומגוג. המדרש הבא הובא בספר "אוצרות אחרית הימים" (במהדורה המודפסת בלבד), אמנם הדברים שאני רוצה להתייחס אליהם נמצאים בסוף המדרש, אבל המדרש כולו מתאים לבלוג:

אמר ר’ ישמעאל: אמר לי שר הפָּנים (כינויו של המלאך הקרוב ביותר לקב"ה): דורות הראשונים לא היו ראויים לגלות להם, אבל אתה שקול בדורך כאהרן הכהן:

דור שבן-דוד בא, כל העולם דומה המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד כ"ז בחשון תשס"ו (29.11.05)
» רמז על תאריך הבחירות בגמרא

הופניתי אל ההודעה הבאה באחד הפורומים, וחשבתי שכדאי יהיה לשים אותה גם כאן בבלוג:

רמז על תאריך הבחירות מסכת ראש השנה יט
מאת: משה

בעשרים ותמניא (כ"ח) ביה (באדר) אחת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון באורייתא, שגזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות.

מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה.

אמרה להם: בואו והפגינו בלילה.

הלכו והפגינו בלילה. אמרו:אי שמים! לא אחיכם אנחנו?! ולא בני אב אחד אנחנו?! ולא בני אם אחת אנחנו?! מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות!

וביטלום (את הגזירות), ואותו היום (כ"ח באדר) עשאוהו יום טוב!

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד כ"ב בחשון תשס"ו (24.11.05)
» כדאי לקרוא: בקרוב -מלחמת הכוכבים!

(הערה: כמובן, לא מדובר בסדרת הסרטים של ג’ורג’ לוקאס…)

בס"ד

מאמר זה מנסה לתת תשובה בהתאם למקורות אותנטיים לשאלה:
מהם הכוכבים שייראו בעולם בזמן הגאולה,
ומה הם עתידים לבצע?

כידוע עפ"י המקורות, בעבר התקיימה "מלחמת כוכבים" (לפי המאמר לא נראה שמדובר ב"חיזרים", אך המקורות לפניכם ולשיפוטכם), בדומה לזו שהזוהר מתאר לפני הגאולה. זה היה גם בתקופת השופטים, בתקופת המלחמה עם סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען, שציער את ישראל בצורה קשה במשך 20 שנים רצופות. המלחמה נערכה באיזור נחל קישון. לא מדובר במלחמה של מה בכך, כפי שניתן אולי לטעות. בתפילה שבמזמור פ"ג בתהילים, ניתן לראות שמה שהיה - הוא מה שיהיה, ושהמלחמה דאז - היא דוגמת המלחמה לעתיד לבוא. כידוע, ע"פ המפרשים, מזמור פ"ג מתאר את המלחמה לעתיד לבוא, לפני הגאולה (ואגב, דווח בעבר שגדולי הדור ביקשו בשנים האחרונות לקרוא את המזמור הזה בכל יום). וזו לשון המזמור:

שיר מזמור לאסף.
אלוקים, אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט, אל.
כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש.
על עמך יערימו סוד, ויתייעצו על צפוניך.
אמרו: לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד.
כי נועצו לב יחדיו, עליך ברית יכרותו.
אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים.
גבל ועמון ועמלק, פלשת עם יושבי צור.
גם אשור נלווה עימם, היו זרוע לבני לוט סלה.
עשה להם כמדיין, כסיסרא, כיבין, בנחל קישון.
נשמדו בעין-דור, היו דומן לאדמה.
שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב, וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו.
(מלחמת גדעון, שופטים ח’)
אשר אמרו: נירשה לנו את נאות אלוהים.
אלוקיי, שיתמו כגלגל, כקש, לפני רוח.
כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים.
כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם.
מלא פניהם קלון, ויבקשו שמך ה’.
יבושו וייבהלו עדי-עד, ויחפרו ויאבדו.
ויידעו כי אתה שמך ה’ לבדך, עליון על כל הארץ.

מכאן אנו למדים שהמלחמה לעתיד לבוא, היא גם דוגמת המלחמה בעבר עם סיסרא.

הדבר המיוחד שמדובר במלחמת סיסרא, מוזכר בשירת דבורה: "מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם, נלחמו עם סיסרא". (שופטים ה). ובהמשך נאמר שם: "אורו (כלומר קַלְלוּ את) מרוז, אמר מלאך ה’, אורו יושביה, כי לא באו לעזרת ה’, לעזרת ה’ בגיבורים".

