WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'SET timestamp = '1398346564', ip = '54.204.64.152', location = 'בלוג אחר' at line 1]
UPDATE SET timestamp = '1398346564', ip = '54.204.64.152', location = 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » אמונה', url = '/?cat=15' WHERE ip='54.204.64.152'

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'VALUES ('1398346564', 'Guest', '54.204.64.152', 'בלוג אחרית הימים ' at line 1]
INSERT INTO VALUES ('1398346564', 'Guest', '54.204.64.152', 'בלוג אחרית הימים - haShem1.net » Blog Archive » אמונה', '/?cat=15')

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near 'WHERE timestamp < 1398342964' at line 1]
DELETE FROM WHERE timestamp < 1398342964

WordPress database error: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near '' at line 1]
SELECT COUNT(*) FROM

 

תכולת הסיווג 'אמונה':

בס''ד ב' בכסלו תשס"ז (23.11.06)
» עדכון מחוזה הצונאמי (חיי שרה תשס”ז)

שמחתי השבוע לקבל שוב מידיד נפשי היקר, ר’ יעקב נתן הי"ו, עדכון חדש, מהגולש היקר "חובב החידות", שפקד שוב את בית הכנסת של כבוד הרב המקובל שמעון דהאן שליט"א ברמת גן, הרב שקיבל אצלנו את הכינוי "הרב חוזה הצונאמי". העדכון הנוכחי הוא משבת פרשת "חיי שרה", כלומר כז בחשוון תשס"ז (18.11.06), ואלה הדברים שהובאו בשם הרב:

כבוד הרב דהאן הרחיב, הפעם על המזרח - סין, הודו, יפאן, צפון קוריאה וכל האזור ההוא (המזרח הרחוק).

לפני ששרה אמנו נפטרה, היא ציוותה את אברהם שבנם יצחק לא יגדל יחד עם בני השפחות האחרים1. לאברהם היו הרבה נשים2. כשבא אברהם למלא את בקשתה וביקש מהבנים לעזוב, סירבו הבנים לעזוב. ביקש לתת להם אברהם כסף וזהב ורכוש גדול, בכל זאת סירבו הבנים לעזוב את הארץ.

השתמש אברהם בשמות הקדושים והראה להם כישופים3 (כמו כוס שעפה באוויר), הבנים שלו "נדלקו" על זה, והסכימו לעזוב בתנאי שילמד אותם את סודות הכישוף.

מאז ועד היום האנשים שם4 עוסקים בכישוף. איך זה שבמדינות כל כך נחשלות שבהן אין לאנשים לחם לאכול, הם "בורכו" בנשק גרעיני? הסיבה היא שהכוחות שלהם הם מהסיטרא אחרא, בזכות הכישופים שלהם.

וסיפר הרב על 2 מלאכים שכעס עליהם הקב"ה וזרק אותם שם. והם כועסים ורוצים להחריב את העולם5, לא מתאים להם שהעולם עומד על תילו.

באסיה מעולם לא היו יהודים. היהודים מטיילים אמנם שם כיום, אך אין היסטוריה יהודית במקומות האלה. באירופה כן, באיראן וצפון אפריקה כן, אבל לא שם6. אבל כל יהודי שנוסע לארצות המזרח מחזק את כוחות הטומאה במזרח, כאילו הרג יהודי. כוחות המלאכים בארץ ישראל חלשים מאד, ממש משותקים.

המקומות האלה במזרח יעלמו, הם מאד מסוכנים רוחנית7. אולי טוב שנשלחים הפיליפינים לפה במקום שישראלים יילכו לשם, מעין חסד של הקב"ה.

וסיפר הרב על ישראלי אחד שנסע להודו, והגיע שם למקדש אחד בחפשו אחר אמת רוחנית כדרכם של התרמילאים. דיבר אליו אחד הנזירים שם ורצה להראות לו משהו סודי. הגיעו למקדש עתיק, ושם הראה לו הנזיר ספר עתיק מאד, כנראה בן כמה אלפי שנים. פתח הנזיר את הספר ושאל אותו: "אתה יודע לקרוא את זה?" הסתכל הישראלי על הספר וראה שהוא כתוב עברית והתחיל לקרוא. אמר לו הנזיר: תדע לך שזה הספר מאברהם8. אתה יודע לקרוא בו, ומה אתה עושה פה? חזור למקומך, שם נמצאת האמת הרוחנית שלך. וחזר הישראלי לישראל, לבסוף נרשם לישיבת אור חיים9.

הרב סיפר שהוא מבין איך הקב"ה מדבר. הקב"ה מדבר ברמזים10, בהתחלה גורם לערבים שיזרקו אבנים. לא מבינים עם אבנים - אז עם פצצות, ועם טילים. לא מבינים? במלחמה האחרונה הופגזו גם תושבי הצפון בנוסף לתושבי הדרום. מה עשו היהודים? טיאטאו את המקומות שנחרבו בצפון, ניקו הכל, קברו את ההרוגים וכאילו לא ארע דבר, המשיכו בחייהם. כנראה, שאין ממש בפגיעה בתושבי הצפון. כנראה, כך אומר, שהרמז לא מספיק מובן11.

סיפר הרב על טבת שהוא חודש קשה, הוא המקביל החורפי לאב שהוא גם חודש קשה. מי שנולד במחצית השניה של החודש יהיה לו קשה בחיים.

צריך לא להתפרץ. כל מי שהתפרץ בסוף התחרט על כך. להוריד את הראש, לחכות שהזעם יעבור12.

מה שבן אדם מבקש מהקב"ה הוא צריך לקבל, והתרכזות בשם הוי"ה היא ייחוד עם הקב"ה. במצב כזה המלאך בודק את המבקש, ורק אם הוא נקי הוא מקבל מה שברצונו. אם בן אדם לא מצליח להתרכז בדמיון שלו בשם הוי"ה סימן שהוא מלוכלך מבחינה רוחנית ועליו להתנקות13. זו אינדיקציה טובה לכך.

לפעמים המלאך בא בצורת שליח. המלאכים בדקו את אברהם "איה שרה אשתך?" אברהם השיב להם: "באוהל". כך הם בחנו את הצניעות של שרה אמנו. היום אין לדעת מי זה מלאך. זה יכול להיות אפילו שליח דואר…

יש שעות שהקב"ה כועס בעולם, השעות הן 3 שעות [ראשונות], אם כי רגע הכעס הוא קצר ביותר עד שקשה לדמין כמה הוא קצר, ממש שבריר שניה, אבל אם מקללים אדם ברגע הזה זה עלול לתפוס14.

אבל לא טוב שאדם נענש בגלל צדיק, כי גם הצדיק עלול להענש על זה15. אם אדם פגע בך נפשית, עדיף לא להתיחס. שונה הדבר בפגיעה בגוף או ברכוש, שאז על המזיק לשלם פיצויים ואפשר גם לתבעו בבית דין על כך.

לפעמים רשע קיים בעולם רק בשביל הצדיקים שייצאו ממנו. לכן לא תמיד צריך לייחל למותו.

וסיפר הרב על מערת המכפלה - כשאדם נפטר מהעולם הוא רואה אור גדול, ואם הוא ממשיך ונבלע בתוך האור - הוא נפטר. ואם הוא חוזר אחורה - הוא חוזר לעולם. וסיפר הרב סיפור אמיתי על אם שילדה נפטר והיא לא ידעה נפשה מרוב צער, אך הילד התגלה בחלומה ואמר לה לא להצטער וסיפר לה על האור הגדול וניחם אותה.

אם האדם ממשיך לאור - 4 זוגות מקדמים את האדם: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. מה שמענין אותם זה ששמרת את הברית (שמירת הברית - דהיינו להמנע משכבת זרע לבטלה, וכל מה שתלוי בכך) . אם שמרת - הם מקדמים את פניך בברכה ואתה ממשיך בדרכך.

לפחות ב-3 זוגות מאלה האשה נפטרה קודם לגבר, היום זה הפוך: הגברים נפטרים קודם לפני נשותיהם…

הערות וכו’

1. המקרא מספר ששרה אמנו התלוננה לאברהם אבינו אודות ישמעאל, והורתה לו לגרש אותו עם הגר:

ותאמר (שרה) לאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק".

(בראשית כא, י)

ולאחר שהקב"ה ראה שהדברים הללו רעים בעיני אברהם אבינו, הוא ציוה אותו:

ויאמר אלוקים אל אברהם: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע".

(בראשית כא, יב)

כיוון שעפ"י רבותינו, האישה שלקח אברהם אבינו לאחר מות שרה, היתה הגר בעצמה, אלא ששמה השתנה ל"קטורה", הרי שהציווי הזה עמד במקומו, שכל בן של הגר יגורש, וכך גם הבנים שדובר עליהם בסוף פרשת חיי שרה.

2. למעשה, הדעות הרווחות בדברי חז"ל הן שהיתה לו אשה אחת (שרה אימנו), ופילגש אחת (הגר שנשתנה שמה אח"כ לקטורה) או שתיים (הגר מזרע חם, ולפי דעה זו קטורה היא מזרע יפת, כדי שבכך תתקיים ברכת ה’ לאברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה", כלומר משפחות יפת, שם וחם). חז"ל גם מחזקים את דבריהם בכך שהמילה "פילגשים" במקרא מופיעה בנוסחים קדומים בכתיב חסר: "פילגשם".

ולמעשה נאמר שאברהם הצטווה להביא בנים נוספים ("עפ"י הדיבור" בלשון המדרש), כדי לקיים את הייעוד שנאמר בו שיהיה "אב המון גויים", והרא"ש מביא בשם רבי יהודה החסיד ש"נגזרה גזירה שייצאו רשעים מאברהם". ויש כמה מדרשים שמדברים על הסיבה שהם יצאו שקשורה למה שיקרה באחרית הימים.

3. במקרא נכתב:

ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם.

(בראשית כה, ו)

ורש"י הביא בשם חז"ל שהוא העביר להם "שם טומאה", ולפי הרא"ש הכוונה היא שקיבלו שמות שמסוגלים להשביע בהם את השדים וכו’ לעשות את רצונם.

4. הסברה הרווחת היא שבני אברהם אלה, להבדיל מישמעאל, הגיעו למזרח הרחוק, והמקור הוא במקרא עצמו שאומר שהם נשלחו "קדמה אל ארץ קדם", כלומר מזרחית יותר מארצות המזרח, דהיינו למזרח הרחוק. מי שרוצה להעמיק יותר בעניינים הללו, מוזמן לצפות בסרט טוב של הידברות שמסביר את הדברים, עם מסקנות מאוד מעניינות.

5. כבוד הרב התכוון ככל הנראה לסיפור הידוע על "עזא" ו"עזאל", אותם מלאכים שקטרגו בשמיים על בריאת העולם והאדם, בשל חטאיו, והופלו מן השמיים ע"י הקב"ה לארץ, והתגשמו ככל הנראה, וחטאו עוד יותר מבני האדם (בתקופה שלפני המבול). בסופו של דבר הגיעו שני המלאכים המוגשמים הללו ל"הרי החושך", שנמצאים במזרח עפ"י דברי רבותינו, והפכו למקור של כוחות טומאה. ואלה דברי הזוהר הקדוש בפרשת בלק דפים רז-רח:
 

לשון הזוהר תרגום חופשי
פתח ואמר מה אנוש כי תזכרנו וגו’ האי קרא אוקמוה דממנן דעלמא אמרוה בשעתא דסליק ברעותיה דקב"ה למברי אנשא. קרא לכתות כתות דמלאכי עלאה ואותיב לון קמיה. אמר לון בעינא למברי אדם אמרו קמיה ואדם ביקר בל ילין וגו’ אושיט קב"ה אצבעא דיליה ואוקיד לון. פתח [רבי שמעון] ואמר: "מה אנוש כי תזכרנו…". על המקרא הזה פירשו שנאמר ע"י המלאכים הממונים על העולם בזמן שעלה ברצונו של הקב"ה לברוא בני אדם. קרא לכתות כתות מלאכי עליון, והושיב אותם לפניו. אמר להם: "רצוני לברוא אדם". אמרו לפניו: "ואדם ביקר בל ילין…" (כלומר לא הסכימו), הושיט הקב"ה אצבע שלו, ושרף אותם.
אותיב כתות אחרנין קמיה אמר לון בעינא למברי אדם. אמרו קמיה מה אנוש כי תזכרנו. מה טיבו דב"נ דא. אמר לון ב"נ דיהא בצלמא דידן דיהא חכמתא דיליה עלאה מחכמתכון.

 

הושיב כתות אחרות לפניו, ואמר להם: "רצוני לברוא אדם". אמרו לפניו "מה אנוש כי תזכרנו", כלומר מה טיבו של אדם זה. אמר להם, בן אדם שיהיה בצלמנו תהיה החכמה שלו עליונה על חוכמתכם.
כיון דברא אדם וחטא ונפק בדימוס קמיה אתו עז"א ועז"אל אמרו קמיה פתחון פה אית לן גבך הא ב"נ דעבדת חטי קמך אמר להו אלמלי תהוון שכיחי גבייהו בארעא, הוויתן חטאין יתיר מנייהו. כיוון שברא אדם, ולאחר מכן חטא האדם ויצא בעונשו מלפניו, באו "עזא" ו"עזאל" ואמרו לפניו: "פתחון פה יש לנו לפניך, הנה האדם שעשית חטא לפניך". אמר להם אם הייתם אתם יורדים למדרגתם בארץ, הייתם חוטאים יותר מהם.
מה עבד קב"ה אפיל לון מדרגא קדישא דלהון מן שמיא… בתר דאפיל לון קב"ה מאתר קדישא דלהון טעו בתר נשי עלמא ואטעו עלמא. מה עשה הקב"ה? הפיל אותם מהמדרגה הקדושה שלהם מן השמים… אחרי שהפיל אותם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, זנו אחרי נשות העולם, והיזנו את העולם.
הכא אית לאסתכלא והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו’. והא אלין מלאכין הוו איך יכילו לאתקיימא בארעא. אלא ת"ח כל אינון דלעילא לא קיימין ולא יכלין למיקם בר בנהורא עלאה דנהיר לון וקיים לון ואי פסיק מנייהו ההוא נהורא דלעילא לא יכלין למיקם. כל שכן אלין דאפיל לון קב"ה ופסק מנייהו ההוא נהורא דלעילא דאשתני זיווייהו וכד נחתו ושליט בהו אוירא דעלמא אשתנו בדרגא אחרא:
 