ורש"י במקום כותב (ע"פ הגמרא במועד קטן ט"ז):

מרוז: יש אומרים כוכב היה…

ולמרות שיש סברות אחרות, שמדברות על הכוכבים כעל השפעת המזלות וכד’, אני מתרכז כאן בסברה שמדובר אכן בכוכבים גשמיים הנראים לעין כל.

מצודות דוד מביא את הדברים הבאים בשם חז"ל:

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו, שהכוכבים הרתיחו השריונות ונכנסו בנחל קישון להתקרר, ושטפם מי הנחל.

וזו לשון חז"ל במסכת פסחים דף קי"ח ע"ב:

כי אתא סיסרא (כשבא סיסרא), אתא עלייהו בדקרי דפרזלא (בשריונות של ברזל). הוציא הקדוש ברוך הוא עליהם כוכבים ממסילותם דכתיב: "מן שמים נלחמו הכוכבים". כיון דנחיתו (ירדו/נפלו) כוכבי שמים עלייהו (עליהם), אקדירו הני דקרי דפרזלא (הרתיחו את שריונות הברזל הללו). נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו (ירדו להתקרר ולשטוף עצמם) בנחל קישון.

והמדרש (תנחומא פרשת צו) קושר את הדברים עם נפילת אדום (הנצרות) לעתיד לבוא:

"היא העולה על מוקדה": זו מלכות אדום, שעלתה עצמה שנאמר: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה’". ונדונית באש, שנאמר "חזה הוית עד די קטילת חיותא, והובד גשמה, ויהיבת ליקידת אשא" (דניאל ז). אמר הקב"ה: "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כי ה’ דיבר" (עובדיה א) ומה דיבר? ע"י משה, שנאמר: "היא העולה על מוקדה", ואח"כ: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", [כמו] סיסרא שחירף, שכתוב בו "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה" (שופטים ד), בחירופין ובגידופים, לפיכך נדון באש, שנאמר: "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותיהם".

המלבי"ם מבאר שהמלחמה הזו, שבה נאספו חילות כנען על מי מגידו (אגב, נבואות האימה של אחרית הימים אצל הנוצרים נקראות Armageddon על שם מגידו, ששם הם מאמינים תתקיים מלחמת יום הדין), היא דוגמת המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד כ"א בחשון תשס"ו (23.11.05)
» שוב קולות מרעידים את ישראל - הסבר?

אתר ynet דיווח אתמול, בפעם השניה בתוך חודש, על בומים חזקים שנשמעים באיזורי החוף בישראל, שגורמים להזדעזעות ורעידה של חלונות, דלתות וכו’ בבתים. בפעם הקודמת זה כנראה היה חזק יותר, אבל עדיין אין הסבר ממשי לתופעה. בעוד שבגירסה העברית של המאמר, שמו ב-ynet תמונה של מטוס, הרי שבגירסה האנגלית הם שמו תמונה של חייזרים. כנראה הם חושבים שקוראי אנגלית יותר מוכנים להאמין לחייזרים ולמפגשים מדומיינים מהסוג השלישי…

ההסבר לפי המדע, מדווחים ב-ynet, מדבר על תופעת מזג אויר נדירה הנקראת "אינברסיה". קצין חיל האויר הסביר, שאותה "אינברסיה" גורמת בעצמה את ה"בומים": "באוויר נוצרות מעין שכבות קרות וחמות לסירוגין, וגלי הקול מתנדנדים כמו כדור פינג פונג בין הקרקע לבין אותה שכבה באוויר".

אבל מסתבר, מהתבוננות במקורות, שהתופעה הזו של שמיעת קולות שכאלה, שגם מרעידים את כל הסביבה, אינה ראשונית בהסטוריה. היא כבר קרתה פעם בהסטוריה. והמדרש אומר שהיא עתידה לקרות שוב באחרית הימים:

מדרש ספרי על פרשת זאת הברכה, אם נתרגם ונעבד אותו לשפה של היום, אומר בערך כך:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד י"ט בחשון תשס"ו (21.11.05)
» מאורעות השנה לפי המדרש

(מדרש זה, המוכר לרבים, הובא באוצר המדרשים, באבקת רוכל, ובבתי מדרשות. קריאה מחודשת שלו בימים הללו נראית מאוד מעניית, בייחוד בגלל הפירוט ל"שנה החמישית" שבה נגלה המשיח, ואנחנו נמצאים בתחילת השנה החמישית, תשס"ו, הן למניין השמיטה, והן למנין השנים מתחילת מלחמת גוג ומגוג. כשקוראים את המדרש במלואו, רואים שחלקים רבים כבר התקיימו, ואפשר לראות את התחזיות של הצדיקים שאנו מקבלים, ולהבין את משמעותן יותר לעומק)

ועתה נאמר בשבחו של מלך המשיח, שעתיד לבוא עם ענני שמיא, ושני שרפים מימינו ומשמאלו, שנאמר: "וארו עם ענני שמיא, כבר אנש אתי הוא".

דור שבן דוד בא, שרפי אש נשלחים בהיכל, וכוכבים נראים כאש בכל מקום, ודבר שלש שנים זו אחר זו, וזהו שלוחו של הקב"ה, שנאמר: "לפניו ילך דבר, ויצא רשף לרגליו", ונאמר: "רשפיה רשפי אש".

ובשנה השלישית של דבר, גלויות מכפרין בו, ובסוף השנה - המלך ייהרג, ובורחים במדברות, והארץ תזדעזע ממקומה, ותלמידי-חכמים ימותו, "ובוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו", ומחזיק בה מקרא אחר: "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער".

ובשנה החמישית (תשס"ו היא שנה חמישית לשמיטה, שזה המניין המקובל לשבע השנים שבהן מתגלה המשיח) בא ונתגלה המשיח בכל המלכויות, והמלכים כולם מתגרים זה בזה, מלך פרס עם מלך ערביא ומחריבה, שנאמר: "ונלחמו איש באחיו וגו’ ממלכה בממלכה".

ובשעה שאדום נופלת, מקול מפלתה ירעשו שמים וארץ. וחצי העולם ילכד בשבילה, שנאמר "ה’ ממרום ישאג וממעון קודשו יתן קולו".

ועתיד הקב"ה לקבצם המונים המונים, ולמסור המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד ט"ז בחשון תשס"ו (18.11.05)
» מה עתידים המוסלמים לעשות?

פרקי דרבי אליעזר הגדול (מורו ורבו של רבי עקיבא, שהיה רבם רבי שמעון בר יוחאי ושל רבי מאיר בעל הנס) מתארים את הדברים שעתידים לקרות בעולם ע"י זרע ישמעאל (הערבים והאיסלאם) בפרט, וע"י הגויים בכלל באחרית הימים. להלן הדברים כפי שהם מופיעים בפרק כ"ט (במהדורות אחרות בסוף פרק ל’):

ר’ ישמעאל אומר: חמישה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ (כלומר בעולם) באחרית הימים, ואלו הן: המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע
בס''ד ח' בחשון תשס"ו (10.11.05)
» שריפת המכוניות באירופה והקשר לגאולה

גם לאחר הלילה השני של העוצר בצרפת, עדיין ממשיכים הפורעים המוסלמים בהצתת מכוניות ברחבי המדינה הנוצרית, והלילה נשרפו שם, עפ"י הדיווחים, כשלוש מאות מכוניות, ונעצרו 155 מוסלמים.

לאור המראות המגיעים מצרפת מדי לילה, של מאות מכוניות בוערות באש, ע"י מוסלמים קנאי דת, קשה שלא לשאול (בנוסף למה שכבר פורסם כאן) האם יש קשר בין המהומות הללו ובין הגאולה הקרובה בע"ה? האם יש מסר כלשהו שהקב"ה מנסה להעביר אלינו במראות שריפת מכוניות ברחבי אירופה הנוצרית בידי מוסלמים קנאים? הרי מעולם לא נראו מראות כאלה, ולא זכור (על כל פנים, לי) שאי פעם במהומות כלשהן, המונים הפנו את זעמם דווקא לעבר מכוניות…

ספר תהלים, שכתב דוד המלך ע"ה, הינו ספר המלא בתפילות, בחכמה, באהבת השם ובידע, אך גם בנבואות. אחד המזמורים המוכרים יותר בהקשר לתקופת אחרית הימים, הינו מזמור מ"ו, שם מדובר על רעידות האדמה שיתרחשו באחרית הימים ("לא נירא בהמיר ארץ", "תמוג ארץ"), על התפרצויות הרי געש בכל העולם ("ובמוט הרים"), ועל עשיית שָמוֹת בכל העולם (פרט לישראל, כמובן). בפסוק י’ נכתב כך: "(הקב"ה) משבית מלחמות עד קצה הארץ, קשת ישבר, וקיצץ חנית. עגלות ישרוף באש".