כעת יש להתבונן, הרי כתוב: "עושה מלאכיו רוחות…", והנה אלה המלאכים - כיצד היו יכולים להתקיים בארץ? אלא בוא וראה, כל אותם שלמעלה לא מתקיימים ולא יכול להתקיים אלא באמצעות אור עליון שמאיר להם ומקיים אותם, ואם נפסק מהם האור העליון ההוא, לא יכולים להתקיים. על אחת כמה וכמה, אלה שהפיל אותם הקב"ה, ונפסק מהם האור ההוא שלמעלה, מפני שהשתנתה צורתו, וכשירדו ושלט בהם אורי העולם, השתנו למדרגה אחרת.
מה עבד קב"ה חמא דאטעיין עלמא קשר לון בשלשלאי דפרזלא בטורא דחשוכא. ובאן אתר יתבי בעמיקא דטורי אותיב ליה לעז"א ורמי חשוכא באנפוי בגין דההיא שעתא דקשר לון קב"ה אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקב"ה אפיל ליה בעומקא עד קדליה וזריק חשוכא באנפוי. …מה עשה הקב"ה? ראה שהם מזנים את העולם, אז קשר אותם בשלשלאות ברזל בהרי החושך. ובאיזה מקום הם יושבים? בעומק ההרים הושיב הקב"ה את "עזא", והשליך חושך בפניו, מפני שבאותה השעה שקשר אותם הקב"ה, התגבר והכעיס כלפי מעלה, והקב"ה הפיל אותו בעומק עד עורפו, וזרק חושך בפניו.
עזא"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר ליה חשוכא. את "עזאל" שלא התגבר, הושיב לידו (ליד עזא), והאיר לו את החושך.
 ובני עלמא דידעין אתרייהו אתיין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם… ובני אדם שמכירים את מקומם באים אליהם, ומלמדים לבני אדם כשופים, קסמים וכיו"ב. ואותם הרי חושך נקראו גם "הררי קדם"…

ומכאן מובא שאותם הרי חושך הם "הררי קדם", או "הררי המזרח", ומדברי חז"ל בכמה מקומות אפשר להבין לגבי מיקומם שהיו בקצה המזרחי של האימפריה של אלכסנדר מוקדון, וכן שהיו מעבר למקום שאליו הוגלו עשרת השבטים.

6. בס"ד נראה לי שהרב מכוון למדרש מעניין מאוד שלמעשה מסביר מדוע היהודים לאורך ההסטוריה לא התיישבו כמעט במזרח הרחוק, אם בכלל, והוא קשור ביותר לאחרית הימים. אני אשתדל בל"נ להביא אותו במאמר אחר.

7. באחד משיעוריו הקודמים כבר דיבר הרב על סכנות המזרח הרחוק, וכך אמר אז:

כל הבירורים שהיו צריכים להיעשות לפני בוא המשיח נגמרו חוץ מבירור אחד של ניצוצות קדושה השבויים בידי המזרח הרחוק (הוא הזכיר במיוחד את התאילנדים), וזה צריך להסתיים, וזאת הסיבה שיש הרבה עובדים זרים מהמזרח הרחוק ובמיוחד מתאילנד בישראל, כדי להחיש את הבירור, וזו הסיבה שהם לומדים עברית מהר ומתערבים באוכלוסיה בדרכים שונות (המקור שלי גם הזכיר שבהרבה שיעורים הרב מדבר על הטומאה הקשה שבמזרח הרחוק, ומסביר שהמצב שם כ"כ גרוע עד שברגע שיהודי דורך שם, הוא כבר נשבה בידי הטומאה בצורה כ"כ חזקה, שקשה מאוד להוציא אותו משם אח"כ).

(עדכון מפרשת וישלח תשס"ו)

8. קיימים מספר ספרים המיוחסים לאברהם אבינו ע"ה, אחד מהם הוא ספר יצירה, שבתקופה קדומה נחשב לספר קבלה בעל חשיבות עליונה.

9. לא מעט סיפורים קיימים על אנשים שחזרו בתשובה בעקבות הטיולים שלהם במזרח הרחוק, ובעקבות מה שנאמר להם דווקא שם. אחת הדוגמאות היא סיפורו הידוע של ארם צבר.

10. ואלה דברי רבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן מברסלב זיע"א:

צריך האדם להסתכל מאוד על דרכיו, ולהסתכל ולהתבונן היטב על כל הסיבות והעניינים שהשם יתברך מזמין לו, ומתגלגל עמו בכל יום ויום.  כי כל יום ויום יש בו מחשבה דיבור ומעשה משונה מחבירו.

וצריך שתדע, שהשם יתברך מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודות המרכז של עולם הגשמי, שהאדם עומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום, ולפי האדם, ולפי המקום, ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו.

בכן צריך האדם להסתכל על כל זה, להגדיל דעתו ושכלו להסתכל ולהתבונן על כל המחשבה דיבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום ויום, להבין מהם הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בהם להתקרב אליו בכל פעם, מכל מקום שהוא.

כי בכל העניינים, ובכל המשא ומתן, ובכל הדברים שבעולם שהשם יתברך מזמין לאדם בכל יום ויום, בכולם יש בהם רמזים פרטיים שהוא יתברך מרמז לו לאדם בכל פעם להתקרב אליו. וצריך להגדיל דעתו ולהסתכל על זה היטב.

(לקוטי מוהר"ן נד)

אם כן, כדי להבין את דיבורו של הקב"ה אלינו ברמזים, דרושה רק התבוננות והקדשת זמן לכל מה שעובר עלינו בכל יום במחשבה, בדיבור ובמעשה, ואם נקדיש זמן זה כראוי, נוכל להבין ולדעת מה אומר הקב"ה לכל אחד מאיתנו, בפרטיות ובכלליות.

11. השוו זאת לחלק מהדברים שנאמרו בתקופת המלחמה בצפון ע"י כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בקישור זה.