הרמז ברור. בתקופת המקרא מכוניות עדיין לא היו, אלא השימוש היה בעגלות. לפיכך, ניתן לפרש ששריפת העגלות המתוארת כאן, במזמור שכולו תיאור של מה שיקרה באחרית הימים, אינה אלא שריפת מכוניות…
אגב, רש"י מפרש את "משבית מלחמות עד קצה הארץ" כך: "משבית מלחמות מעלינו, עד קצה הארץ". ואת דברי רש"י אפשר לראות בדרך הזו: שהקב"ה מעביר את המלחמות שהיו עלינו לארצות אחרות. כלומר, את האינתיפאדה המוסלמית נגדנו, לאינתיפאדה מוסלמית באירופה, וזה אולי תהליך שמתחיל עכשיו.

אבל ישנם עוד כמה רמזים מעניינים, ואולי אף עמוקים יותר, הנה הם לפניכם: 
המשך »

מסווג תחת: מקורות » כללי, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד ז' בחשון תשס"ו (9.11.05)
» ספר זרובבל: מאורעות אחרית הימים

להלן "ספר זרובבל", אחד המקורות העתיקים ביותר המתארים את מאורעות אחרית הימים, בלשון דומה ללשון הנבואית, ובמטפורות כאלה ואחרות, אך בסגנון מעט יותר בהיר. ואלה הדברים:

הדבר אשר היה אל זרובבל, פחת יהודה, בעשרים וארבעה לחודש השביעי, בחג. המראה הזה הראני ה’, ואני הייתי מתפלל לפני ה’, כחזיון המראה אשר ראיתי על נהר כבר, ואומר ברוך אתה ה’ מחיה המתים.

נהם לבבי עליי, לאמור: איך יהיה צורת הבית לעולמים?
ויענני מדלתות השמים ויאמר לי: האתה זרובבל פחת יהודה?
ואומר: אני, עבדך.

ויצא אלי קול וידבר עימי, כאשר ידבר איש אל רעהו. קולו שמעתי, ומראהו לא ראיתי, ואקום ואתפלל כבתחילה, ואגמור תפילתי, ואפנה לביתי.

וביום אחד עשר לחדש אדר, היה מדבר עימי, ויאמר לי: בוא אצלי, שאל ממני.
ואומר: מה אשאל? קצרו ימיי, קרב קיצי, ומלאו ימיי.
ויאמר לי: אני אחייך (כלומר: אני אחייה אותך).

ותישאני רוח בין השמים ובין הארץ, ויוליכני לנינוה העיר הגדולה, והיא עיר הדמים. וייצר לי מאוד, ואקום מצרה להתפלל ולחלות את פני אלוקי ישראל, ואתוודה על פשעי וחטאתי, ואומר: אנא ה’, חטאתי, פשעתי, ואשמתי, כי נחלו כאביי. אתה הוא אלוקי-ישראל, אשר עשית הכל ברוח פיך, ובמאמרך מתים יחיו.

ויאמר ה’ אליי: "לך אל בית התורף (נוסח ישן: בית הליצות), מקום השוק". ואלך כאשר ציווני.
ויאמר אלי: "פנה לך הלאה". ואפנה, ויגע בי, וראיתי איש נבזה ופצוע.

ויאמר אליי האיש הפצוע ונבזה: זרובבל! מה לך פה?
ואען ואומר: רוח ה’ נשאני, באשר לא אדע, ויוליכני בזה המקום.
ויאמר אלי: אל תירא, למען הראותך הובאת הנה.

וכשומעי דבריו, ניחמתי, ושאלתי לו: מה שם המקום הזה?
ויאמר אליי: זו היא רומא רבה, שאני אסור בה בכלא, עד בוא קיצי (נ"י: אני משיח השם, שאני אסור פה עד עת קץ).

וכשומעי זאת הסתרתי פניי רגע ממנו, ואשוב ואביט אליו, והסתרתי עוד כי יראתי.

ויאמר אליי: אל תירא, ואל תחת. למה אתה מחריש, והסתרת פניך ממני?
ואומר: שמעתי שמעך, כי משיח אלוקי- יעקב אתה.

ומיד נדמה אלי כנער מכלול יופי ונעים אין כמותו.

ואומר אליו: מתי יאיר נר ישראל? ומתי תבוא הגאולה?
המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד ה' בחשון תשס"ו (7.11.05)
» הזוהר על אותות בשמיים לגאולה

(הזוהר שמדבר על סימנים בשמיים קרוב להתגלות המשיח בעולם)

בספר הזוהר הקדוש נכתב כך (זוהר חלק א, קי"ט):

לשון הזוהר

 תרגום

בשיתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל. וחד כוכבא דבסטר מזרח יבלע שבע ככביא מסטר צפון, ושלהובא דאשא אוכמא תהא תליא ברקיעא שיתין יומין, וקרבין יתערון בעלמא לסטר צפון, ותרין מלכין יפלון באינון קרבין, ויזדווגון כלהון עממיא על ברתיה דיעקב, לאדחייא לה מעלמא, ועל ההוא זמנא כתיב, "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע". וכדין יסתיימון נפשין מגופא, ובעיין לאתחדשא, וסימניך "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו’ כל נפש ששים ושש"…

בשישים ושש (תשס"ו היא שנת 5766) יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל. וכוכב אחד מכיוון מזרח יבלע שבע כוכבים מכיוון צפון, ושלהבת אש שחורה תהיה תלויה ברקיע שישים יום, וקרבות יתעוררו בעולם בכיוון צפון, ושני מלכים יפלו באותם קרבות, ויקומו כל העמים נגד בתו של יעקב, כדי לדחות אותה מן העולם, ועל הזמן ההוא כתוב: "ועת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע", ואז יכלו הנשמות מן הגוף, ויתעתדו להתחדש, וסימנך: "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו’ כל נפש ששים ושש".

ובחלק ב דף ז, נכתב כך:

המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, משיח וגאולה קישור-קבוע
בס''ד כ"ט בתשרי תשס"ו (1.11.05)
» שלוש מלחמות גוג ומגוג

אני מניח שרבים מכירים את המושג של שלוש מלחמות גוג ומגוג שעתידים להיות באחרית הימים. אם אתם לא מכירים, אתם יכולים להיות חצי רגועים, ככל הנראה שתי מלחמות מאחורינו. לפי החפץ חיים שתי מלחמות העולם היו מלחמות גוג ומגוג חלק א וחלק ב. חלק ג עוד לפנינו, וכבר אמר הרב חוזה הצונאמי תחזית בנוגע לכך.

על כל פנים, לא כולם מכירים את המקור של הדברים, ובדר"כ מסתפקים בהבאת ציטוט של המלבי"ם שאומר "שחז"ל קיבלו ש-3 פעמים יבוא גוג" וכו’. להלן המקור של הדברים בדברי חז"ל בעצמם, כמובא במדרש תהילים על מזמור ק"ט, ותחילה נביא את הפסוקים הרלבנטיים (שדווקא לקוחים ממזמור קי"ח):

הודו לה’ כי טוב, כי לעולם חסדו…
מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה.
ה’ לי, לא אירא מה יעשה לי אדם.
ה’ לי בעוזריי, ואני אראה בשונאיי.
טוב לחסות בה’, מבטוח באדם.
טוב לחסות בה’, מבטוח בנדיבים.
כל גויים סבבוני - בשם ה’ כי אמילם.
סבוני, גם סבבוני - בשם ה’ כי אמילם.
סבוני כדבורים, דועכו כאש קוצים - בשם ה’ כי אמילם.
דחֹה דחיתני לנפול - וה’ עזרני.
עוזי וזמרת י-ה, ויהי לי לישועה.
קול רינה וישועה באהלי צדיקים, ימין ה’ עושה חייל…

כל גוים סבבוני: שלוש פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות לירושלים, כדרך שעלה סנחריב לארץ ישראל, וכדרך שעלה נבוכדנצאר לירושלים.

שלוש פעמים:

פעם ראשון הוא אומר: "כל גוים סבבוני". שהוא עתיד לכנוס כל העולם, ולהעלותם לירושלים, שנאמר "ונאספו אליו גוים רבים" (מיכה ד, יא), וכל הפרשה. והמה פרוכין. לכך נאמר: "בשם ה’ כי אמילם".

פעם שניה הוא אומר: "סבוני גם סבבוני". שהוא עתיד להרגיש כל האומות ולהעלותם לירושלים, שנאמר "למה רגשו גוים" (תהלים ב, א), והם פרוכין. לכך נאמר, "בשם ה’ כי אמילם", פעם שניה.

פעם שלישית המשך »

מסווג תחת: מקורות » חז''ל, מלחמת גוג ומגוג קישור-קבוע

השם1.נט: והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד - ושמו אחד!