12. בעניין זה נאמר במדרש אגדת בראשית כך:


…ואם באו עליך ייסורים - אל תפתח את פיך, ואל תקרא תגר אחר מידת הדין, אלא: "וסגור דלתיך בעדך" (ישעיה כו). למה? "חבי כמעט רגע" (שם), שאין הייסורין מתעכבין לעולם - עוברין הן, שנאמר "עד יעבור זעם" (שם).

…בשעה שאתה רואה שעה חצופה (כלומר תקופה קשה) אל תעמוד כנגדה, אלא תן לה מקום: הסתכלו לי, כביכול, בשעה שראיתי שעה חצופה בעוונותיכם נתתי לה מקום, שנאמר "השיב אחור ימינו" (איכה ב) אף אתם כך, [מפני] שכל מי שעמד נגד השעה (והתפרץ) - נפל בידה, וכל מי שנתן מקום לשעה (מוריד את הראש עד שיעבור זעם) נפלה בידו:

  • נבות [היזרעאלי] עמד כנגד השעה (התפרץ כנגד אחאב כשניסה לקחת ממנו את הכרם), ומה נעשה לו? "ויעידוהו… לאמור: ברך נבות אלוקים ומלך, ויוציאוהו מחוץ לעיר, ויסקלוהו באבנים וימות" (מ"א כא). ומי גרם לו? לפי שעמד כנגד השעה.

  • אברהם נתן מקום לשעה וברח מנמרוד מלך הכשדים (נמרוד ניסה לתפוס את אברהם ולכלוא אותו, אברהם לא עמד נגדו, אלא ברח) שנאמר "לך לך… וילך אברם…" (בראשית יב). וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר "ואבימלך הלך אליו מגרר, ויאמרו ראו-ראינו כי היה ה’ עמך" (בראשית כו)

  • יוסף נתן מקום לשעה, בשעה שהיו מוכרין אותו לישמעאלים. ולא היה יכול לומר אחיכם אני?! אלא שתק, ונתן מקום לשעה. וחזרה השעה ונפלה בידו שנאמר: "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו…" (בראשית נ).

  • יעקב נתן מקום לשעה, וברח מפני עשו שנאמר "ויברח יעקב…" (הושע יב), וחזרה ונפלה השעה בידו שנאמר "ויקח עשו את נשיו, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו ו)

(מדרש אגדת בראשית מז)

והמסקנה היא, שכשרואים שהשעה משחקת לרשעים, לא כדאי לקום נגדם, אלא לחכות עד יעבור זעם, ואם צריך - אז להנמיך קצת את הראש. והגמרא במסכת ברכות מביאה זאת ביתר שאת:

אמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו, שנאמר "יחילו דרכיו בכל עת". ולא עוד, אלא שזוכה בדין, שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו". ולא עוד, אלא שרואה בצריו, שנאמר: "כל צורריו יפיח בהם".

(מסכת ברכות דף ז ע"ב)

כלומר, בזמן שהמזל מאיר פנים לרשעים, כדאי מאוד להתרחק מהם ולהנמיך קצת את הראש, ולא להתפרץ וכו’, מפני שבאותה התקופה כל מי שעומד נגדם עשוי להיפגע.

13. ושמעתי שיש עצה למי שאינו מסוגל לדמיין את כל שם הוי"ה, דהיינו אות י’ ואחריה אות ה’ ואחריה אות ו’ ואחריה אות ה, בבת אחת, והעצה היא שידמיין אותן אחת לאחר השנייה, כלומר ידמיין בהתחלה את האות י’, ואח"כ ידמיין במקומה את האות ה’, ואח"כ במקומה את האות ו’, ולבסוף במקומה את האות ה’, ולאט לאט הוא יוכל לראות שבהמשך יוכל לדמיין את כל שם הוי"ה בבת אחת.

14. הגמרא במסכת ברכות עוסקת בעניין זה, ואומרת שהרגע הזה של הכעס נמצא בשלוש השעות הראשונות של היום, והיא גם נותנת סימנים כיצד ניתן לזהות במדוייק מתי הרגע הזה מתרחש (מסכת ברכות דף ז ע"א), רגע שבו כל קללה מתקיימת. בלעם הרשע, כשבא לקלל את ישראל, ידע בדיוק מתי הוא הזמן של הרגע הזה, ולא היה צריך סימנים. בכל יום מהימים שבהם ניסה לקלל את ישראל, הוא הביט אל מחנה ישראל באותו הרגע הקצר, וכיוון שהרגע היה קצר ביותר היה יכול לומר רק מילה קצרה ביותר "כַּלֵם" (כלומר: עשה בהם כליה), אבל הקב"ה ברחמיו הרבים על ישראל לא כעס באותם ימים, למען ישראל, וזוהי אחד מתוך עשרה דברים שבחלק מעדות ישראל נוהגים להזכיר בכל יום.

15. בהמשך למה שנאמר בהערה הקודמת, מסופר שם בגמרא על רבי יהושע בן לוי, שהיה כופר אחד שהיה מצער אותו ביותר, עד שהחליט יום אחד שהוא ישתמש בסימנים המיוחדים כדי לדעת מתי הרגע של הכעס מגיע, ואז יקלל את הכופר הזה, ויגמור איתו אחת ולתמיד. אבל הגמרא מספרת שכשהגיע הרגע האמיתי הוא התנמנם, ומכאן מוסר ההשכל של הגמרא הוא שלא נכון לעשות כך, כמו שנאמר "ורחמיו על כל מעשיו", וככתוב "וגם ענוש לצדיק לא טוב" (ר’ ברכות ז ע"א).


מילותמפתח: מףזוהר מףרבינחמן

מסווג תחת: תחזיות מימינו, אמונה קישור-קבוע
בס''ד ו' בתשרי תשס"ז (28.9.06)
» המסר המיוחד שקיבל מרן בערה”ש

להלן העתק הכתבה שפורסמה באתר החדשות החרדי "לדעת.נט", המספרת את המעשה המופלא שאירע בערב ראש השנה בבית מדרשו של כבוד פאר הדור והדרו, מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א, המתאר שליחות מיוחדת ממקור בלתי ידוע של יונה נאמנה, ככל הנראה עם מסר למרן. להלן הדברים:

מעשי גדלות בקרבתו של מרן מאור ישראל שליט"א, אינם נדירים כידוע. עיקר גדלותו היא כמובן בהתמדה האדירה בלימוד התורה הקדושה, העמקות, בהירות המחשבה וגאונות העיון. כל זאת כשהם משולבים ובלולים בשאר שביבי נגה המצויים בשולחנם של גדולי ישראל, כידוע. מדי פעם בפעם זוכים המסתופפים בבית מדרשו לחזות ברגעים נדירים, מהזן שקרה בעיקר בדורות עברו.

כאלו היו הרגעים שקודם כניסת יום הדין של ראש השנה האחרון, ערב היום שבו עוברים כל בני מרון לדין לפני הקב"ה.

וכך, ביום שישי האחרון ערב החג, בסביבות שעה 10 בבוקר נחתה לפתע יונה צחורה בבית המדרש של מרן מאור ישראל שליט"א. ניכר היה שמשימתה ברורה לה, היא בחרה על אתר בסטנדר המוצב במקומו של מרן שליט"א לתפילות היום הקדוש.

תחילה סברו יושבי בית המדרש כי מדובר בעוף טרדני גרידא, מהסוג המופיע מידי פעם בפעם כאשר החלונות פתוחים לרוח היום. הם ניסו להפריח אותה ממקומה, פעם ופעמיים וללא הועיל. היונה הצחורה נאחזה בעקשנות ללא חת וללא מורא בשיפולי הסטנדר, כאילו הייתה עוף מחמד הבקי ורגיל בבני אדם.

בשלב זה אחר ניסיונות ואופני גירוש שונים, ניגש אחד הלומדים במקום ואחזה בידיו על כפיים כשהוא מוציאה אל מחוץ לבית המדרש ומפריח אותה אל על. למרבה הפלא שבה היונה וניצבה על עמדתה הראשונה כאילו לא היה דבר!

השמועה עשתה לה כנפיים, ומרגע לרגע נאספו ובאו ההמונים שבאו לחזות בפלא הבלתי מעופף. הספק שקינן בלב כולם היה האם מדובר סתם במקרה מוזר להפליא או שמא זוהי איזו נשמה מגולגלת וכדומה.

התדהמה הגדולה אחזה בכלל הנאספים כאשר בפעם נוספת התנדב מאן דהוא והוציא בכח את היונה מבית המדרש ואילו היא שבה במפתיע למקומו של מרן שליט"א כאילו היא ממתינה אך ורק לו בלבד.

כך, נמנו בזה אחר זה ששה פעמים בהם נישאה היונה אל מחוץ לבית המדרש ושבה לאותו מקום בדיוק נמרץ  [והמשיכה להישאר במקומה], ויהי לפלא.

במשך היום כמובן באה השמועה גם אל מרן מאור ישראל שליט"א, אך הוא לא סר מתלמודו ולו רגע, עד בוא העת.

עם התקרב החג, דקות ספורות לפני מנחה ירד מרן שליט"א אל בית המדרש, ניגש אל מקום תפילתו כשההמונים צובאים אנה ואנה ואחז את היונה בידיו ברחמנות רבה. מי שחשב שכבר ראה פלא באותו יום, הופתע בשנית והרבה יותר:

מרן שליט"א ליטף את היונה, הישיר מבטו אליה, ואמר לה את המשפטים הבאים:

          יונה,
          מה תהגי ומה תהמי?
          נידרך שלמי, יען כי אני ה’.
          וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד.
          עשית שליחותך.
          לכי לשלום.
        אמן כן יהי רצון.

או אז, לנגד עיניהם המשתאות של כל הנוכחים הרבים, על אתר, כשמוע את המילים פרחה לה היונה מעצמה, חגה סביבו של מרן ומיד פרסה כנפיים החוצה ולא יספה לשוב עוד!!!

נציין כי המילים הראשונות אותם אמר מרן שליט"א ליונה שאולות כנראה מפיוט עתיק של רבי יהודה הלוי זיע"ה הפותח במילים "יונה מה תהגי ומה תהמי חגיך חגי ונדרך שלמי" כאשר במקור הכוונה כמובן לכנסת ישראל המשולה ליונה, ואילו האחרונות הם ממילותיו של נח בתיבה ליונה הידועה שנשלחה מאיתו. מרן שליט"א התבטא לאחר מכן באוזניהם של מקורביו והסביר כי מדובר בנשמות של צדיקים היורדות לעולם להעביר לנו מסר.

המחזה היה לשיחת היום בכל רחבי ירושלים עם התקדש החג ויום הדין אותו זכו לראות בני בית מדרשו של מרן שליט"א במוחש.

המקור (מתוך לדעת.נט)

להלן הטקסט המלא של הפיוט שמרן שליט"א אמר ליונה (מתוך אתר "פיוט". אמנם, מחבר הפיוט ידוע, כפי שנאמר בכתבה של "לדעת.נט", והוא רבי יהודה הלוי, ולא כפי שנאמר באתר ‘פיוט’, וראה עוד ב"אוצר השירה והפיוט" חלק א, סימן 2041), עם פירוש חופשי שלי:

יוֹנָה, מַה תֶּהֱגִּי וּמַה תֶּהֱמִי?
הפיוט מתחיל כביכול בפניית הקב"ה לישראל, שנמשלו ליונה: "יונתי תמתי".
"מה תהמי": תהלים מב-מג מתאר את כנסת יישראל הומה ("מה תהמי עליי, הוחילי לה’ כי עוד אודנו ישועות פניו"), בוכה ומרימה קולה, כשהיא כמהה לשוב לבית המקדש.

חַגָּיִךְ חֹגִּי, נִדְרֵךְ שַׁלְּמִי,
שרים פיוט זה בדר"כ בסוכות ובשמחת תורה, והמשמעות של "חגייך חוגי" היא כפולה: לחגוג את החג, וכן להסתובב סיבובים, דהיינו ההקפות שנעשות בכל ימי סוכות ובשמחת תורה. ואכן, גם היונה חגה מעל מרן לאחר שאמר לה מלים אלה.
נדרך שלמי:  תשלום הנדרים נעשה בבית המקדש, ובהלל הנקרא בסוכות בכל יום נאמר פעמיים: "נדריי לה’ אשלם נגדה נא לכל עמו" (תהלים קטז).

יַעַן כִּי אֲנִי ה’, וְאַתֶּם עַמִּי.
רעיון זה מובע פעמים רבות במקרא, ובייחוד בתאור הגאולה העתידה, כגון "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע" (ישעיה סג), בניגוד למצב שהיה בעת הגלות אז נאמר "כי אתם לא עמי, ואנוכי לא אהיה לכם" (הושע א)

 

הַעוֹד לִי תִקְוָה לָשׁוּב מִשְּׁבִי?
משיבה
כנסת ישראל לקב"ה: האם עדיין יש תקווה להיגאל. הנביא מכנה את ישראל בשם "אסורי התקוה" (זכריה ט).
וּלְהַשִׂיג תַאֲוָה אֶל הַר הַצְּבִי?
מזכירה שוב כנסת כנסת ישראל את השתוקקותה לעלות אל הר הבית, לבית המקדש, ותוהה: האם תאוותה זו אכן תתמלא סוף סוף?

תִּרְאוּנִי דַאֲבָה מִנּוֹד אוֹהֲבִי,
מזכירה כנסת ישראל את מצבה השפל: "כל היום דווה" (איכה), "עיני דאבה מני עוני" (תהלים פח) "אין לה מנחם מכל אוהביה, כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים" (איכה א)
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי עוֹד נָעֳמִי?
מבוסס על מגילת רות, נעמי (חמותה של רות) שבה לארץ ממואב עם רות, לאחר שכל עושרה אבד, בעלה נפטר, וכן שני בניה, ומצבה התדרדר מאוד. כשחזרה עם רות נכתב: "ותהום כל העיר עליהן, ותאמרנה: הזאת נעמי?!" (רות א), כלומר שמרוב שפלותה לא היו יכולים להכירה, וגם היא השיבה להם: "אל תקראנה לי נעמי, קראן לי ‘מרא’, כי המר שדי לי מאד" (שם), ונעמי מובאת כאן כמשל על מצבו של עם ישראל, וכביכול שואלת כנסת ישראל את הקב"ה: מדוע אתה מזכיר לי עוד דברים כאלה טובים במצבי השפל הזה, הרי אני כבר לא אותה אחת.

 

וְלוּ יֻתַן לִי אֵבֶר כַּדְּרוֹר,
כנסת ישראל מבקשת, עפ"י הנכתב בתהלים (נה): "מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ואשכונה", לעלות ממצבה השפל מעלה מעלה, אל מקום השראת השכינה. העוף המוזכר כאן הוא דרור, משום שהפיוט ממשיל את ישראל ליונה, וגם משום המשמעות של דרור כחירות.
לָעוּף אֶל תִּלִּי אֶל הַר מוֹר דְּרוֹר,
"הר המור" כפי כינויו בשיר השירים (ד: "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה") הוא הר המוריה, הר הבית. "תלי" כלומר הגבעה שלי (תל=גבעה). כנסת ישראל ממשיכה להזכיר את התאוותה לבית המקדש.
וְעָפָר הֵיכָלִי אֶרְקַח מוֹר דְּרוֹר,
מור, לדעת הרמב"ם, הוא בושם המלוקט מן הארץ (ר’ רבינו בחיי על שמות ל), והוא משמש לקטורת-הסמים. כנסת ישראל מתארת את התאוותה לאדמת הר הבית, מקום ההיכל, ומציירת אותה כבושם מעולה. והדברים עפ"י הנבואה בתהלים: "אתה תקום, תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחוננו" (מזמור קב).
אֶשַּׁק מֵאַהֲבָה מִדְרַךְ פַּעֲמִי.
ממשיכה כנסת ישראל להסביר לקב"ה את התאוותה לבית המקדש, ואומרת שתנשק את העפר שם מאהבתה את המקום. "מדרך פעמי" משמעותו המקום שבו רגליי דרכו.

 

דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְ מָגֵן בַּעֲדֵךְ,
משיב לה הקב"ה: די, כלומר שהקב"ה אומר לצרותיה די, כי הקב"ה מגין עליה, ככתוב "ואתה ה’ מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי" (תהלים ג)
וּבְאֶרֶץ חֶשְׁכֵּךְ יָכִין צַעֲדֵךְ,
מסביר הקב"ה שהגאולה תופיע דווקא מתוך החושך, וקורא לה לקום, על דרך הנבואה: "קומי אורי, כי בא אורך, וכבוד ה’ עלייך זרח , כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה’, וכבודו עליך יראה" (ישעיה ס).
שׁוֹפָר אֶל חִכֵּךְ כִּי בָא מוֹעֲדֵךְ,
השופר מסמל את הגאולה, כפי שנאמר בישעיה (כז): "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול", וממשיך את הרעיון שלמעלה: "כי עת לחננה, כי בא מועד", כלומר הגיע זמן הגאולה.
דַבְּרִי עַל לִבֵּךְ נַחֲמִי נַחֲמִי.
עפ"י הנבואה: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם, דברו על לב ירושלים, וקיראו אליה, כי מלאה צבאה, כי נירצה עוונה, כי לקחה מיד ה’ כפליים בכל חטאותיה" (ישעיה מ).

 

 

הַשָּׂם אֶת פָּנַי אֶל נוֹכַח פְּנֵי -
הַדְרַת הַר סִינַי וּמְקוֹם הַסְּנֶה,
אָעִיר רְנָנַי מִטּוֹב מַעֲנֶה,
יִבְטַח בַּיְיָ כִּי יָדַע שְׁמִי.

(מקור טקסט הפיוט, באתר "פיוט" כאן)

 

כידוע, גם הזוהר הקדוש מדבר על שליחות שניתנה ליונה, להעביר מסר לרבי שמעון בר יוחאי:
 

לשון הזוהר

תרגום חופשי

ר’ יוסי ב"ר יהודה, קם יומא חד בצפרא, חמי כל אינון עופין דאינון הוו טאסן, ושפנינא חדא אזלא בתרייהו. קם על רגלוי ואמר, שפנינא, שפנינא מהימנא, מיומא טופנא דיוקנא דעמא קדישא, לך יאות ולך נאה, זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי, באתר דאיהו תמן.

אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא, ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה, ואזלת לגביה דר"ש, ושויאת ליה בכנפא.

אסתכל בההוא פתקא, ובכה, הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר, בכינא על פרישותנא מן חבריא, ובכינא על מלין אלין, דלא אתגליין להו, מה יעבדון דרי בתראי, אי ישגיחון בהאי. אדהכי, אתא אליהו ז"ל, חמי דבכי, אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין, השתא, ושדרני קב"ה…

רבי יוסי בן רבי יהודה קם יום אחד בבוקר, וראה את כל אותם העופות שהיו מעופפים, ויונה אחת הולכת אחריהם. קם על רגליו ואמר: יונה, יונה נאמנה, מימות המבול, דוגמת העם הקדוש, לך מתאים ולך נאה, לכי ועשי עבורי שליחות אחת לבר יוחאי, במקום שהוא שם.

עשתה סיבוב אותה היונה ובאה לפניו. כתב פתק אחד, ואמר מה שאמר (כלומר אמר דברים קדושים כדי שהיונה תבצע את שליחותה), ועמדה היונה ולקחה בפיה, והלכה אל רבי שמעון, והראתה לו בכנפה.

התסכל בפתק ההוא ובכה, הוא ואלעזר בנו, ואמר: בוכה אני על פרישתי מחבריי, ובוכה אני על הדברים הללו (ששלחו לי) שלא התגלו להם, מה יעשו הדורות שאחריי, אם ישגיחו על כך. בינתיים בא אליהו הנביא זכור לטוב, וראה שבכה [רבי שמעון], ואמר: לשליחות אחרת הייתי מוכן עכשיו, ושלח אותי הקב"ה…

מעניין להזכיר, בעניין דבריו של מרן שליט"א בנושא המבול, שבדומה לזמן ביאת היונה אל מרן, גם שליחת היונה מן התיבה אירעה סמוך לראש השנה, עפ"י המסופר בספר בראשית, שכן מסופר ראשית על השליחות הראשונה שממנה שבה היונה ריקם, ולאחר שבוע השליחות השנייה שממנה שבה היונה עם ענף זית, ולאחר שבוע השליחות השלישית שאז כבר לא שבה היונה, ולפי הכתוב נאמר שחרבו המים בראש השנה (עפ"י השיטה המקובלת, שלפיה המבול התחיל בחשוון), כפי שנכתב בבראשית ח:

וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה: ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה: ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה: ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ: וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד : ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה.

(בראשית ח)
 

מהו המסר? אפשר רק לנחש, אבל אם הוא קשור לפיוט שהזכיר מרן, אז ייתכן בהחלט שהוא קשור לגאולה הקרובה בב"א, ואולי לכן הוסיף מרן בדבריו ליונה: "אמן כן יהי רצון"…


מילותמפתח: מףהרבעובדיה

מסווג תחת: אמונה קישור-קבוע
בס''ד א' בניסן תשס"ו (30.3.06)
» נסיונות האמונה: הכל על כף המאזניים

ברשומה האחרונה שפירסם כבוד הרב אליעזר ברוידא שליט"א באתר שלו, תחת הכותרת "נסיונות האמונה: הכל על כף המאזניים", מביא כבוד הרב הפעם דברים מחזקים לגבי נסיונות התקופה, ברגעים האחרונים שלפני בוא משיח צדקנו בע"ה, שגם השמועות השונות לגביו עשויות להיות לא יותר מנסיונות אמונה של בורא עולם עבורנו.

להלן תרגום חופשי של הדברים:

נסיונות האמונה: הכל על כף המאזניים

בחירות, ליקוי חמה, מולד הלבנה של ניסן - הניחוח השמיימי של הגאולה נמצא חזק באויר כאן, כמו ריח פריחת ההדרים בשיא הפריחה. אפילו ילדים קטנים ב"חדר" וילדות קטנות מ"בית יעקב", כאלה שמעולם לא ראו עיתון או מחשב, חוזרים הביתה עם סיפורים מעוררים ששמעו מילדים אחרים לגבי חלומות של צדיקים ונבואות של תינוקות שנולדו.

מהצד השני, נסיונות האמונה הם קשים. עשרות אלפים מאזרחיה הטובים ביותר של ישראל מאויימים כעת בגלות שתהפוך את גוש קטיף לדיסנילנד לעומתה. החל מאתמול, רקטות קסאם פרימיטיביות פינו את הדרך לקטיושות רוסיות-אירניות שהוברחו לעזה דרך מצרים, שכעת מסוגלות לאיים על כל אשקלון. לאנשים רבים כאן אין מספיק מזון. כל יום כמעט יש ידיעה על צרות חדשות כאן.

מספר אנשים שאלו אותי השבוע: "כאשר הגאולה נמצאת אחרי הסיבוב, האם עלינו לרקוד או להתייאש? הנביאים ניבאו שרבים ימותו…".

המשך »

מסווג תחת: אמונה קישור-קבוע
בס''ד ט' בטבת תשס"ו (9.1.06)
» בלעדי: צופן השבץ של שרון - והגאולה

זו היתה רק שאלה של זמן עד שהצופן יתגלה, אבל האמת היא שהקוד הזה ממש מדהים בדיוקו, ובהקשרו לגאולה. אחת הסיבות שהוא כל כך מדהים, הוא בשל ביטויים ארוכים ביותר שהוא מכיל, ביטויים שגם על פי המפקפקים ביותר בצפני התורה אין הסתברות כלל שיימצאו, על אחת כמה וכמה בסמיכות כל כך קרובה האחד לשני.

הביטוי הראשי שבוצע עליו חיפוש הוא שמו הפרטי של ראש הממשלה, המשך »

מסווג תחת: נבואות שהתקיימו, אמונה קישור-קבוע
בס''ד י"ג בחשון תשס"ו (15.11.05)
» אזהרתו של האדמו”ר מגור לרבין

לא מזמן הובא כאן הסיפור המלא על דברי האדמו"ר מגור בעל ה"לב שמחה" זצוק"ל, לגבי הפסדיו הנצחיים של שמעון פרס. ברדיו קול חי, החליטו לכבוד יום הזכרון לראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל, לפרסם סיפור אחר הידוע גם הוא בחברה החרדית, אודות יורשו של האדמו"ר ה"לב שמחה", הלא הוא האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" זצוק"ל. הסיפור הזה מדגים שוב כמה האמירות של האדמו"רים של חסידות גור חשובות - ואמיתיות (ובהתחשב באמירה המדהימה של האדמו"ר מגור הנוכחי שליט"א אודות המשיח, זה חשוב לדעת). להלן קטע ממה שפורסם בידיעה ברדיו קול חי, אודות האזהרה הגורלית של האדמו"ר ליצחק רבין:

…כאמור אלה היו ימי אוסלו ב’, שבהם דובר על העברת שטחים נרחבים לידי הפלסטינים, שכבר היו בעיצומו של גל טרור. רבין, שהגיע מצוייד (אל האדמו"ר מגור דאז), הוציא מתיקו מפות ופרס על שולחנו של האדמו"ר. הוא הראה בידו על האיזורים שלדבריו הוא עומד כי ישארו בידי יהודים. בין השאר הצביע על "עוטף ירושלים" (תקופה קצרה קודם לכן ביקש רבין למסור את קבר רחל לערפאת, ובעקבות מידע זה התקיים כינוס מועצת גדולי התורה שיצא בחריפות נגד המהלך שמוביל רבין, וזה אכן נאלץ לסגת בשל הלחץ הציבורי. זאת הסיבה היחידה שיהודים יכולים להגיע עד היום הזה לקבר רחל).

האדמו"ר ביטל את המפות שרבין מציג, ובידו החווה על כמה מהשרטוטים, כשהוא מוסיף מילות הבהרה קצרות, עד כמה המהלך שרבין מוביל מסכן חיי מאות אלפי יהודים, ומהווה אסון לישוב היהודי בארץ ישראל.

רבין ניסה לומר דברים להגנתו ולהסביר את העמדה בה הוא נוקט, אך האדמו"ר ביטל את דברי האורח בתנועת יד חדה.

בשלב זה רבין הגיע ל"תכל’ס", וניסה לשדל את האדמו"ר להעניק לפחות תמיכה מבחוץ לממשלה. הדבר היה נחוץ לו גם קואליציונית וגם מוסרית, שכן הוא מצא את עצמו ללא תמיכה של רוב יהודי (לשרון רוב ערבי לא הפריע). בין השאר פנה רבין לאדמו"ר, ובמהלך השיחה הטיל "פצצה": "אני יודע שחשוב לכם דיור להשכרה. אשלח אל האדמו"ר את שר השיכון (שאז היה בנימין בן אליעזר – פואד), ואתן לו גיבוי מלא כדי שתוכלו לקבל את כל משאלותיכם". רבין הוסיף: "על ידי כך תוכלו להסביר לציבור שלכם למה נכנסתם לקואליציה".

זה היה ניסיון שקוף לנצל נקודה חשובה לחסידות גור, שכן ה"לב שמחה" זצוק"ל לחם למען "דיור להשכרה" בו ראה פתרון לכמה מצרות התקופה, והאדמו"ר ה"פני מנחם" המשיך במאמץ.

האדמו"ר ביטל את דברי רבין, ואמר כי אינו מעוניין לראות את פואד, וגם השיב לו בו-במקום בשלילה מוחלטת לאפשרות של הדיל "דיור להשכרה" תמורת תמיכה בממשלה המסכנת חיי יהודים. מאוחר יותר הבהיר באוזני אנשי ביתו כי אין דבר בעולם שיכול להשתוות בחשיבותו לשפיכות דמים, ואוסלו היא שפיכות דמים.

בשלב זה פנה האדמו“ר לרבין ואמר לו דבריו נוקבים: "אני חי בתוך עמי, אני חי את הציבור, אני שומע את הכאב, אני לא מבין איך אתה לא חושש אחרי מה שאתה עושה?". האדמו"ר הוסיף והיה מפורש יותר: "אתה צריך לשנות את המדיניות בה אתה נוקט, שאם לא כן אתה מסכן את חייך. דע לך, יתנקשו המשך »

מסווג תחת: נבואות שהתקיימו, אמונה קישור-קבוע
בס''ד י"א בחשון תשס"ו (13.11.05)
» מחיר השקר: הפסדו של פרס לפרץ

תחת הכותרת "מחיר השקר", מביא כבוד הרב אליעזר ברוידא שליט"א הסבר אמין ומדוקדק של השורשים הרוחניים מאחורי הפסדו האחרון של שמעון פרס לעמיר פרץ, ושל שאר הפסדיו. סיפור עם מוסר השכל גדול:

אחד מהצדיקים הגדולים ביותר בימינו, הרב שמחה בונים אלטר, ה"לב שמחה" זצוק"ל, כיהן בתור האדמו"ר מגור משנת 1977 עד פטירתו ב-1992. היה לו אופי מדהים, כמו כל האדמו"רים מגור לפניו ואחריו, הוא אמר מעט מאוד - אבל מה שהוא אמר התגשם במלואו:

על פי המקור שלי, שהיה במשך שנים נאמן של האדמו"ר, ה"לב שמחה" היה מודאג ביותר מכך שלמדינת ישראל אין חוק נגד הפלות. חייו של כל עובר היו יקרים עבורו, והוא ביכה על הפסקת חייהם של עוברים. ב-1981 הוא עשה ככל יכולתו כדי לשכנע חברי כנסת מכל קצות הקשת הפוליטית לתמוך בהצעת החוק נגד הפלות. בעזרת ארבעה חברי כנסת של מפלגת העבודה, היה ל"לב שמחה" רוב כדי להעביר את ההצעה. "אבל", חברי הכנסת של העבודה הזהירו את האדמו"ר, "אנחנו יכולים להצביע בעד הצעת החוק רק אם שמעון פרס (יו"ר האופוזיציה דאז) ייתן לנו חופש הצבעה". פרס הבטיח המשך »

מסווג תחת: אמונה, מעקב אירועים קישור-קבוע
בס''ד כ"ו בתשרי תשס"ו (29.10.05)
» חלום מדהים שחלם רב בליל כיפור

תיאור החלום הבא לקוח מתוך האתר גוגומגוג (אנגלי). החלום הוא חלום שחלם הרב ישראל סלומון יעקובסון, שגם מנהל את האתר. הספקנים יאמרו שאין מראים לו לאדם בחלומו אלא מהרהורי ליבו. המחוזקים יאמרו שחלום בחצות ליל כיפור בתוך בית כנסת בזמן קריאת תהילים חייב להיות אמיתי. בין כך ובין כך, להלן הדברים המעניינים בכל מקרה:

זה היה בסביבות חצות ביום רביעי בלילה, ליל יום כיפור. רוב האנשים כבר יצאו מבית הכנסת. רק מעטים נשארו ואמרו תהילים. הרכנתי את ראשי כדי לנוח, ונכנסתי לתרדמה עמוקה. היה לי חלום מדהים, שאותו אני רוצה לחלוק עמכם.

בחלום עליתי במהירות בסוג של מנהרה שקופה. עברתי כל מיני מקומות משונים, כל אחד מואר יותר מה"מקום" שתחתיו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי יוצא מה"מנהרה" האנכית ונכנס לחצר ענקית שבה ציבור רב של אנשים פסע בזריזות לעבר מבנה גדול.

האור היה כמעט מעוור, אבל הצלחתי איכשהו לראות. רובם היו אנשים זקנים בעלי זקן, אבל היו גם צעירים יותר, ואפילו ילדים. ממרחק ראיתי נשים רבות הולכות לאותו הכיוון, אך ככל הנראה באמצעות דלת אחרת באותו המבנה.

שאלתי אחד מהאנשים: "לאן כולם הולכים?"

- "האם אינך יודע? מאיפה אתה בכלל?"
- "ובכן, אני כאילו מבקר. לאן אנחנו הולכים?"
- "אנחנו הולכים לאולם בית המשפט, שבו הקב"ה ובית דין של מעלה יחליטו על גורלם של היהודים בשנה הקרובה. שמעתי שהשנה יש למשפט חשיבות עצומה, בגלל שהוא גם קשור ללוח הזמנים של הגאולה הסופית".
המשך »

מסווג תחת: תחזיות מימינו, אמונה קישור-קבוע
בס''ד י"ז באלול תשס"ה (21.9.05)
» אמונת חכמים

בימים טרופים אלה, שצדיקים אומרים לנו שמצב האמונה של עם ישראל יתדרדר ויעמוד בנסיונות קשים מנשוא, אשר רבים ח"ו ייכשלו בהם, נכון יהיה דווקא להתחזק ככל האפשר באמונה בקב"ה, באהבתו אותנו אהבת עולם, וכן נכון ביותר יהיה להתחזק באמונה חכמים, אשר נראה כי הבעל דבר מנסה לעשות ככל שביכולתו על מנת להפיל את עם ישראל מאמונה זו בתקופה האחרונה, ובפרט הדברים נראים ביתר חריפות החל מביצוע תכנית הגירוש המוכרת בשם "התנתקות".

נכון יהיה יותר מכל, לדעתי, להתחזק דווקא בדבריו אודת הנושא של אחד הענקים שבענקים בכל הדורות, הלא הוא רבי נחמן מברסלב זצוק"ל זיע"א. להלן ליקוטים מדבריו (מתוך "ליקוטי עצות" בערך "צדיק"):

ח. מי שרוצה לחוס על חייו, צריך להתגבר שלא ישמע וישגיח כלל על המריבות שבין הצדיקים השלמים רק להאמין בכולם, המשך »

מסווג תחת: אמונה קישור-קבוע

השם1.נט: והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד - ושמו אחד!